Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 29th ב-נובמבר, 2007

מטריקסים של משמעות נשזרים ונטווים כמו במפעלו של עכביש קטן וחרוץ. קורים קורים, להחזקה, למען לא יווצר הריק. כי אם לא תהינה מטרות, ולא יהיה ברור מה חשוב ומה לא, מאיפה נתחיל לשזור? שיתוק. פיזי ומנטלי. וגם כל הסערות בכוס מים למען לא להיפגש עם הואקום המתבונן על המחשבה בטרם נתהפנט.

לרשום, להקליט, למסגר, להסיק, לסדר. פועל קטן שחור ומושתן, שמתחנן על נפשו להיות מלך. ללמוד את עצמי, אמר לי האיש המת והאהוב, זה לא לפרש את עצמי. המחשבה, הוא אמר לי, מפרשת, לא חשה, היא בפיגור אחרי הקליטה. המחשבה מייחסת את הקליטה לעצמה.

כמו שאתם נוכחים יש לי חיכוך עם רבי נחמן מברסלב, או לפחות עם האופן שעוז מפרש אותו:
"שכל מה שאנחנו צריכים לעשות בחיים האלו הוא ליצור לנו דרך
תוכנית לגבי הרצונות שלנו ודרכים להשגתם
ברגע שנעשה את זה, החיים יחשפו לפנינו את הדרך האמיתית שלנו
את הדרך שבה אנחנו אמורים ללכת"

יש כאן בעיה: "הרצונות שלנו" – הוא משפט יפה בהנחה שאנחנו מצליחים להתחבר למשהו אותנטי שמדויק עבורנו. זאת אומרת הפרס הגדול המובטח (מציאת הדרך האמיתית שלנו) הוא בעצם התנאי ליציאה לדרך.
אני אומרת שבמצב רגיל, אני אוסף של רעיונות שבהם אני מאמינה, שרק לחלק מהם אני מודעת. החלק הלא מודע, או כזה שאני לא ממש מרשה לעצמי להיפגש איתו לאור היום, גם הוא קיים. האמונות שאני לא שווה, שלא מגיע לי, שאני לא אצליח, שתמיד אכשל – כל אלה גם יוצרים רצונות. הרצון לברוח, הרצון להגן על עצמי, הרצון לא לזוז.
וגם – "הרצונות שלי", מה מזין אותם? לצבור כוח? להיות חשובה? להיות מישהי? להיות מאושרת?
האם יש כאן עניין אמיתי? האם התמודדות שלפני היא אכן נדרשת?
לדעת לזהות את המקור של הרצון הוא לא עניין של מה בכך. האם השקעת אנרגיה ברדיפה אחר נתיב כוזב, תחשוף לפני את הדרך האמיתית? או להיפך? האם ה"תוכניות" האלה – הן לא חיזוק התלות שלי בתנאים החיצוניים, ככאלה שגורמים לי להרגיש טוב או רע? המשך אחזקת האמונה שלי – ששינוי התנאים החיצוניים יכול להוביל אותי אל האושר?

אם כבר רבנו נחמן, אז עדיפה על האתון הגרסא הזאת:

היה הולך ביער אחד, והיער היה גדול ואין לו סוף. ורצה לשוב על עקבותיו. ובא אליו אחד ואמר שבזה היער אי אפשר לבוא לסופו וקצו, כי היער הזה הוא בלי קץ וסוף, וכל הכלים שבעולם נעשו מזה היער. והראה לו דרך איך שיצא מזה היער.

איך יוצאים מהמטרקיס? מהיער הדימיוני שאני מדמיינת, שבתוכו הלכתי לאיבוד? זה הכיוון שמנצנץ אלי. איך לצאת מזה היער מבלי להגיע לסופו.
[אחת הדרכים שבהן אני נוגעת בסוגיה, היא השאלה שאני שואלת את עצמי ברגעים שונים במהלך היום: 'מה כאן אשליה?']

2058929509_06028cd80e.jpg
הצלם

and nothing else matters

בבקשה,בבקשה שימו ווליום כמו שצריך

מודעות פרסומת

Read Full Post »