החלטה

בהמשך לפוסט הקודם. אחרי שהבנתי משהו ביחס לעניין הזה שהמחשבה יוצרת "אני" ושסביב ה"אני" הזה מתקיים הרבה סבל. זאת אומרת המחשבה יוצרת "אני" ואחר כך ישנה התחזוקה הזו שאני רוצה שאחרים יחשבו שה"אני" הזה מוצלח, החיפוש אחרי האישור, האהבה הקבלה וההערכה של ה"אני" הזה מאחרים ומעצמי והכיווץ שמתקיים כשה"אני" הזה מסתבר לא להיות כזה מוצלח [...]

לרשומה המלאה «

לזכרו

מייקל ג'קסון, מביך להודות, היה בעצם קונצרט הרוק האחרון שהלכתי אליו. גרתי אז בירושלים וקפה הבית שלי היה "אקראי". אם יש ירושלמים שקוראים אותי, הם בוודאי יודעים מה היה קפה "אקראי" בשנות ה-90, להם לא צריך להסביר. למי שכן צריך להסביר, אני רק אספר שהייתה תקופה שאת ימי שישי היינו מסיימים בריקודים על השולחנות, לבושים [...]

לרשומה המלאה «

תקראו לי

אני נוסעת אנשים יקרים, שוב. שלושה שבועות שלמים. תקראו לי פלצנית, תקראו לי כפוית טובה, תקראו לי לשבת בבית עם הבעל ולא לנסוע לשום מקום במשך שנה ואני אשמח. שלושה שבועות -בריטניה ובריסל. כבר ביקרתי בבריסל ואהבתי. אחד הדברים המיוחדים בה זה הריח הזה של השוקולד שמערסל לך את האף. זה אמיתי. עיר שאפופה בריח [...]

לרשומה המלאה «

תיק רפואי

אני עושה סדר בניירת הישנה. בתיק "הרפואי" הישן שלי. מסתבר לי שסיפור הפציעה המוזרה האחרונה שלי הוא המשך מכובד לשרשרת שאיכשהו מעולם לא הבטתי בה כרצף. מאיפה נתחיל? * גרתי בקריית יובל בירושלים. בבית דו- משפחתי, דו קומתי (רביעייה כזו). גרתי אז בקומה השנייה עם השותף הדרוזי, שלמד פנטומימה. זה היה ערב והיה לי דייט. [...]

לרשומה המלאה «

עטרה ליושנה

הייתי בטוחה שאני אכנס לקישורים של הפרויקט ואמצא אין ספור גרסאות של מרק עוף. ולא היא. קפצתי מיד לספק את ה-מתכון שאני כבר שנים מבצעת. רציתי גם לנצל את ההזדמנות ולכתוב שזאת ממש הוצאת דיבה, הסיפור הזה של מרק העוף הפולני המכובס. כל מרקי העוף שגמעתי אי-פעם אצל פולנים ובני עדות הפולנים ובני נכדים של [...]

לרשומה המלאה «

כהרף עין

לגוגל יש שירות חדש, לא רק מפות משורטטות, אלא גם מפות שמאפשרות שיטוט וירטואלי ברחובות מצולמים. קראתי על זה אצלו. אין לי מושג למה, אבל הדבר הראשון שעשיתי היה לרוץ לחפש את הרחוב שגרתי בו בסן-פרנסיסקו. את הקטע שבו גרתי לא צילמו, אבל אפשר 'לראות' את הרחוב [מרחוב אחר שמוביל אליו] וגם אפשר "לטייל" ברחובות [...]

לרשומה המלאה «

שיא הבידור

הרעיון שאני אלך בהלסינקי לצפות בלהקת ריקודי בטן מצרית שמגיעה להופעה (תיאטרון סבוי) וגם בטלנטים מקומיים: פינים שרוקדים ריקודי בטן וגם רוקדת אסטונית אחת. אני מכינה את שטרות היוּרוֹ להדביק לפיניות המענטזות למצח. שכה אני אחיה. הנה סרטון כדי להכניס אתכם לאווירה: שנה וקצת שאני לומדת לרקוד ריקודי בטן. זה סוג של חיבור שאף פעם [...]

לרשומה המלאה «

אפשרויות מוגבלות

דווקא כאן במקום הרחוק הזה, אני עסוקה עם הדמות שלה. עסוקה יותר מהרגיל ובדרכים אחרות: אני חושבת על המשקל שלה, על הידיים שלה. אני מנסה לנחש אותה, איך היא הייתה כשהיא הייתה בגילי. תחרות סמויה: רק לא להיות כמוה. אני חושבת על הבדידות בשנים האחרונות שלה. בעבר לא הייתי מעזה לחשוב על הבדידות הזו מבלי [...]

לרשומה המלאה «

הפרלמנט של טורקו

מנורות הבדולח של חדר האוכל. בנסיעה הנוכחית אני רואה את מה שלא ראיתי בנסיעות הקודמות: את השמרנות הפינית. העיצוב של חדר האוכל תערובת משונה של מזווה משנות ה-50, מנורות תקרה מתחילת המאה הקודמת, ויחד עם זה יש משהו נעים, בשילובים. סידורי הפרחים המשונים. הכל בסדר מופתי. על הקירות ציורים עתיקים של ציירים מקומיים, מסגרות כבדות. [...]

לרשומה המלאה «

היום היא התקשרה

היום היא התקשרה. אין לי מושג מה הקונסטלציה בכוכבים, אבל השבוע כל מי שהיה איתי באיזה קשר בעבר, התקשר. מה זה הסיפור הזה? – שבוע "הזכר את עצמך לאתון", כאילו מה? הקול שלה רעד ואני בחלקיק שנייה הבנתי שאני לא סובלת אותה ושלנצח לא אסבול אותה ושמה שהיה לעולם לא יחזור. לכולם יש X – [...]

לרשומה המלאה «