בהמשך לפוסט הקודם. אחרי שהבנתי משהו ביחס לעניין הזה שהמחשבה יוצרת "אני" ושסביב ה"אני" הזה מתקיים הרבה סבל. זאת אומרת המחשבה יוצרת "אני" ואחר כך ישנה התחזוקה הזו שאני רוצה שאחרים יחשבו שה"אני" הזה מוצלח, החיפוש אחרי האישור, האהבה הקבלה וההערכה של ה"אני" הזה מאחרים ומעצמי והכיווץ שמתקיים כשה"אני" הזה מסתבר לא להיות כזה מוצלח [...]
ארכיון הרשומות עם התג "לזכור ולשכוח"
החלטה
פורסם ב ביוגרפיה, סיום, תגים אהבה, אזעקות, אל מלא רחמים, אמונה, אנטומיה, אסטוניש, ארכיטקטורה, אשרי האיש אשר לא הלך, ביוגרפיה, בישול, גאולה, הזדהות, הכל יכול, המצא מנוחה נכונה, המתנה, העתיד, ועדת החלטה, חברי הוירטואלים, חוק שימור האנרגיה, חידה, חלקיקים, חתך רוחב, טיסה, טיפוס הרים, יום עצמאות, לזכור ולשכוח, מאמץ נכון, מחזור פלסטיק, מיקוד, מסורת, מסר מהיקום, מעבורת, משמעת עצמית, נגמרו לי הקטגוריות, נוף מולדתי, ניקיון, נסיעות, נצח ישראל, סדנת פיסיקה, סדר יום, סוטול מדיטטיבי, סיום, עבודה, עבר, עובדי אלילים, עידן האבן, ערפל, פולין, פרויד, קטי ביירון, קייטי ביירון, רבי זושא, רגישות סביבתית, ריצה אחרי, רק לא אלימות, שיפוצים, שלום במזרח התיכון, שמו יתברך, שמחת בית השואבה, תחת כנפי השכינה, תיאום עמלות, תרמודינמיקה ב 10 באפריל 2010 | 13 תגובות »
הילדים הכלואים
פורסם ב כללי, תגים אבסורד, אהבה, אל מלא רחמים, אלוהים ואני, אלימות, אמא יש רק אחת, גאולה, הגשמה, הכל יכול, המצא מנוחה נכונה, הרגל, חלומות, יום עצמאות, לזכור ולשכוח, משפחה לא בוחרים, נצח ישראל, עובדי אלילים, קרוב לאדמה, שלום במזרח התיכון, שמו יתברך, תחת כנפי השכינה ב 28 באוגוסט 2009 | 26 תגובות »
בלילה חלמתי חלום שהאווירה והצבעים שלו דומים להתחלה של הקליפ הזה – קצת יותר נוטים לצבע חום, מין אווירה כזו של אחרית הימים, אווירה כהה. בחלום שלי ככבו אנשים צעירים, שחלקם הוחזקו בכלובים וחלקם היו קבורים במין מחילות כאלה מתחת לפני האדמה. מין מחנה כזה מוזר, שממנו האנשים האלה, גם מהכלובים וגם מהמחילות, ניסו [...]
ואניה
פורסם ב ביוגרפיה, תגים אל מלא רחמים, אלימות, אמא יש רק אחת, אני, אנרגיה, ביוגרפיה, דירקטוריון, האמת, הזדהות, המצא מנוחה נכונה, הפנמה, ואניה, זקנות מסוכנות, חוק שימור האנרגיה, כעס, לזכור ולשכוח, מאמץ, מאמץ נכון, מחסל צעצועים, מיותר, מלחמת העולם השלישית, מסיבה, משא ומתן, משמעת עצמית, ניכוי מס במקור, עידן האבן, תודעה, תרמודינמיקה ב 1 באוגוסט 2009 | 44 תגובות »
לפעמים אני מרגישה שמתחת לכל השכבות המתוחכמות שרכשתי לעצמי – ממש עמוק, קבור אצלי איכר פולני, שלא מבין דקויות ולא מבין רגישות ולא מבין המתנה ולא מבין את החשיבות של לפעול באופן מדויק. מתחת לכל השכבות האלה שוכן לו איזה ואניה, סוג של בהמה, אלים, רחוק מתחכום כרחוק שמש הצהריים משמי הלילה, שמגיב בגסות על [...]
לזכרו
פורסם ב ביוגרפיה, תגים ביוגרפיה, גייז, הומואים, לזכור ולשכוח, מוות, מוזיקה שחורה, מייקל ג\'קסון, עבר, עושר, שנות ה-90 ב 26 ביוני 2009 | 87 תגובות »
מייקל ג'קסון, מביך להודות, היה בעצם קונצרט הרוק האחרון שהלכתי אליו. גרתי אז בירושלים וקפה הבית שלי היה "אקראי". אם יש ירושלמים שקוראים אותי, הם בוודאי יודעים מה היה קפה "אקראי" בשנות ה-90, להם לא צריך להסביר. למי שכן צריך להסביר, אני רק אספר שהייתה תקופה שאת ימי שישי היינו מסיימים בריקודים על השולחנות, לבושים [...]
הדא בריסל
פורסם ב ביוגרפיה, תגים אוכל, אלוהים ואני, אנרגיה, אפוקליפסה, אשרי האיש אשר לא הלך, ביואנרגיה, ביוגרפיה, בלגיה, בריסל, האמת, חוק שימור האנרגיה, לזכור ולשכוח, מיני-פוסט, סבל, עידן האבן, ערפל, קפקא, שוקולד, שמו יתברך ב 19 ביוני 2009 | 29 תגובות »
המכנסיים מתחילות ללחוץ כי אני שבוע שלם גרה בקומה ה-23 של הילטון ויחד עם הקומה מגיע לאונץ' של מאפים צרפתיים והזוגי אומר שמזל שסוגרים אותו בלילה. אנחנו מנשנשים את עצמנו למוות וחוזרים בלילה אל החדר לישון בכרסים תפוחים. אלוהים רחום כי השבוע הזה הולך להסתיים. אין לי מושג מה קרה, אבל השבוע כאן בבריסל הוריד [...]
כשאני בבית לא משנה לי היכן אני נמצאת
פורסם ב כללי, תגים להיות בבית, לזכור ולשכוח, נסיעות, פרה היסטוריה, פרידה, שוויץ ב 27 באפריל 2009 | 20 תגובות »
ברגע שהמחשבה מפסיקה לעבוד אני מרגישה בבית. מיד משתרר שקט. כאילו כל חיי שטתי בקו הרגסוויל-לוצרן. הנוף היה יפה עד כאב. כל זה עד הרגע שבו שכחתי את הארנק עם הכסף והכרטיסים והדרכון בשירותים. *** Mr. Clean זאת החברה שמנהלת את השירותים בתחנת הרכבת בלוצרן. 2 פרנקים שוויצרים הוא מחיר הכניסה. כמעט שמונה [...]




