זהו יום הבוחר

תפקדתי היום כמשקיפה וכתולת כרזות, הסתחבקתי עם הליכודניקים לגודל הזוועה של הפעילה שהייתה איתי (הדעות הקדומות של כולם על כולם הורגות אותי) – נושא הויכוח היה האם סילבן שלום הוא גאון או לא (הגענו לזה דרך הדיון בנבחרת של ביבי) פעילת השטח שממולי נשבעה שהוא גאון, אני טענתי שלא ובסוף חשבתי שניצחתי בטיעון המכריע – [...]

לרשומה המלאה «

אני מת להיפטר מכל הזבל הזה ולא יכול

כשהבטתי על המכונית, הדבר הראשון שמשך אותי לצלם היה האופן שבו החפצים השתלטו על החלל בחייו של הנהג. השאירו לו רק את המינימום ההכרחי, כזה שיאפשר לו לנהוג. הבטתי אל תוך החלל של האוטו והבנתי שזה מקרה נדיר שבו בקלות יחסית מתאפשר לי מבט ישיר אל תוך הבלגן המנטאלי: בלגן דחוס שנוצר מאגירת יתר. כל [...]

לרשומה המלאה «

איך שאני מתחילה לעוף, אני עוצרת את עצמי

לא כל פוסט חייב להיות קומוניקטיבי. בעיקר לא כל פוסט. איך שאני מתחילה לטוס. שבוע במלון. בעיר זרה ומושלגת. אני והוא. לא רוצה לנחות. גם לא להדק חגורה. עכשיו עם הרגל השבורה, הכי רחוק שאני יכולה להגיע זה לשירותים. המלכה ויקטוריה נחה על משכבה בשלום. הלוואי ויכולתי להגיד כמה מילים. משהו על האופן שבו הוא [...]

לרשומה המלאה «

הפוליטקלי-קורקט של הפחד לזוז

(מעתה אמור דחיין ולא מת מפחד לזוז) בהמשך לפוסט היפה של לוטה ובהמשך ליללות שאני מייללת כאן על הקושי שלי לזוז, נתקלתי בסופ"ש בכתבה בגלובס. אם עד עכשיו טעיתי בערפל כבד באשר למניעי הפסיכולוגיים הפתלתלים, באה הכתבת, קרן ארגמן, והאירה את עולמי בציטוטיה ממחקר שערך לאחרונה קנדי בשם סטיל על ה"דחיינות" (איזה שם דוחה יש [...]

לרשומה המלאה «

מה היית רוצה ב-2007 שחסר לך ב-2006?

זה למעלה משנה שאני מחפשת שאלה. אל יקל העניין בעיניכם. פאקינג שנה עברה ועדיין לא מצאתי את שאלת המחקר. לשבחי אומר שהייאוש לא הפך להיות יותר נוח. הרי ברור לי, שאם אתמיד נמרצות לדפוק את ראשי על שער הידע, יתרצה השער לבסוף. הדלת תפתח, מהאפלה תגיח יד נעלמה תושיט אלי פתקית ותעלם. אלא שגורמים שונים [...]

לרשומה המלאה «