במעגל

היום נזכרתי בזה. שיטת הקרטה שבה התאמנתי – שוטוקאן – כפי שהיא נלמדת כאן בארץ, כוללת עבור מתאמנים מתקדמים השתתפות במה שנקרא "אימונים מיוחדים". הקונספט יובא מיפן ורוכך עבור המתאמנים המערביים המפונקים. הסנסיי טסטומו אושימה[1] סיפר לנו, איך כילד בן 6 היו מביאים אותו עם סירה לאי מבודד, שבו התנהל אימון מיוחד במשך חודש. ישנם [...]

לרשומה המלאה «

רק אני והמזוודה והנוף המתחלף

המסע שלי מתקדם בצעדי ענק לקראת סופו. אתמול בלילה חלמתי שאני בסוג של בית ספר, דומה יותר לבית ספר שדה ושאני צופה בהערכות של המדריכים שלי. הם מציינים שאני מתקדמת. שאני מסוגלת יותר להתמיד. בחלום אני נכנסת לשערי בית הספר דוהרת על ג'יפ ענקי שחור. תחושה נוספת שעולה מהחלום היא שדואגים לי, שיש מי שרואה [...]

לרשומה המלאה «

So Help Me God

את הקומיקס המשובח הזה העתקתי מכאן תגובה שלה  

לרשומה המלאה «

תיק רפואי

אני עושה סדר בניירת הישנה. בתיק "הרפואי" הישן שלי. מסתבר לי שסיפור הפציעה המוזרה האחרונה שלי הוא המשך מכובד לשרשרת שאיכשהו מעולם לא הבטתי בה כרצף. מאיפה נתחיל? * גרתי בקריית יובל בירושלים. בבית דו- משפחתי, דו קומתי (רביעייה כזו). גרתי אז בקומה השנייה עם השותף הדרוזי, שלמד פנטומימה. זה היה ערב והיה לי דייט. [...]

לרשומה המלאה «

לחפש דירה זה סיפור מהתחת

אולי זה לא סיפור מהתחת, אבל עכשיו בשבילי כל דבר הוא סיפור מהתחת. לא יודעת, כל הדירות האלה, שבהם חולפים להם ימי חייהם של דיירי הבית, מדכאות אותי. ברור לי שזאת ההשלכה שלי על חייהם, אבל זה מה יש. הקופסאות האלה. דירת ארבעה חדרים בשיכון טוב. שכונת התקומה, התרועה, התקיעה. סביוני הזרג. גבעת החרציצית. בלטות. [...]

לרשומה המלאה «

איך שאני מתחילה לעוף, אני עוצרת את עצמי

לא כל פוסט חייב להיות קומוניקטיבי. בעיקר לא כל פוסט. איך שאני מתחילה לטוס. שבוע במלון. בעיר זרה ומושלגת. אני והוא. לא רוצה לנחות. גם לא להדק חגורה. עכשיו עם הרגל השבורה, הכי רחוק שאני יכולה להגיע זה לשירותים. המלכה ויקטוריה נחה על משכבה בשלום. הלוואי ויכולתי להגיד כמה מילים. משהו על האופן שבו הוא [...]

לרשומה המלאה «

עוד יומיים

עוד יומיים, אני לוחשת לעצמי, רק עוד יומיים ואת נשלפת מתוך הגהנום המזיע הזה. יומיים ואת מוצאת את עצמך על חוף סקנדינבי מוקפת נורבגים תמירים, משלמת 70 שקל לכוס בירה, באיזה קפה מקומי על איזה אי מקומי, אחד מאיי הפיורד של אוסלו. אני לא יודעת מה קרה הקיץ, אבל זה הקיץ ה-הכי איום שזכור לי [...]

לרשומה המלאה «

זה לא הגיוני

זוכרים את זה? אתמול ראיתי שהוא חזר לגור בבית. כולנו חייכנו יפה אחד לשני. אני, שהזמנתי את המשטרה כדי למנוע ממנו לרצוח את אשתו, קיבלתי ממנו חיוך יפה רחב ואמיתי. חייכנו, דיברנו על הבעיות של החשמל וכל אחד נכנס לדלתו הוא. תבינו, למדתי פסיכולוגיה, קראתי את כל המאמרים ואני יודעת לדקלם מדוע נשים מוכות חוזרות [...]

לרשומה המלאה «

היום אני שומר על המרחק, השקט, על תריסים מוגפים. עירנות מוחלטת וריקנות מלאה.

אין אצל יורם קופרמינץ מחוות מיותרות. זאת תכונה שהייתי רוצה לאמץ. אצלו זה נצרף בכל מה שהוא מכניס תחת הכותרת – נפילות. אני תוהה אם אפשרי ליצור מרכז מדויק כזה אצל עצמך כשאתה עוסק בכירכורי ליקוקי התחת למציאת חן. אני עובדת עכשיו על פרויקט הזין הענק שבבוא היום אני מקווה לשים על כולם. הפרצוף הקשה [...]

לרשומה המלאה «