Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 25th ב-מאי, 2007

יש רגעים שאת רוצה שימשכו לנצח. מתוקים עד כדי דמעות. הדרך הייתה ישרה, שדות ירוקים אין סופיים, עצים בפריחה, נוף גלויות של בתים קטנים אדומים טובלים בירוק. הדורס ניגנו את "דיס איז די אנד" ואני שוב הסכמתי עם עצמי שהם היו מוצלחים מאוד ושהם באים לי טוב עכשיו בפינלנד שאתמול הייתה מוארת בשמש והיום חזרה להיות אפורה.

כביש 52, כביש ישר שכאשר פונים בסופו ימינה מגיעים אל חוות סאטרי, רחוב הלסינקינטי 956. סוף כל סוף הבנתי מהם המספרים האלה בצידי הדרך. אלה הם מספרי החוות.

אנחנו גרים בהוטל פיאלאר שאני קוראת לו אל-פאג'ר ומשחקים אותה בלהיות פינים. המלון ממוקם בשכונת בתים – לא איזור של חוות, אלא בתים של אנשים שעובדים בעיר (סאלו- "העיר" – שניים וחצי רחובות – הסמוכה). שכונה מדהימה שנראית כאילו היא נגזרה הישר מעולם החלומות הרטובים שלי. מעניין שלא כמו בארץ הבתים כאן לא מופרדים בחומות ולא מוגנים בגדרות ובכלל כל העניין של בתים הוא הרבה יותר צנוע. בפינלנד לא בונים טירות ומגדלי ראווה.

המלון מספק מין יחידות דיור, בתים קטנים כאלה. שיש בהם מטבח וכל מה שנחוץ לקיום עצמאי, מעבר לזה שמספקים לך ארוחת בוקר ושירות חדרים כולל חדרנית.

נסעתי לסאטרי כי חיפשנו מקום לבלות בו את הקיץ וסטארי היא חווה שמשכירה בתי הארחה על גדות אגם (4 קילומטר אורך). יחד עם הבית מגיעים גם דק פרטי, סירה, סאונה שמשקיפה אל הנוף, בידוד טוטאלי מול אגם מוקף ביערות ושדות מרעה. אפשר לשחות ולהשתזף על הדק ואפשר גם לראות מקרוב סנאים כמו שאני ויוהאני ראינו. זה היה הסנאי הראשון שלי.

לא בטוח שהאיש שלי יצא מעורו מרוב אושר מהסידור הזה. אפילו אל פאג'ר מרגיש לו – "קרוב מדי לאדמה שיש לי עוד זמן להגיע אליה". הוא התלונן שחסר לו הרעש של השכנים ואז הגיעה לבקתה הסמוכה – איטלקיה שהיא כנראה זמרת אופרה ובאופן מידי הוא קיבל שירת אריות בלילה ואריות בבוקר. מצאנו את עצמנו בשתיים לפנות בוקר בדיון מרתק: מה יותר עדיף – רעש של כחכוחי גרון ויריקות של השכנה שלנו בארץ- שמנקה את הגרון מהסיגריות והאלכוהול כל בוקר- או אריות? – הסכמנו שיריקות עדיף. היום היא עזבה. החליף אותה איש עסקים, ככה נראה.

הגעתי אל האחוזה ויוהאני יצא לקדם את פני. הפינים האלה כל פעם מחדש הורגים אותי. יוהני אירח אותי בחווה שלו כאילו הייתי מינימום יזם שהולך להשקיע בכבשים ובגידולי תפוחי האדמה שלו. פצחנו בשתיית מיץ תפוחים על הוורנדה של אחוזת סאטרי, ומשם המשכנו בסיור דרך כל בתי ההארחה שלו, כשהוא מסיע אותי ממקום למקום ופותח לי את הדלת של המכונית בכל פעם שעליתי וירדתי מהאוטו. אני ויוהני ראינו ביחד סנאי והוא סיפר לי שבמלחמת העולם הוא היה בן 6. זה היה רגע עצוב. כשנסעתי לדרכי יוהאני חיכה עד שאעלם מהאופק תוך שהוא מנפנף לי בידו לשלום. התאהבתי ביוהאני.

היה כל כך טוב להגיע לפינלנד אחרי אוסטריה. נחתנו קרוב לחצות ונהגנו מהלסינקי לסאלו. למרות שהשעה הייתה אחת אחר חצות השמיים היו מוארים באור כזה כמו בזריחה (השמש שוקעת כאן עכשיו באחת עשרה בלילה). אור כחלחל, ירח חרמש וכוכב הצפון ליוו אותנו, וגם רדיו נובה, התחנה שלנו בפינלנד, ניגנה שירים מדהימים.

אוסטריה דוהה מהזיכרון, אולי אקדיש לה עוד פוסט.

 

יוהאני מוזג לי מיץ תפוחים
יוהאני מוזג לי מיץ תפוחים במשרדו

אחת הזוויות בירידה אל האגם – אחוזת סאטרי

מודעות פרסומת

Read Full Post »