Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 22nd ב-יולי, 2007

שיחה עם שיפוצ'ניק

המקומות שהיום נפלתי בהם:

* הסכמתי לבקשה שלו לא לעשות קרוס על הצ'ק.
* כשהורדתי מהחוזה את הסכום של העבודה שבסוף הוא החליט שהוא לא רוצה לעשות – לא עשיתי את זה בתשומת לב ויצא שקפצתי על סעיף, שעלותו היא 800 ₪
* איבדתי את האיזון – שזה הכי חמור. כשהבנתי שהוא, אחרי שסוכמו הדברים ואחרי שהוא קרא את הטיוטה של החוזה ואמר שהיא מקובלת עליו, שבועיים אחרי, כשהגענו למעמד החתימה הוא מתחיל לקרוא מחדש את הטיוטה ולהעיר כל מיני ולהתחיל איתי משא ומתן מחדש – זה העלה לי את הסעיף. במיוחד כשאני קצרה בזמן ורוצה לסיים את הכל ולנסוע בראש שקט, בעוד עשרה ימים.

מדובר בין היתר גם בזפת. במקום לעשות זפת מחדש סוכם שהוא יסתום סדקים ויסייד ושהוא ייתן שנתיים אחריות על העבודה.
הנה פרשנות יצירתית של שיפוצ'ניק, כשהוא ראה שאני מחתימה אותו על האחריות: 'אני נותן לך אחריות אבל רק על הסדקים שאני סתמתי. אם יפתחו חדשים – אני לא אחראי עליהם'. אתם מבינים? אנחנו נסמן איזה סדקים הוא סתם ונעשה מעקב סדקים. באמצע הגשם אני אעלה למעלה לגג לברר האם זה סדק שהוא כיסה או שמא סדק חדש – ואז אני אתקשר אליו.

איי לוסט איט. שזה אומר התעצבנתי. שזה אומר טעות.
הוא היה אמור לחזור אלי עם הסכם חתום בפחות 800 שקל ממה שחתמנו, הוא לא חזר. איך אומרת סבתא מוסקונה בארץ נהדרת? "זה לא נעים לי". האיש שלי נוטה להיות רגוע ונוקט בגרסה של 'פשוט נשלם לו פחות'. אני נוטה לבטל מחר על הבוקר את צ'ק המקדמה שנתתי להיום במזומן ולחפש בזריז איזו קונפיגורציה שתעשה לי את העבודה. אני שונאת לעבוד עם אנשים שאני לא יכולה לסמוך עליהם.

כל הקטע הזה מבאס ופוגע לי בדימוי העצמי שלי כפנתר ביצועי. אני מזהה אצלי סוג של עשיית חשבון, הד עדין לעניין הזה של "להיות נחמדה", ברירת המחדל של הנקבה המצויה.
לפעמים הייתי רוצה קצת מהאיכויות של הרב-אומן הזה, משה אינסטלציה (סעיף 3) שיצאתי איתו בצבא, שכבר מרחם אימו ידע איך לתמרן את אלו שמולו. בחיים, בחיים אני לא אשכח את הטכנאי שבא לתקן לנו מכונת כביסה ורצה איזה סכום אגדי על התיקון ובסוף קיבל משהו כמו 10 שקל על הגומייה שהוא החליף ועוד אמר יפה תודה – וכאלה היו לא מעט לאורך דרכנו המשותפת. אני הייתי מביטה בו עובד ומתמלאת פליאה. היכולת הזו להשתלט על המוח של הזולת ולרגע לא לדאוג לטובת זה שמולך – אלא להיפך לשים רק את המטרה שלך לנגד עינייך, ולנסות למצוץ, עד שאין כבר מה. משה היה המפגש הראשון שלי עם הזן המיוחד הזה שנקרא – סוחר. מה שמחזיר אותי לשאלה הנצחית: האם סוחר טוב שהוא אדם רגיש כלפי הזולת – זה אוקסימורון?
אני יודעת שאני מחפשת את המקום הזה שהוא באמצע – בין החיה חסרת החוליות ['להיות נחמד'] לבין הנחש או השועל.

במחשבה שנייה – כולנו דומים, זה אותו מוח מבוהל. באמצע הויכוח אמר לי השיפוצ'ניק: 'אני רוצה שתאהבי אותי ותמליצי עלי לאחרים'. בסוף, מסתבר, עסקים ולא עסקים, משא ומתן או טיול בפארק – הכל מתנקז לאנרגיה הזאת שנקראת אהבה. כולנו רוצים שיאהבו אותנו ולאהוב את הזולת. גם השועל והנחש, רק שהם עדיין לא יודעים את זה. לצערי מסתבר שגם אני עדיין לא יודעת את זה, כי התחושה האחרונה שיש לי כרגע כלפי השיפוצ'ניק זאת אהבה. לבטל או לא לבטל – זאת השאלה.

_______________________________

עידכון: משה אינסטלציה התגלגל בדמותו של השיפוצ'ניק. מניפולציות כאלה כבר מזמן לא עברתי. היום החלטתי להתמסר. הצלחתי להוריד אותו במחיר וזה הישג. שיפוצ'ניק קמצן – זה עוד לא היה לי.

Read Full Post »