בשבילי זאת הפעם הראשונה עם השרביט ואני דפקא שמחה לאתגר, זה הבון טון החדש – להילחם בקצות הציפורניים כדי לקבל שרביט. כל השרביטים והשירבוטים והכל בזכות האחות הקטנה והגדולה
1. הלכתי מכות שלוש פעמים, בכל הפעמים הגנתי על חברות. זה התחיל ביסודי, הבריון של הכיתה (היום הוא בעל מוסך בגבעתיים) היה מחכה לנו כשהיינו הולכות בדרך הביתה ומחטיף בעיקר לחברות שלי. בי הוא אף פעם לא נגע. עד שיום אחד נמאס לי מהרוטינה הזאת. אני זוכרת את האקט הזה שלי זורקת בהפגנתיות את התיק על הרצפה ותמות נפשי עם פלשתים. הוא הרביץ לי אני הרבצתי לו ומאז הוא עזב אותנו לנפשנו. זה היה רגע מכונן. (מקונן, מחורנן).
הפעם שנייה הייתה בתיכון, ישבתי על הגדר ליד הבית ספר עם חברה ובא בחור ודגדג לה עם הארטיק שלו באף. חשבתי שזה נורא משפיל והתנפלתי עליו. לא לבשתי אז חזיות וכשהתחלנו להתגלגל על הכביש הוא קרע לי את החולצת בית ספר וככה עם השדיים בחוץ הלכתי איתו מכות. שום דבר לא עניין אותי. הוא קרע אותי במכות וגם אני אותו. זה נגמר בזה שהוא נסוג בקריאות של: תראי מה אני יעשה לך, תראי מה יעשה לך. ידעתי שניצחתי.
בפעם השלישית הייתי כבר אישה בוגרת. הלכתי עם החברה והבן שלה ואיזה ערס זרק עליה סיגריה בוערת וצירף איזו מילה. הוא היה קטן ועל כן הרמתי אותו מהצווארון. אחרי שהרמתי לא ידעתי מה לעשות הלאה. הוא ניצל את ההפוגה הרגעית ופשוט מלמטה הכניס לי אגרוף ישר ללסת. העניין הזה של לראות כוכבים הוא אמיתי. ראיתי כאלה והרבה באותו הרגע. באמת מה שחווים זה מין רקע שחור ועליו התפוצצויות של אור. המשכתי להחזיק אותו מורם עד שבדקה הבאה כבר הפרידו בינינו אנשים והוא קיבל על הראש: איך הוא מעיז להרביץ לאישה.
2. יום אחד פגשתי מישהו שלמד איתי תואר ראשון. לא ממש חיבבתי אותו. עמדנו שם וקשקשנו, ובסוף לחצנו ידיים. התכוונתי להגיד לו: 'שמור על קשר' ויצא לי: 'שמור מרחק!'
3. קראו על שמי חנות לכלי סניטציה. הייתי חיילת ולחבר שלי אז קראו משה. טוב לא בדיוק משה, אבל היו לו קפקפים עם פלטפורמה, ציפורן ארוכה בזרת וגורמט זהב ענקי. משה היה חיל ששירת איתי באותו הבסיס ויאמר לזכותו שהוא "גילה" אותי למרות שהתחבאתי מאחורי משקפי-ראיה ענקיים אותם הרכבתי בשאיפה להעלם. תקופת הצבא הייתה תקופה קשה בשבילי. אני קלטתי אותך, הוא תמיד השוויץ. גם אני קלטתי אותו.
את תקופת שירותו הצבאי ניצל משה לבניית פלטפורמה לעסקיו ולשתייה כבדה. עוד בהיותו חייל הפך לבעליהן של שתי חנויות לכלי סניטציה. בזמן קצר אחרי השחרור הוא הפך לאימפריה עם רשת של חנויות, אחר כך הרואה חשבון שלו מעל בו והתאבד (כן ההוא שקפץ מכלבו שלום) ומשה מצא את עצמו נאלץ לבנות הכל מחדש.
4. גבר(?) שחייתי איתו שלוש שנים, סיים איתי את הקשר באופן פתאומי בבית קפה. סתם יצאנו לשתות קפה. זה היה במילים אלה: 'אני לא רוצה לגור איתך יותר ואני לא רוצה לדבר על זה'. הוא היה אורח בחתונה שלי.
5. יצאתי פעם עם איש שהזמין אותי למסעדה "יוקרתית" שבה כולם הכירו אותו. יצא שהייתי מחוקה לגמרי אחרי אי אילו סיגריות מהסוג שהפסקתי לעשן. עשיתי לו פדיחות איומות: השפרצתי במרק עם הכפית, אחר כך ניסיתי להכניס את המקרוני אחד אחד לשרוול ובסוף גם אמרתי למלצר שיש לו כרס ושהסינור לא מתאים לו. הוא כמובן לא הראה שם יותר את פרצופו וגם לא דיבר איתי חודש אחורי זה.
ובמשואה זו אני מתכבדת להדליק את השרביטים של
אני כל כך מבסוט ממך
מתי נלך מכות אני ואת?
לא כדאי לך, למרות שעכשיו אני ממש לא בכושר.
המממ
אני מוכן לקחת את הסיכון!
ידעתי שהיו לך חיים מעניינים! רואים את זה בכתיבה שלך…
מכות אה? אני הלכתי מכות רק פעם אחת, וזה היה ביסודי, ובמשיכות שיער ואגרופים עם מי שתהפוך מאוחר יותר לדוגמנית מסלול. מאז אני בעיקר מאיימת, אבל עוד לא זינקתי על אף אחד… ובטח שלא ראיתי כוכבים…
הוי לוטה, אתמהה מאיפה את מסיקה כאן על החיים המעניינים? אבל האמת היא שזה קצה של קצה. האתון היא אכן אקזמפלר ייחודי, כל כך ייחודי שפתאום התמלאתי אימה מהעניין הזה, שהפסון המהוגן שלי הולך עכשיו פייפן לתמיד.
ואני מאחלת לך לראות כוכבים מהסיבות הנכונות ולא בגלל אגרוף בלסת.
ישוע הצלוב, אלוהים אדירים,
איזו חמישיה בועטת.
ממש טרנטינו. מכות, סמים ובית קפה.
(איזה כיף שבחרת בי, אבל עכשיו אחרי החמישיה שלך לא נותר לי אלא לצאת פארש)
אתה מבין למה קשה לי עם הורסיה הבורגנית העדכנית, הנשואה המהוגנת, שנוסעת לבתי מלון וצופה על נופים תוך אכילת בננה?
ואני סומכת עלייך – השקטים יוצאים בסופו של דבר הפרועים ביותר. משהו נוסח דיויד לינץ'.
זה הכי גרוע – גם להמשיך חמישיה כזאתי, גם הציפיות שיולידו אכזבות וגם הכאב ראש שעשה לי היום ראשון הזה…
מלקה 🙂
שין יקירי- ברגעים אלו אני מסיימת יום עבודה שבו להוציא חצי שעה לא קמתי מהכיסא, מהשעה שבע בבוקר. רוצה להשוות את יום הראשון הזה שלך לשלי?
חייבת להודות שדווקא עושה לי טוב האינטנסיביות הזו. הלוואי עלי ככה גם בשאר ימות השבוע. טוב לא בדיוק ככה, אבל דומה. מזכיר לי את הפוסט של נתי על דד-ליינס.
וקח את זה באיזי שין יקר.
מרג'עיוני – אבל לא כמו מלקת הכיתה 😉 וגם אני לא עשיתי את הפינג' כנדרש, אבוי לבושה :(, אתקן כשאקום לתחיה.
בויהנה יצאת שובבה אמיתית את. ממש נהניתי לקרוא את סודותייך. ואני מרים את הכפפה בכיף, אבל כפי שקורה לנתי ולך יצא לי שבוע עמוס. אז בוא יבואו סודותיי בקרוב…
אתון – את במיטבך. איזה סיפורים מדהימים… הייתי עושה מכל אחד מהם סרט
גם האופן שתיארת את זה כל כך משוחרר וזורם.
בקיצור, עשית לי את השלוש בלילה שלי.
אני אשתדל לשרבט בהמשך השבוע.
[…] אתון תייגה אותי אבל אני לא מסוגל לספר חמישה סודות בבת אחת. יותר מדי. אז אספר אותם אחד אחד. זה הראשון. עוד לא סיפרתי אותו לאף אחד עדיין. […]
[…] אתון תייגה אותי אבל אני לא מסוגל לספר חמישה סודות בבת אחת. יותר מדי. אז אספר אותם אחד אחד. זה הראשון. עוד לא סיפרתי אותו לאף אחד עדיין. […]
רק באתי להגיג תודה.
לוידעת על מה בדיוק.
אולי על זה שאת קיימת. ושפגשתי אותך כאן. ושאת עושה לי כיף.
הדדי מתוקה. בדיוק חשבתי עלייך. חשבתי שלפעמים אני מפספסת את הדקויות שלך (מלקה למשל – נשבעת לך שרק היום קלטתי בדיליי מאוחר את ההברקה, אבל יש לי הצדקה אתמול המוח כבר לא תיפקד אצלי) ושאת רואה דברים שאני לא רואה (התגובה הכל כך מדויקת שלך לנתי היום, כדוגמא קטנה). מה אגיג לך. הכיף הדדי, את סוג של בית ספר בשבילי.
[…] (חד גדי תויגתי על ידי אתון שתויגה על ידי מארג' ולוטה (שתויגה על ידי מארג̵ שתויגה על ידי אח"י דקר שתויגה על ידי … רגע. שנייה, תנו לקחת אוויר … […]
שלוש שנים וקאט בבית קפה בלי לדבר על זה? מה עשית איתו שלוש שנים, תגידי?
או לחילופין:
שלוש שנים וקאט בבית קפה בלי לדבר על זה? מה עשית לו שלוש שנים, תגידי?
😀
אם אני הייתי יכולה לכתוב ככה את החמישה דברים, אז כבר הייתי כותבת את החמישה דברים
אין מה לומר הופמן השאלות שלך טובות (גם שלך מרג', גם שלך). זאת הייתה התקופה הזאת שאהבתי אותם שותקים ומיוסרים, כאלה שלא מראים רגשות, ועל אחת כמה וכמה לא מדברים עליהם. החוויה הזאת – הייתה קורס דחוס ויעיל במיוחד, רב תובנות, שכשירות לציבור הרחב, אני מוכנה לתמצת אותן כאן:
אל תסמכו על מי שלא מבטא את מה שהוא מרגיש, כי יום אחד מה שהוא מרגיש עשוי להפתיע.
ומרג' יקרה – נורא השתדלתי להדחיק את חוסר שביעות הרצון שלי, זה מה שעשיתי לעצמי ובדרך גם לו – ביג ביג מיסטייק
ככה – אני מרשה לעצמי להבין את זה כמחמאה כוללת, תכנים וצורה כאחד 🙂
אמרתי לך עידית, קטן עלייך.
ביג ביג זה טוב. מיסטייק קצת פחות, אבל הי! אומרים שמטעויות לומדים.
מיוסרים ושותקים את אומרת? מעניין. אני התחתנתי עם אחד.
בהתחלה היה מיוסר ושותק אחר כך נהיה מיוסר ונוראי. אחר כך היתה סצנת מזוודה וכלב צועדים לאמא. במקום לשקיעה. נגמר מיוסר וסופי.
ועל כן אמרה האתון, שותקים, ניחא, מיוסרים, אאוט.
למה שותקים, ניחא? כי הסיפור הזה שנשים הן פטפטניות הוא מסוג האגדות האורבניות שאין להן בסיס.
אחחח, אם הייתי יכולה לקבל אלפייה על כל דייט שבו ישבתי מול גבר שסיפר לי, שעות, מבלי לקחת אוויר, כמה הוא מוצלח.
מול האפשרות הזאת – שתקן היא אופציה שכדאי לשקול בכובד ראש. וגם – מים שקטים חודרים עמוק.
פעם ידיד שלי הביא מישהי למסעדה שהתנהגה כמו שתארת, תמונות קשות חייבת להגיד לך.
אבל מקסים הפוסט תגליות הלא צפוי הזה. גרם לי להתאהב.
שתי הגרסאות מתקבלות בברכה 🙂 . אני דווקא מאוד נהניתי אז במסעדה.
בכל תבחרי את הגירסה העדיפה עליך ותעלמי את השניה.
זה בדיוק מה שחשבתי באותו ערב, כמה טוב להיות היא עכשיו ולא אף אחד אחר סביב השולחן.
אני – האהבה, כמובן, תמיד לוקחת 🙄
[…] לא התכוונתי מלכתחילה לעשות דבר כזה במסגרת הבלוג הזה, אבל אכבד את רצון המזמינה ("אתון עיוורת") ואנצל זאת בכדי לדבר על החסידות בפן האישי שלי, ואולי אקרב בכך נשמה יהודית כלשהי. […]
😆 😆 😆
עשית לי את היום, נועם, איזה כף, רצה לקרוא.
אני יכולה לקבל דחיונת עקב תקלות מחשוב? 🙂
(אבל נהניתי לקרוא)
בגלל שנהנת לקרוא, אני מאשרת דחיונת (אבל ממש קטנה )
רגע, לא שלחתי תגובה? מה קרה כאן?
מה קרה איתי נעלמה לך התגובה? הייתה פה איזו מגיפה של העניין, זה יהיה ממש מכעיס אם זה שוב קורה.
אני לא יודע מה נהוג לגבי להגיב בפוסטים ישנים והכל, ואולי זה אפילו קצת מציק. אבל על הזין! את קורעת!!!
טוב וטיפה רצינות, סחתן על כל העניין עם המכות. באמת! זה מראה על אופי. וסתם בלי קשר, הלכת יותר מכות ממני.
למה הפסקת לעשן את הסיגריות ההם? אני מקווה שעשית את זה בהדרגתיות, זה לא בריא להפסיק ככה בפתאומיות ו/או בכלל.
הם הן..נו שיהיה.
זה לא מציק בכלל, להיפך נורא כף. אני אוהבת את ההתכתבויות האלה שלנו. אני עושה איתך רטרו.
הלכתי הרבה יותר מכות ממך זה בטוח, כי בשלב מסוים גם השגתי לעצמי חגורה שחורה בקרטה. הלכתי לעשות את זה מקצועי.
הפסקתי כי היה לי טריפ גרוע מהחומר החום בקפה, כמעט מסרתי את נשמתי לבורא, וזה הוציא לי את החשק מכל אמצעי המיסטול באשר הם.
פשוט מישהי שכנראה הייתה רגילה לכמויות מסחריות דחפה כמות גדולה לקפה הטורקי וגם יצא שלא אכלתי לפני – הלחץ דם ירד לי, היו לי רעידות וכו' – אוקצור לא הייתה חוויה מרנינה.
פשיי חגורה שחורה.אני רוכש כבוד לכל מי שמחזיק בחגורה שגבוהה יותר מחגורה צהובה.בכיתה ב' ההורים שלחו אותי לחוג קרטה, נרשמו מלא ילדים, אחרי כמה שיעורים הבנתי שאני לא אוהב את זה. זה גם היה כרוך בלחזור לביה"ס בערב כשחשוך וכבר כמעט אין ילדים, נורא. בקיצור, אחרי כמה שיעורים בודדים החוג בוטל, מאוחר יותר בחיים גיליתי שזה היה בגלל שהמורה ברח מהארץ.
שמעתי סיפורים על העניין עם השתייה חמה, ויש לי חבר שסיפר על דברים מאוד מוזרים שקרו לו בעקבות זה. אף פעם לא ניסיתי. אני טיפוס סולידי כנראה.
[…] מישהו מרים עלייך יד תכניסי מכות בחזרה". זה מסביר את הסעיף הראשון כאן ואת 15 שנות הקרטה שלי שביליתי בניסיון לייצר […]