היום קברנו את גיסי

באחת בצהריים, כחום היום, צעדנו ערב רב בעקבות העגלה המתגלגלת. אתמול בלילה הוא נפטר. סרטן לבלב. תהליך מזורז ודחוס של סבל – לפני חודש וחצי הוא הלך לרופא כי כאבה לו הבטן. בדמי ימיו. תהליך ההתמרה. לרגע אתה מדבר וחושב וכואב ופוחד וברגע הבא ישנה הגופה הזאת שמשלשלים אל הקבר ומניחים עליה את הבלטות. לאן [...]

לרשומה המלאה «

לזכרו

מייקל ג'קסון, מביך להודות, היה בעצם קונצרט הרוק האחרון שהלכתי אליו. גרתי אז בירושלים וקפה הבית שלי היה "אקראי". אם יש ירושלמים שקוראים אותי, הם בוודאי יודעים מה היה קפה "אקראי" בשנות ה-90, להם לא צריך להסביר. למי שכן צריך להסביר, אני רק אספר שהייתה תקופה שאת ימי שישי היינו מסיימים בריקודים על השולחנות, לבושים [...]

לרשומה המלאה «

מתה השכנה שלי

לא , לא זאת. זאת הצליחה להרחיק אותו מהבית ובדיעבד הסתבר לי שהגבר המבוגר שגר בקומה הראשונה הוא בעלה הראשון. עכשיו היא ובעלה הראשון חזרו לגור יחד כ"שותפים". יש לחיים כזאת דינמיות, שאם מישהו ינסה להמציא אותה הוא לא יצליח. ודווקא על הרקע הזה, המוות תמיד כל כך מוזר. כל כך מוזר ובלתי נתפס ולא [...]

לרשומה המלאה «

וינסנט וואן גוך

איך בן-אדם נכנס אל שדה החיטה ומכוון אל עצמו רובה, היישר אל בית החזה ואחר כך גוסס יומיים, וכל זה קורה לו כשהוא בגיל שלושים ושבע. עשר שנים של יצירה, שבהן הוא יוצר את כל מה שהוא מוריש לנו. יצירה שבאותו הרגע אינה שווה עבורו, במובן של להמשיך לחיות. איך הוא נכנס אל שדה החיטה [...]

לרשומה המלאה «

עוד תצפצף היטב

לרשומה המלאה «

שיחה אודות המוות – מוקדש ל-moreorless

עד שלשום הבלוג של מור-אור-לס היה קיים. הבלוג הופיע אצלי על הבלוגרול. הבלוג שהיא כתבה היה בעצם מכתב פרידה ארוך לילדים שלה, מהם היא נפרדת, בשל מותה הקרב. "צוואה רוחנית" היא קראה לבלוג. הייתי המגיבה האחרונה בבלוג. מדי פעם בדקתי, מקווה לראות, שמא משהו התחדש. מאז דצמבר לא נוסף בבלוג דבר. לא העזתי לשאול, לא [...]

לרשומה המלאה «