Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 11th ב-ספטמבר, 2007

יום ראשון היה כזה. יום די מושלם. הגענו באמצע הלילה להלסינקי. בטיסה פגשתי את ריק. מנהל סניף של חברה שהסניף הראשי שלה יושב בליון, צרפת. והאיש מתנייד על הקו-ליון-הלסינקי. בילינו שעתיים מרתקות יחד. אני יודעת, יש לי את היכולת הזו לגרום לאנשים לספר לי את סיפור חייהם, פחות או יותר בדקה השנייה לאחר שנפגשנו. אפילו הפינים נשברים. ריק סיפר לי על הגירושים שלו, על המשבר, על הטיפול שהוא עבר, על הפחדים, על התחושה שהחיים שלו נגמרו. ואיך אחר כך הוא מצא אהבה ואחר כך עוד אהבה. על היחסים שלו בני החודשיים, על כמה שהסקס טוב. על הבעייתיות (גרושה + שני ילדים קטנים וריק לא מרגיש שהוא יכול להיכנס לתפקיד האב שוב).

הוא סיפר לי על השינוי המדהים שהוא עבר. מתקשר לי לפוסט של שין. איך הוא התעורר לחיים, והפסיק לחפש את הביטחון. הוא מתכנן להתחיל לעבוד בבית ובשלב מסוים לקחת חצי שנה חופש ולרכב ברחבי אירופה על אופניים. הוא סיפר בגאווה איך הבוס הגדול של הסניף המרכזי בליון שאל אותו: 'מה המטרות שלך?'  וריק ענה לו: 'להיות מאושר'. הגירושים עשו לו רק טוב: 'איך הפכתי להיות מהיצור האומלל והמיואש שהייתי למה שאני היום. אני חי'. נראה לי שנפגשנו, כדי שהוא יזכה לקבל ממני את החיזוק הכי חם שיכולתי לתת לו ולתרום לו מהניסיון שלי. 

דיברנו על אוכל. על המסעדות בליון. על המסעדות בהלסינקי. יינות, מקומות לבלות בהם בהלסינקי. אחר כך עברנו לספורט, למדתי כל מה שלא רציתי לדעת על ההוקי הפיני. ריק מתוק אמיתי. נפרדנו בלי להחליף טלפונים. הייתה לי יציאה מוזרה בסוף. לחצתי לו את היד ואמרתי לו שעכשיו אנחנו היהודים חוגגים את השנה החדשה, אז שתהיה לו שנה יהודית טובה..הוא היה קצת המום, גם אני…

נחתנו לנו בסוויטה של "קראון פלזה" בהלסינקי. הייתי עייפה מכדי לישון, ראיתי טלוויזיה, עד שנפלתי על המיטה הכי מושלמת שישנתי בה בחיים. מזרון קשה בדיוק כמו שאני אוהבת. בבוקר קמנו והלכנו לאכול ארוחת בוקר ב"רין-טין-טין". המקבילה הפינית וההרבה יותר משובחת מהמקום הזה בתל-אביב שמגיש כל היום ארוחות בוקר. הרבה פחות פלצני והאוכל הרבה יותר טעים. וגם- ב"רין-טין-טין" יש מכונת כביסה שאפשר לכבס בה בגדים תוך כדי גמיעת קפה ואכילת קרואסון וגם אפשר לשבת בסאונה- מגישים לך את ארוחת הבוקר לסאונה. הפינים האלה. ת. הגיעה. היה כף לראות אותה. תוך כדי, נשמע מצד ימין קול – 'אז אתם ישראלים אה'? קלטתי את י. כישראלי עוד בתור לקרואסונים. גם עם י. הייתה שיחה שמיד נכנסה אל הורידים. הוא גר בהלסינקי המון שנים. ארבע שעות ישבנו שם. היה מעניין. י. הוא בנאי. בנאי עברי בארץ הפינים.

ירדנו לעיר. אל אחד הרחובות הכי אהובים עלי בהלסינקי. זאת שדרה מרכזית שיורדת אל הים. ארכיטקטורה מרתקת וחנויות יפות גם מבחינת המבחר וגם מבחינת העיצוב שלהן.

מהעיר הלכנו לאכול ב"קו" (Kuu) השם של המסעדה תמיד מצחיק אותי כי קו בפולנית זה כמו הו (Ho) באנגלית – קיצור לזונה (אנה קורבה? אינתה קורבה). הזמנתי בשר צבי שהגיע קצת מדמם. אני כנראה לא יכולה לאכול דם. כשזה קורה אני נהיית חולה. במקום. כך גם הפעם, הרגשתי שאני הולכת להתעלף במסעדה. אחר כך לקרם ברולה היה טעם של דגים. ..

זה לא הצליח לקלקל לנו את היום.
מאחורי האיש ישב זוג שריתק אותי. כשאני יושבת במסעדות ובבתי קפה, צפרות על אנשים זה העיסוק החביב עלי.

.

מאוד קשה לי לצלם אנשים. אני מרגישה שאני חודרת להם למרחב הפרטי. הם נראו כאלה עדינים ויפים, בתחילת דרכם. נשואים. נראה היה שהם חוגגים משהו. 

מ"קו" יצאנו לטורקו. איך נראתה הדרך לשם, אתם כבר יודעים.

Read Full Post »