החלטה

בהמשך לפוסט הקודם. אחרי שהבנתי משהו ביחס לעניין הזה שהמחשבה יוצרת "אני" ושסביב ה"אני" הזה מתקיים הרבה סבל. זאת אומרת המחשבה יוצרת "אני" ואחר כך ישנה התחזוקה הזו שאני רוצה שאחרים יחשבו שה"אני" הזה מוצלח, החיפוש אחרי האישור, האהבה הקבלה וההערכה של ה"אני" הזה מאחרים ומעצמי והכיווץ שמתקיים כשה"אני" הזה מסתבר לא להיות כזה מוצלח [...]

לרשומה המלאה «

הזיכרון המת החי

הייתי הומלס. חיוך עולה אצלי כשאני כותבת שהייתי הומלס, אבל, כן הייתי הומלס. האם החוויות הקיצוניות שעברתי בחיים, אפשרו לי לגעת בהם אחרת? סביר להניח שכן. הייתי הומלס. ברמה התיאורטית הייתי הומלס עד שהתחתנתי. ברמה מעשית הייתי הומלס מהשביעית ועד שהתגייסתי, השיא של זה התרחש בין הבגרות לגיוס. אחר כך הייתה תקופת הומלסיות קצרה כשחזרתי [...]

לרשומה המלאה «

בדרך לבלגיה זה קרה לי

היכולת הזו להחזיר את עצמי שוב ושוב להווה. להווה הבלתי מתהפנט לתכנים של המחשבה. ההווה שמניח לה להיות אבל לא נגנב אליה. וגם ההבנה שיש לי עניין אחד בחיים והוא המסע לשינוי התודעה שלי, תקראו לזה שחרור התודעה, תקראו לזה השחרור המלא והסופי מכל פחד, תקראו לזה אי היות אני, אי היותי אני אחוזה ונאחזת, [...]

לרשומה המלאה «

So Help Me God

את הקומיקס המשובח הזה העתקתי מכאן תגובה שלה  

לרשומה המלאה «

עלילות גילגמש #3

בשעה טובה, הגענו לשלב הלכלוכים ההדדיים. זה הוא התחיל. בישיבת הצוות האחרונה הוא הסביר שאני בחוץ בגלל איכות העבודה שלי. אני מאידך החזרתי לו בסיקול מכתב ממוקד לאחת מחברות הדירקטוריון, זאת שהייתה הכי בעדו. מה ששימח אותי היה, שכשלחצתי על שלח כבר הייתי במקום אחר. בטוחה בעצמי. לא כמו בבוקר כשפקחתי עיניים בחמש לפנות שחר. [...]

לרשומה המלאה «

היום אני שומר על המרחק, השקט, על תריסים מוגפים. עירנות מוחלטת וריקנות מלאה.

אין אצל יורם קופרמינץ מחוות מיותרות. זאת תכונה שהייתי רוצה לאמץ. אצלו זה נצרף בכל מה שהוא מכניס תחת הכותרת – נפילות. אני תוהה אם אפשרי ליצור מרכז מדויק כזה אצל עצמך כשאתה עוסק בכירכורי ליקוקי התחת למציאת חן. אני עובדת עכשיו על פרויקט הזין הענק שבבוא היום אני מקווה לשים על כולם. הפרצוף הקשה [...]

לרשומה המלאה «