עשר סצינות האהובות עלי

חוד הרים את השרביט בפרויקט הזה: עשר הסצנות מהסרטים, "שיעבור דרך כל ישרא ואף דרך כל הבלוגים בעולם". טוב, לא בדיוק הלכתי על עשר וגם לא על סצנות. גם כי חלק מהסרטים שאהבתי, קשה לי לבודד סצנה ספציפית ולהגיד זה – זה הרגע הגדול, כי בסרטים גדולים נוצר איזה מכלול שהוא חלק מהגדולה של היצירה. [...]

לרשומה המלאה «

אפס קטן מאוד

אנשים יקרים. יש לי בקשה. אף פעם אל תנוחו במקומות הנוחים, אל תשקעו אל תוך מצב שלא מבקש מכם התמודדות, שלא עולה לכם בפחד, שלא לוקח אתכם אל מקומות שבקושי העזתם לחלום שהם אפשריים. אין הישג, אין התקדמות מבלי לשלם סוג של מחיר שחוזר על עצמו, מוכר, כמעט ידוע מראש. הכיווץ הזה של הפחד כשעוזבים [...]

לרשומה המלאה «

חידת חייו

החרמנות התחילה כשקראתי את "כשניטשה בכה" של יאלום. אחד מכוחות המשיכה החזקים של הספר לפחות מבחינתי, היו התיאורים של הארוחות והמאכלים שברוייר, גיבור הספר [מי שהיה מעין "מנחה", אב רוחני וחומרי של פרויד בתחילת דרכו] זכה להזין עצמו בהם, תוך התפתחות העלילה. אלו לא היו רק המאכלים – משהו בתיאור עצמו, הצליח להעביר באופן מוצלח [...]

לרשומה המלאה «

הזיכרון המת החי

הייתי הומלס. חיוך עולה אצלי כשאני כותבת שהייתי הומלס, אבל, כן הייתי הומלס. האם החוויות הקיצוניות שעברתי בחיים, אפשרו לי לגעת בהם אחרת? סביר להניח שכן. הייתי הומלס. ברמה התיאורטית הייתי הומלס עד שהתחתנתי. ברמה מעשית הייתי הומלס מהשביעית ועד שהתגייסתי, השיא של זה התרחש בין הבגרות לגיוס. אחר כך הייתה תקופת הומלסיות קצרה כשחזרתי [...]

לרשומה המלאה «

כף להיות חולה בפינלנד

כשנחתנו באמצע הלילה בהלסינקי, בחוץ, בדרך אל המלון, רוח קרה הסיעה אלינו שלוש ארבע מעלות ולמרות שעטפתי את עצמי במעיל הצמר הפיני שלי –כנראה שהמעבר החד מההסתובבות בגופיות בארץ הקודש לסתיו הפיני הייתה גדולה על יכולת הסיבולת שלי וחטפתי את התקררות חיי. הרגל השמאלית (זאת שלא נפגעה אבל סבלה את כל העומס של השנה האחרונה [...]

לרשומה המלאה «

טוב הטעם שבטקס היום-יומי

פנינה שפגשתי בפליקר. סט של צלמת שקוראת לעצמה, "בפשטות צילום" ((Simply Photo. השם הולם אותה מאוד כי התמונות שלה אכן חוגגות את הפשוט. הפשוט, במובן היום-יומי – לא ארכיטקטורה גרנדיוזית, נופים מהממים, מסעות אקזוטיים, עיצובים מורכבים. בסט הזה היא מצלמת את כוסות הקפה, היוגורט, הפירות, הביצים, לחם עם ממרח. היא מצלמת לפני (שזה נאכל או [...]

לרשומה המלאה «

רק אני והמזוודה והנוף המתחלף

המסע שלי מתקדם בצעדי ענק לקראת סופו. אתמול בלילה חלמתי שאני בסוג של בית ספר, דומה יותר לבית ספר שדה ושאני צופה בהערכות של המדריכים שלי. הם מציינים שאני מתקדמת. שאני מסוגלת יותר להתמיד. בחלום אני נכנסת לשערי בית הספר דוהרת על ג'יפ ענקי שחור. תחושה נוספת שעולה מהחלום היא שדואגים לי, שיש מי שרואה [...]

לרשומה המלאה «

הזמן הירוק

למרות הניסיון שכבר צברתי, זה מצליח להפתיע אותי תמיד מחדש. הזמן המנטאלי, להבדיל מהזמן הפיזי, שנדרש לנחיתה במקום שבו מעולם לא נחתת . הזמן שנדרש להטמיע את הקצב, לספוג את הטעם של הנופים מסביב. גם הפעם, בנסיעה הנוכחית. דרום-מערב צרפת. מה שבימים הראשונים נתפס כנוף חדגוני שחוזר על עצמו, משעמם. מתחיל להיפתח. היופי של הכרמים, [...]

לרשומה המלאה «

עטרה ליושנה

הייתי בטוחה שאני אכנס לקישורים של הפרויקט ואמצא אין ספור גרסאות של מרק עוף. ולא היא. קפצתי מיד לספק את ה-מתכון שאני כבר שנים מבצעת. רציתי גם לנצל את ההזדמנות ולכתוב שזאת ממש הוצאת דיבה, הסיפור הזה של מרק העוף הפולני המכובס. כל מרקי העוף שגמעתי אי-פעם אצל פולנים ובני עדות הפולנים ובני נכדים של [...]

לרשומה המלאה «

את העולם הפנימי ניתן לחיות, אך לא ניתן לתאר

מוקדש לשין שהחליט היום להחליף כינוי. "הצופה בנפש אינו יכול לחדור אל הנפש, אך יש ודאי שוליים שבהם הוא נוגע בה. מתוך מגע זה הוא למד, שגם הנפש אינה מודעת לעצמה. הכרח אפוא שתישאר בלתי ידועה. דבר זה היה מעציב רק אם היה בנמצא משהו זולת הנפש, אך אין דבר זולתה"                                                                                              קפקא: מחברות האוקטבו [...]

לרשומה המלאה «