הייתי בטוחה שאני אכנס לקישורים של הפרויקט ואמצא אין ספור גרסאות של מרק עוף. ולא היא. קפצתי מיד לספק את ה-מתכון שאני כבר שנים מבצעת.
רציתי גם לנצל את ההזדמנות ולכתוב שזאת ממש הוצאת דיבה, הסיפור הזה של מרק העוף הפולני המכובס. כל מרקי העוף שגמעתי אי-פעם אצל פולנים ובני עדות הפולנים ובני נכדים של פולנים היו מצוינים בלי יוצא מהכלל ובכלל רציתי לומר שכל הסיפור עם הבישול הפולני הטפל וחסר הטעם אין לו בסיס וקשר למציאות. בדיוק כמו העניין הזה שהפולניות הן פריג'ידיות.
רציתי לכתוב שכמו כולם, גם אני האמנתי לבלוף הזה, בעיקר על רקע העובדה שכבר התייחסתי אליה כאן, שהייתי החיוורת היחידה ברדיוס של קילומטרים בשכונה. אחת התוצאות של העניין הייתה, שמתוך הזדהות עם הקבוצה פיתחתי יחס של דחייה ל"אוכל של הווזווזים", שבישלו אצלנו בבית. לא הצלחתי להבין, מה לא בסדר איתנו, למה אמא שלי לא יכולה להיות כמו כולם ולהכין לי "פילפלה צ'ומה". העולה הישנה מוורשה, לא הבינה למה זה מגיע לה.
נדרשו ממני שנים כדי לגלות מחדש את המטבח הפולני. ההארה הראשונית התרחשה במסעדת "ב'בלה", אז בימי תהילתה בבן-יהודה. האסימון נפל כשנוכחתי לראות שאני לא היחידה שמתענגת על קרפלעך במרק עוף. אחר כך הגיעו הנסיעות לפולין, שעם יד על הלב אני אומרת שלא ספגנו שם ולו נפילה אחת בכל המסעדות שבהן ביקרנו. שם נסגר המעגל.
תרדו מזה, האוכל הפולני – מ-צו-י-ן.
מתכון למרק עוף (גילוי נאות מחייב שאספר שאת המתכון הזה גיליתי אצל נירה רוסו וקצת שיניתי).
כשאני מבשלת אני לא ממש נכנסת לקטע של כמויות מדויקות.
אלתרו אנשים יקרים.
עוף – אני אוהבת להשתמש בירכי-עוף (כרעיים בעממית) ולנקות מהם את העור גם פחות שמן צף במרק). וכדאי לשטוף אותם גם היטב. על סיר של נניח 6 ליטר, מספיקים שלוש(ה?) כרעיים.
בצל, שום (2 שיניים)
כרישה -2-3 – לחתוך גס את כל הכרישה כולל העלים הירוקים.
2-3 קלחי גזר קלופים, 2-3 קישוא מקולף וחתוך, 1 פלפל ירוק בהיר, מגולען וחתוך, 1 קלח תירס פרוס ( מכירים את זה? – מעמידים את התירס ופשוט עם הסכין מקלפים בחיתוך ישר את השיניים) , 2 חופני פטרוזיליה קצוצה, חצי אגד שומר קצוץ, 3-6 ( לפי הטעם) גבעולי סלרי עם העלים אפשר חתוכים, אפשר גם לא.
והכי חשוב – 2 כפות שורש זנגביל מגורר.
תבלינים: מלח, פלפל שחור, אני מוסיפה קארי, לא חייבים.
אני מוסיפה גם רוטב סויה וגם אבקת מרק. אני משתמשת ברוטב סויה אורגני – bio shoyu של MANNA, זה לא חייב להיות הרוטב הזה , אבל אבל חשוב שזה יהיה רוטב איכותי, שנעשה באמת בתהליך תסיסה ולא הג'אנק המלוח והבלתי אפשרי שמוכרים בסופר.
וגם אבקת המרק היא אורגנית של VETARA – כאן זה פחות קריטי, אבל עדיין הטעם הוא אחר. אפשר להסתפק בהחלט רק באבקת מרק עוף רגילה בלי הרוטב סויה – לפי הטעם כמובן.
אם כבר התחלנו להתייחס לנושא האורגני אז גם העוף, אני מעדיפה אחד כזה שראה חיים יפים ולא עוף אומלל שגדל בתעשיית הבשר המזוויעה עם כל החולרות שדוחסים להם.
חשוב שזה יהיה הפלפל הירוק הבהיר, וגם התירס חשוב, כי הם מוסיפים מתיקות שמעדנת את המרק.
את כל הירקות שמים במים, מתבלים ומרתיחים. כשהמים רותחים, מחליקים פנימה את ירכי העוף. הנוזל הרותח ישמור על העסיסיות של הבשר ו"יאטום" אותו.
אני מבשלת את כל זה שעה ורבע, על אש קטנה.
זה ספר הבישול הפולני שקיבלתי במתנה בביקור האחרון שלי בפולין. באותו ביקור גם קיבלתי מתנה מרגשת במיוחד, מבחורה מדהימה שהכרתי, מישהי שהיא כנראה בדרך להיות שופטת ובין היתר מכורה לספורט אתגרי ובישול. את פסקי הדין שהיא כותבת עבור השופטים (ככה מתלמדים בפולין להיות שופט) היא כותבת במיטה, כמו פרוסט.
כמחווה, שרק פולני אמיתי יכול להבין את גודלה, היא נתנה לי, לא פחות ולא יותר, את המכשיר שעבר אצלם במשפחה לחיתוך הבצק ל"פירוגי", שזה השם הפולני לקרפעלך. למרות שחלפו שנתיים מאז קבלת המתנה, השארתי את הסרט כהומז'.
חייבת להזכיר גם שהפולנים פיתחו את העניין של מילוי ה"פירוגי" לאמנות-על. אני גדלתי על פירוגי ממולאים בדובדבנים טבולים בשמנת. כדאי שאפסיק כאן.
זאת עטיפת התנ"ך של הבישול הפולני.
_____________________________
אל יקל בעיניכם סיפור האוכל. הוא הוביל אותי ישירות לטקסט שאני מצטטת ממנו כאן בהמשך. טקסט שכתבתי במסגרת פרויקט שכדרכם של מרבית הפרויקטים, לא הצליח להיווולד. השמטתי כל מיני מילים ומשפטים שאין לי עניין שיופיעו כאן. [קוראי היעד של הטקסט המקורי לא היו ישראלים, אני מסבירה רק למקרה שתעלנה כאן תהיות]
נושאם של הדפים המונחים לפניכם, ראשיתו בכאב. אימי ואבי נולדו בפולין ו"היגרו" לישראל. אני מניחה את המילה היגרו בגרשיים, כי התהליך לא היה תהליך של בחירה. באופן מסובך ולא ברור גם להם, הם נשארו קשורים אל המקום, שבמובנים רבים "הקיא" אותם מתוכו. הם נשאו איתם עבר, שעליו לא יכלו לדבר ואותו לא יכלו לחיות. ..
אנחנו הילדים שנולדנו בישראל, קיבלנו מורשת מוזרה.
חיינו תרבות שבמובנים רבים הייתה עבורנו שקופה. שפת האם שלי הייתה פולנית. ידעתי לדבר פולנית עוד לפני שידעתי עברית, כי בבית דיברו פולנית…היו געגועים, היה נתק קשה, היו רגשי נחיתות, והייתה תחושת תלישות בלתי נסבלת.
… זה היה תוצר של אידיאולוגיה שהתרכזה בניסיון ליצור יהודי חדש – ישראלי. הישראלי, היה תוצר יש מאין. תרבות שנוצרה כאן ועכשיו, "קיבוץ גלויות" קראו לזה. הנתק המתנכר לעבר – זאת הייתה החוויה הקולקטיבית של בני דורי, ישראלים שהוריהם הגיעו מכל קצוות העולם והתבקשו להשאיר מאחור את "הגלותיות" שלהם. הניכור התבטא בבדיחות (הבדיחות על הפולניות בישראל הן ז'אנר שיכול למלא ספרים), בסוג של זלזול ובטריקת דלת – שבהקשר הפולני, התבטא בהסכמה גורפת על האנטישמיות של הפולנים שונאי היהודים…
התוצר של הנסיבות היה שלא ידעתי שהתרבות שאותה אני חיה היא גם התרבות הפולנית. גדלנו אל תוך התרבות הפולנית מבלי לתת לתרבות הזו שם…
"את אשר לך הורישו אבותייך, הרווח ביושר, כדי שיהיה שלך", כתב גתה בפאוסט את הרציונל שמאחורי מסע החיפוש שלנו…יצאנו להבין את העבר שעיצב אותנו, בידיעה ברורה, שאת העבר שאנחנו מנסים להבין ניתן לפגוש רק בהווה.
במפגש עם הפולנים, כמו עיוורים מגששים מצאנו זה את זה משני צידי המנהרה שחפרנו אל העבר: בצד השני של החפירה מצאנו פולנים שגם הם במובנים רבים נותקו מעברם. פולנים שבניסיון שלהם להבין את עצמם, את זהותם, בדרך פגשו את היהודי.
***
בשלב יחסית מאוחר הבנתי שלא רק מהמזרחיים נגזל העבר.
הקריעה הזאת מהעבר, הנתק, יש להם לטעמי קשר לאטימות, ולחוסר הרגישות אל האחר, שמקשים עלי עד מאוד את החיים כאן.
כשאתה קורע מעצמך חלקים, אוטם את עצמך אליהם, חייב להיות לזה ביטוי.
***
מקווה שלא הרסתי לכם לנצח את החשק למרק עוף
זה יהיה המרק הראשון בחורף בדירת הסטודנטים שלי…
להזמין אותך?
מה זאת אומרת? בוודאי!!!
אין כמו דירות סטונדטים
אבל אפעס יש קצת בעיה של ניידות (עיין 2 פוסטים למטה), הכי רחוק שאני יכולה להגיע, ביום טוב, זה לשירותים.
מקסים!!
שמעתי פעם שאם נותנים למרק לרתוח עם העוף בפנים אז זה הופך אותו לעכור. זה נכון מנסיונך?
את אמורה לפרסם את המתכון ביום שלישי, 20 בנובמבר.
לא נורא, ב-20 בנובמבר תפרסמי עוד מתכון…
האמת היא מאיה שאף פעם לא ניסיתי לתת למרק לרתוח עם העוף בפנים. אבל אם אני מסיקה ממה שקורה כשמבשלים עצמות לציר/מרק – אז כן זה הופך לעכור. אני תמיד מתייחסת לזה כג'יפה של העצמות, מרתיחה את העצם (הרתחה קצרה כי אחרת מוצצים את הטעם מהעצם) ורק אז מוסיפה אותה למרק. יכול להיות שאותו הדבר מתרחש עם העוף.
איתי – מאיפה צץ התאריך הזה? איך פיספסתי אותו? אתה בעל הבלוג השני שמשתתף ביוזמה הזו? העוף שלי לא ייכנס לפרויקט? אני הולכת לחתוך ורידים. אחרי ההשקעה הזו? מה שמסביר לי זה באמת איך הגעתי ולא מצאתי עשרים גרסאות למרק עוף.
עכשיו קראתי שוב וראיתי שכתוב שחור על גבי לבן. או. מי. גוד.
אני הולכת לגנוז את הפוסט.
לא הוצאת את החשק למרק עוף בכלל, נהפוך הוא. הפוסט ממש מקסים, שמחה שלא חתכת את הוורידים בסופו של דבר.
(ועד כה את מרק העוף היחיד בכל זאת, אבל אנחנו רק בהתחלה).
😆 בגלות וורשה למדנו סבל מהו, פיתחנו יכולת עמידה וגם יכולת בישול, לא כל כך מהר חותכים אצלנו ורידים 😆
למה, למה ככה?
הנה עוד מרק עוף שפורסם לפני כמעט שנה ולכבוד יום
המרקים הגלובלי 🙂 מפורסם שוב –
http://www.notes.co.il/chelli/28558.asp
מרק עוף פילוסופי {עם שןרשים ורשאיים כמובן)
צודקת, פספסתי את זה…
הייתי מנסה מיד אבל החלטנו לשמור על כשרות בבית ומאז אנחנו צמחונים מתוך הכרח עד שמוצאים בשר כשר – לא קורה הרבה…
מצד שני זו החלטה של פחות או יותר השבוע האחרון כך שהמצב ממש לא קשה. יש מנזה כשרה במכון למדעי היהדות ובשר כשר עוד צריך ללמוד איפה קונים.
ולגבי הקיבוץ גלויות – כבר אמר ד"ר יוסי יונה באחת מהרצאותיו המעלפות באוניברסיטה העברית "אמנם כל העולים נאלצו להשאיר משהו מאחור אך אף אחד לא אמר ליוצאי מדינות אירופה להשאיר מאחור את מוצרט, שופן ואופרות. לעומת זאת יוצאי מדינות ערב נאלצו לוותר גם על המורשת התרבותית-מוזיקלית שלהם ולראות אותה נדחקת הצידה במשך עשורים רבים".
אלוניסקה – זה שהמזרחיים סבלו (ולטעמי במובנים מסוימים זה לא נושא שנגמר) מגזענות קשה והתנשאות, אין בינינו ויכוח. העסק גם מסתבך כי מדובר באותה תרבות ערבית, ששייכת לאויבים. ההיבט הזה של הסבל של המזרחיים, קיבל הרבה מקום (אולי לא מספיק) בציבוריות הישראלית.
אני חושבת שההיבט של האשכנזים שנתלשו ממחצבות תרבותם, כמעט ולא דובר בו.
אני לא חושבת שזה נכון לפתוח כאן בתחרות של מי סבל יותר מדיכוי. זה לא יקדם את הניסיון שלנו להבין את מה שהתרחש כאן ואת הנזקים שנוצרו בעקבות.
אבל כולם לעגו כאן לכולם. אולי זה טבעי אולי זאת הדרך לשרוד. בטוח שזאת הדרך שבני אדם יודעים ללכת בה, כשהם נפגשים עם האחר והשונה.
בעניין האשכנזים – אולי לא מוצרט ואופרות, אב הלעג לשפה ( אם זאת פולנית או רומנית או הונגרית) בהחלט היה שם, הלעג לתרבות היה שם. כל הסטריאוטיפים היו שם.
המזוויע היה סיפורם של הורי שהגיעו מפולין היישר לקיבוץ של יקים, שלהם היו דעות מאוד ברורות על פולנים. זאת אומרת אמא שלי שרדה את מלחמת העולם השנייה רק כדי להגיע אל ישראל ולסבול מ"גרמנים יהודיים (יקים)", סיבוב נוסף של דעות דומות (לדוגמא: הפולנים עצלנים, מלוכלכים, טפשים וכו'), סטריאוטיפים שחיים עד היום אצל הגרמנים כלפי הפולנים.
וואלה נכון. רומני גנב וההונגאאאאאאארים – הגששים הרי עשו מזה מטעמים במשך שנים.
זה גם מה שהרוסים חוו כשוק – שם הם יהודים ובארץ מבדילים בין יהודי ליהודי ב"מאיפה באת". ואם כבר מערכונים – ביוטיוב שמו לא מזמן את המערכון ההוא מ"לול" עם העלייה וה"אינעל דין בבור". לא לחינם זה קלאסיקה. בעלי אמר שבמיוחד הקטע של הגרמנים עשוי בצורה מדוקדקת עד אחרון ההטיות המבטאיות.
עשו מכולם מטעמים.
יש רק מבחן אחד שצריך לעמוד בו –
קופסאות – את שולחת?
אלוניסקה – הנה זה
הסטיראוטיפים לא זזו בכלום, אה? רוסים זה וודקה והדבר הראשון שאומרים על הפולנים זה: גפילטע פיש עם סוכר.
מה שכן, אני זוכרת איך אמא שלי צחקה עד דמעות, מהולאדק יא טאק נייה מוגם עבודה ( אני לא יכול לעבוד ככה, ולאדק) והיקה (מיצי ופריצי) נשאר פוץ.
מרג' – ברוך מחייה המתים. לאיפה בדיוק לשלוח? מוסקבה? ויילס?
מה קורה ב- 20.11? כלומר היום?
מלבד שאני חוגג שנתיים אזרח 🙂
זה בדיוק זה, זה לכבודך 🙂
מברוק על השנתיים, מהצד זה נראה שאתה עושה בדיוק את מה שהיית אמור לעשות. המשך ככה.
זה יום המרקים הבינלאומי, סתאאאאאם, לא יודעת יש לזה סיבות היסטוריות שאין לי מושג מהן. אבל אז פיקששתי עם התאריך. מנהלי המרקיאדה החליקו לי את זה.
יו. הוצאת לי את המילים מהמקלדת. שנים אני מסביר לאנשים שגפילטע זה דבר ניפלא, צימעס זה מעדן, וקליסקלך זה תענוג. יש בארץ מין פרדיגמה שאוכל אשכנזי זה רע. אז זהו שממש לא.
יודעת מה, יותר טוב שימשיכו לחשוב שזה רע. לי יישאר יותר
אחי אתה ירון, אחי האובד
1. כל פעם שאני נכנסת לבלוג חדש לי דרך הקישורים של הקלחת, אני שוב שמחה שהצטרפתי לנושא. איזה כיף לקרוא!
2. אני מאוד מסכימה איתך בנוגע לחוסר הסובלנות לאחר. לכל התפוצות יש אוכל טוב, אחרת מהר מאוד תפוצות נבחרות היו נעלמות מהעולם. אולי לאשורים ולבבלים היה אוכל לא משהו?
כמובן, שכחתי להוסיף את כתובת האתר שלי. ראי מעלה… 🙄
ועליי תמיד אמרו שאני מוזרה כי אני אוהבת אוכל של אשכנזים (מוכרת את בכורתי בעד כבד קצוץ…)
אוי סופי, איזה כף אה? גם אני אהבתי את הבלוג שלך וגם את תחומי העניין שלך. דוקטורט באבולוציה? אבולציה כמו במדעי הטבע? אמא שלי, בין היתר התפרנסה מקרמיקה, וגם אני עבדתי קצת בקרמיקה וגם אני אוהבת קרמיקה, וגם לתפירה יש לי רגישות. אין לי כותרת מתאימה יותר למצב שאני כבר חצי שנה מנסה לתפור כיסויים לכריות לספה בחדר העבודה שלי ולא מגיעה לזה, אי אפשר לקרוא לזה שאני תופרת נכון?
כרמית – נחמד לי מאוד שהפצעת כאן. כן, מכירה את המוטציה המוזרה הזאת… גם זה קורה. חייבת להגיש שמכירה אותה רק בגרסא המרוקאית. הבלוג שלי מרגע לרגע מאבד את תו הפוליטקלי-קורט: מרוקאים, פולנים. אם כי זה לא נושא חדש כאן
נראה לי שמזמן לא קרה שמרק עוף עורר כזו סערה… 🙂
😀 😀
למיטב הגדרתי, אם את מתכוונת לתפור כיסויים לכריות, זה כבר נחשב להתעסקות בתפירה.
באותו אופן אני מתעסקת בעוד המון דברים אחרים. וכן, הדוקטורט הוא באותה אבולוציה של מדעי הטבע. כל בנאדם צריך משהו שהוא יכול בוודאות לא להתפרנס ממנו, לא?
היית צריכה לראות את החיוך המר שהעלת אצלי. גם אני מכותבי התזה 😕 אלא שאני טוענת שמכל דבר אפשר להתפרנס, נדרשת יצירתיות ולהיות טובה במה שאת עושה והכי חשוב לאהוב את זה.
כיסויים לכריות נשמע אכן כמו התעסקות בתפירה. כי זה אומר שבחרת בד, ושבחרת ריצ'רץ' או מינימום כפתורים ושקנית מילוי. בקיצור – את מכירה לפחות 2 חנויות של מכורים לדבר.
לא ככה?
יש בזה משהו 😉
ומכיוון שעוד לא הלכתי לישון ואני מבטלת את זמני, חשבתי שלפחות אועיל לציבור:
http://www.eqred.gov.il/eqred/prepare/prepare.htm#j2
ממליצה לא לקרוא שם הלאה כי כל מה שכתוב שם זה שמישהו חושב שמישהו אחר בממשלה ח י י ב לעשות משהו ובהקדם.
8) 😆 8) 😀
הרגת אותי . בסוף בזכותך אני אשרוד. תודה.
וואו. גם אני ידעתי פולנית עוד לפני העברית. אבל שכחתי כמעט הכל.
הי אפיסקה, שמחה לראות אותך כאן. יש לנו כאן אלוניסקה, אפיסקה, אולי גם אני אשנה לאתוניסקה?
הייתי שם אצלכם באמסטרדם לאחרונה. אם תיכנסי אלי לפליקר, תראי קצת איפה הסתובבתי.
לא שכחתי פולנית, ואני מדברת שוטף ואפילו מצליחה לקרוא (לאט), לא מזהים אותי כזרה. אבל בסיבובים האחרונים שלי שם הבנתי איזה פערים ענקיים עלי להשלים בענייין של השפה.
wawa wiwa…
איזו התרחשות סביב המרק עוף
ואכן המתכון מעורר חשק!
ומכוון שהחלטתי להקפיד הפעם
ולהשתמש בכל המוצרים שהוזכרו
(בגלל זה אני לא אופה הרבה כי עם מאפים טיפה יצירתיות או השמטה של מוצר כבר
יש נקמה נראית לעין בדמות פיתה שהתחפשה לעוגת תפוחים)
הסיבה שהחלטתי לכתוב היא כי גם לי יש סיפור על זוועות הבישול הפולני
ומכוון שספקות החלו מחלחלים בעקבות הצהרותייך הנחרצות
חשבתי שאולי כדאי לפני שאבשל ואגמע בהנאה כדאי שאספר עכשיו
ללא נקיפות…
וכך סופר על
הפולניה שלנו בשכונה.אמרו כי החזיקה תרנגולת בחצר וכאשר
בשלה מרק עוף היתה שמה קודם מים עם הירקות
ואז יוצאת לחצר, תופסת את התרנגולת ושמה אותה כמו שהיא לאיזו שחייה
שתתן קצת טעם למרק ואחר כך בחזרה לחצר
וחוזר חלילה
טוב נראה לי יום שישי יונח מרק מבית פולני טוב על המפה המשובצת
ונראה לי שנהמהם
אחללה מרק הביאה האתון
כל טוב
הפרגית
הרגת אותי והצלחת להעלות אצלי חיוך, הישג לא מבוטל בימים אלה. "הפרגית מהפיתה עוברת למרק" – חחחחחחחח
וגם – תראי איזה עלילות מזוויעות על הפולנים אה? החזרת אותי באחת אל היותי מיעוט נרדף בצ'כונה. מי שהמציא את הסיפור הבלתי אפשרי הזה, דילג מעל לאחת הפוביות הגדולות של הפולני המצוי והיא – פוביית החיידקים.
אני אומרת לך פרגייה יקרה, אחת הסיבות שהמסעות בפולין, יזכרו אצלי לעד היא שכל פינה ושעל סיפקה לי מפגש עם צור מחצבתה של אימי היקרה.
כך ברכבת ישבתי מול פולניה שכנראה זכתה למין אנאלי עם מטאטא, שעל ברכיה ישב הנכד. האומלל הזה התבקש לשטוף ידיים ולנגב, בכל פעם שהוא רצה לגעת במשהו דמוי במבה. ובכל פעם זה היה מלווה בהרצאה על החיידקים הנוראיים. חטפתי כזאת בחילה. ובעודי כותבת, אני מבינה איך עד היום אני לא מסוגלת לשתות מ"פה לפה" מבקבוקי שתייה וכאלה. ואיך אני מקבלת קבס כשמישהו שהוא לא בעלי, ולא עוד שניים וחצי אנשים, דוחף אלי מזלג לצלחת כדי לטעום מהמנה.
אה וגם, נזכרתי כשלקחנו את הפולנים לנגב חומוס. לא שאלו אותי בתכנונים כי אחרת ישר הייתי אומרת להם שזה מתכון לאסון. הם ישבו מבועתים מול הישראלים שדחפו את הפיתות לחומוס והכניסו לפה. אח, הקטעים שרצו שם כשהישראלים שלא מודעים לגודל הזוועה, ניסו להראות להם איך עושים את זה.
ריגשת אותי עם המרק. שיהיה לכם בתיאבון יקרה. ובכלל שיהיה לכם טוב. הכי טוב. הג'ינסנג הוא מרכזי כאן, למקרה שייתחשק לך לאלתר.
הזכרת לי את הפרק בסיינפלד שאיליין פוגשת איזה זקן שאוכל את חטיף הסניקרס שלו עם סכין ומזלג וזה מתפשט כאופנה לחרדתה הגדולה.
יש גם איזו סצנה מסרט שלא זכור לי שמו על אומנת גרמניה שמראה לילד את "הצורה הנכונה" לאכול בננה כי "לא ירדנו מהעצים": היא חתכה אותה לאורך לחצי עם סכין ואז בכל חצי שנוצר פרסה לעצמה פרוסות עם הסכין והמזלג.
פולנים מנגבים חומוס – בשבילם יתאים לחתוך את הפיתה לריבועים קטנים וכל ריבוע לטבול באמצעות מזלג בלבד בחומוס.
אגב, איך הם במסיבות קוקטייל כשאוכלים קרקרים שמוערמים עליהם דברים בעזרת קיסם – נוגעים או לא נוגעים?
אלוניס, איך ניחשת איך הם אכלו את החומוס??? באופן רשמי הוכרזת כגאון. את מתארת לעצמך את החירחורים שאנחנו החנקנו? היו גם כמה נועזים שעשו ביד. והיו כאלה (כולל הדוגמנית האנורקטית/בולימית שהייתה שם שפשוט לא נגעו באוכל. הפרעות אכילה בפולין, זה שוס).
זאת הייתה ארוחת ערב שלעולם לא תשכח. כי בנוסף הסתובב שם גם איזה רב שהטריד מינית את הפולניות. פשוט ניגש לדבר איתן כשהן ישובות ליד השולחן כשהוא רוכן מעליהן ושולח ידיים… תארי לעצמך את המחזה שרץ שם: הפולנים אוכלים חומוס בסכין ומזלג, הרב הזה שמגפף את השיקסעס והדובדבן – ברקע האתון ששרה קריוקי YMCA, עם התנועות. פלא שהם אנטישמים?
ולגבי הקוקטייל מרימים עם הקיסם, אלא מה?