את הפוסט הזה כבר פרסמתי ואף מחקתי, כי חשבתי שלא יאה לאישה רצינית כמוני להטריד את קוראי המשובחים בזוטות מסוג הזה. אלא מאי, הבוקר, היה לזה המשך שבמובנים מסוימים אף מתעלה ובגדול על הקטע הקודם.
הנה הקטע שכתבתי לפני יומיים..
כן, אני יודעת שעוד פוסט על פייסבוק, זה מה שחסר לכם. אבל זה חזק ממני. אחרי הגל של החברים, מגיע עכשיו גל של בני דודים נידחים. היום קיבלתי מסר מבת דודה ביוסטון טקסס, שבחיים אני חושבת דיברתי איתה פעם אחת [באיזו בת מצווה], וגם זה לא בטוח, שהיא רוצה לשים אותי כחברה אצלה בפייס בוק. הבת דודה הזו רק שתבינו, היא הבת של הבת של הבת דודה של אבא שלי. זאת אומרת האבא של הסבא שלי והאמא של הסבתא שלה היו אחים. אתם קולטים? אנשים התחרפנו. לקח לי איזה עשר דקות להבין במי מדובר, היא פנתה אלי כאילו כל יום אני אוכלת איתה פנקייק לארוחת בוקר, שם ביוסטון טקסס. עכשיו איך אני אסביר לה בעדינות שפייסבוק לא מרשה לי להירשם כאתון עיוורת? או שמאז שניסיתי להירשם כאתון עיוורת הפכתי לפרסונה נון-גראטה בפייסבוק (תמיד ידעתי שההשגחה העליונה שומרת עלי). כל פעם שאני כמעט מתפתה להירשם בעקבות הזמנה – אני מקבלת את ההודעה : יו אר נוט אליג'בל טו רגיסטר, משו כזה. מי אני שאתווכח עם פייסבוק?
מצד שני כל הקסם הזה – הנה נפתח הפתח להסתחבקות עם כל היהודיות הטחונות של טקסס. נתי מחפש משקיעים, אז אולי איזו פרינסס תשקיע במיזם יהודי כשר? אולי בכל זאת אני אשבר ואכנע לאלוהי הרשת, לדרישות של האח הגדול וארשם בשמי האמיתי עם תמונה? אין כמו קשרים, לא? – בחיים לא!
ועכשיו לחדשות הטריות:
הבוקר אני מקבלת עוד הזמנה. הפעם ממישהי שהשמיצה אותי והוציאה דיבתי רעה בקטע המקצועי. הלכה ולכלכה די בציבור (פרסמה משהו) על העבודה שאני עושה, אבל ממש קטע מסריח במיוחד. אחרי שהוכחתי באותות ובמופתים שהיא מדברת שטויות (בפרסום תשובה) גם אז כשהיא לא ידעה לאיזה חור באדמה להכניס את עצמה, היא עדיין המשיכה להיטפל לכל מיני זוטות – למרות שהיה ברור שהיא טעתה. להתנצלות כמובן, מעולם לא זכיתי. לא במעמד ההוא היותר ציבורי ולא אחר כך, ברמה האישית. כלום, נאדה.
היום אני מקבלת ממנה אי-מייל שהיא רוצה לשים אותי כחברה בפייסבוק.
תגידו, אני מפספסת משהו?
___________________________
ובנימה יותר רצינית והרבה הרבה יותר מבאסת.
הצעתי עכשיו את עזרתי ההתנדבותית למאבק המורים. מה אתכם?
גם אני קיבלתי בלי סוף הזמנות לפייסבוק, ובסוף נרשמתי אחרי שראיתי את השימושיות בסגנון אחותי (כמו בלוג, רק עם יותר ספציפיות משתמש). כך היא שומרת על קשר עם כל החברים שלה כשהיא יוצאת הביתה פעם בשבועיים, וחצי מהחברים שלה בכלל נמצאים ביבשת אחרת.
מה לעשות, פייסבוק זה אתר קצת מטומטם. ברירת המחדל שלו היא לסמן את כל האנשים שיש לך במייל ולשלוח להם הזמנה כשאת מחפשת חברים חדשים. כך קורה שבן אדם שלחלוטין אין לך קשר אליו, לדוגמא מישהו ששלח לך מייל לפני שלוש שנים, עלול להיות מוזמן להיות חבר שלך באתר. בגלל זה אני אף פעם לא מאשרת משלוח הזמנות. בגלל זה אני לא מפיצה אפליקציות. בכלל, אני לא משתמשת קצה טיפוסית. די אנטי לכל הבירות והפוקים ושאר השטויות.
או. קי,
עכשיו הבהרת לי קצת . אין ספק שפייסבוק הגדיר מחדש את מושג החברות.
וגם – אני לא חושבת שאי- פעם בחיי שלחתי אי- מייל לבת דודה הזאת….?…
אפעס, אף פעם אי אפשר לדעת. אולי הדודה של הסבתא של ה… נתנה לה פעם את האימייל?
בדרך כלל חיפוש בפייסבוק דורש סבלנות, כי כלי החיפוש (עד כמה שיצא לי לבדוק) די מגושם. אני לא הייתי טורחת לחפש בת דודה דרגה שביעית, אבל לכי תדעי, אולי היא ממש משועממת.
עכשיו כשאני חושבת על זה לאמא שלה, שגרה בישראל, יש את האי-מייל, את זה אני יודעת בוודאות. נפתרה התעלומה. הסיפור הזה רק משכנע אותי לא להתקרב לפייסבוק. תארי לעצמך, כל מי שהצלחתי להמלט מקשר איתו, החל מהגנון יקום כעוף החול מולי – האימה 😯 😯 😯
היה לי תקציר של זה בזמנו עם החבר'ה. כשהסתבר לי שהחברה שלי מכיתה א', זאת שהראנו אחת לשנייה כל מיני דברים שהמבוגרים לא מראים, היא שוטרת חוקרת…מי צריך את כל הידע הזה.
גמני נכנעתי ונרשמתי לפרצופן הזה.
ומאז תיבת האימייל שלי רוגשת בכל מיני בקשות איזוטריות.
אולי הפרצופן הגדיר מחדש את החברות, אך אני מעדיף את הסגנון העתיק שהתקיים עד לבוא הפרצופן.
רוצה להיות חברה שלי? 🙂
כככככככככככככככככככככככןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
אין ספק שהדבר הוא מכה, וגם אני כמוכן נתקלתי בבקשות מאנשים ששירתו איתי בצבא והיוו אחת הסיבות העיקריות לאושר העילאי שחשתי בשחרור, למשל 🙂
אז אני מתעלמת בעדינות וממשיכה בשלי. לא מפיצה אפליקציות, לא מצטרפת לקבוצות וכו', וכו', אלא אם כן זה רלוונטי לאנשים ספציפיים.
בסופו של דבר, יש לו פלוס לפרצופן (אהבתי! ) – כי יש כמה אנשים שאבדו עקבותיהם וכך יש לנו הזדמנות לחזור לקשר, גם אם רופף 🙂
כן, בדיוק אתמול באיזה צירוף מקרים היסטרי הצלחתי להשיג טלפון של מישהי שממש חיפשתי. ההתרגשות הייתה רבה. גם היא חיפשה ולא הצליחה למצוא את המספר של הניד שלי. היא רשומה בפייסבוק, ואמרנו שאם גם אני הייתי רשומה בטח יכולנו לאתר אחת את השנייה יותר בקלות. מצד שני צירוף המקרים שהוביל אותנו אחת אל השנייה, היה כה יפה…
כן – אתון – את מפספסת משהו.
הנוסטליה היא הדבר הכי פחות מענין בפייסבוק או בכל רשת חברתית אחרת.
העוצמה האמיתית של הבלוגיספרה בכלל ורשתות חברתיות היא ביכולת שלך להגיע ולהכיר אנשים מתחומים שונים משלך.
כן, זה כל כך פשוט.
תחשבי, האם לי היה סיכוי להכיר מתכנת שיצא כרגע מ 8200 ולגלות שהעולם הפנימי שלנו מאוד דומה – להעשות איתו כל מיני פרוייקטים וכו' בלי הבלוגיספרה ?
איפה הייתי פוגש אותו ?. בתור בסופר ?
למי שרוצה להרוויח מהדבר הזה – האפרויות פתוחות, אבל כמו בחיים – צריך לרצות וליזום ולא לדשדש בנוסטליה הדביקה.
כן, אתה צודק נתי ההערה שלך חשובה. קיים גם הפן הזה, שאותו אני באמת מפספסת כי אני לא שם. עדיין, זה לא עושה לי את זה. כרגע, לא מרגישה שרוצה לפתוח עוד ערוצים. לצרכים שלי כרגע, מה שיש זה מספיק. לא מרגישה שמתאים עכשיו להיפתח – לכל מיני אופציות חברתיות/מקצועיות חדשות. להסתחבקות המקצועית שאולי אני ארצה לתרום בשלב מאוחר יותר, אולי באמת זה יועיל.
וגם אז, אני אצטרך לחצות את המקום הזה – של ההופעה בזהות האמיתית שלי, שהוא לא פשוט לי. קשה לי הצריבה של הזהות על המימד הדיגיטאלי הנצחי.
למה איאפשר כאן תגובה לתגובה? 😕
הוא נמחמד מרגרין שלך
איזה כיף לזכות בחברות שלך {}
אני לא שם, בפייסבוק, ומה שאת מתארת נשמע כמו אם כל הסיוטים שלי. ובכל זאת חשבתי לכתוב על זה (עוד פוסט…).
אי אפשר להגיב על תגובות שדות, אבל כשמתרגלים לזה דווקא רואים את היתרון. כמו כל דבר בחיים.
אתה מזכיר לי את השיחות עם הזוגי, שבהם אנחנו "מתווכחים", מי מדהים יותר. זה הולך ככה ( בלי קורטוב של ציניות):
– אתה מדהים.
-אני מדהים? אני עפר לרגלייך.
-אתה עפר לרגלי? אני סוליה בנעלייך.
וזה יכול להימשך ככה…
אצלנו, שדות, זה מגיע בשלב נורא מוקדם ביחסים
לזכות בחברות שלי? קטן עלייך, איש מדהים כמוך.
הי, צודקת. כמו תמיד צודקת. מבחינתי לא סיטואציות נעימות בכלל. מצד שני נתי (אחת התגובות לעיל) בחדות גדולה מאוד, הבהיר שמי שלא רוצה להתעסק עם העבר לא מתעסק איתו ויכול אם הוא רוצה באמת להתמקד בעתיד, שזה כפי שהוא טוען היתרון העצום של הרשתות החברתיות כמאגר לקשרים (האמנם?)
מצד שני שלא כמו פה – הדמויות האלה שאומרים להן לא, זאת אומרת אלה שמסרבים להן לחברות ( שזה דבר אחד לעשות את זה כשאתה כבר בפייסבוק ודבר אחר בלהסביר שאתה לא רשום ולא רוצה להירשם), הן לא דמויות שהקשר איתן וירטואלי, שלא יודעות מי אני.
בכל זאת ההיא זה מהמשפחה והשנייה, שייכת לתחום המקצועי שלי…
מה את אומרת תכתבי פוסט על זה? יש בעייה בלכתוב על פייבוק מבלי להירשם. כי לא ממש נכנסים לחוויה. אפשר אולי באמת להתמקד ב-למה לא. מהמקום של מי שלא ניסה.
אני יכולה לכתוב מנקודת הראות של הלא נרשמת. זאת שעבורה פייסבוק היא שמועה.
🙂
זו סוגיה שגם אני מאוד הוטרדתי לגביה. הוזמנתי המון פעמים ובסוף השתכנעתי אבל מה להגיד – משעמם שם מחץ. אולי כי אני לא בגיל או כי כמוך מיציתי את ההייפ כבר עם אתר החבר'ה. למשל לא הרשיתי להם לשלוח חיפושים לפי תיבת המייל שלי. כי משהו בזה כבר הרגיש לי פלישה ענקית מדי לפרטיות שלי. מה פתאום שאני אתן הרשאה למנוע כלשהו להיכנס לי לרשימת התפוצה?
אני נכנסת לשם פעם בשבועיים, בודקת אם שלחו לי מייל וזהו. וגם ביקשתי שיורידו תמונות שלי שהיו שם בלי אישורי. רק בשביל זה היה שווה לדעת מי תייג אותי ומי לא. ובתכל'ס – רק שתדעי – עידן התקשורת הזה כל כך השתלט על כולם שאין מצב שאת לא מתועדת במלואך, בידיעתך או שלא בידיעתך. כי אנשים בלי לחשוב הרבה מעלים המון תמונות של "יו, הנה אני בחתונה" – וכלל לא עולה על דעתם לשאול אותך אם את רוצה להיות מונצחת ככה. והאתר עצמו הרי די מפלצתי כי הם כותבים שם שאתה יכול למחוק תמונה אבל הם לא מבטיחים שהם יסירו אותה ממאגר המידע שלהם.
איך אמרת – נצח שבנצח ולך תדע למי יש לזה גישה ולמי לא.
לגבי זה שהם לא נותנים לך להירשם – זה כי הם תיעדו את ה-IP שלך. הדרך הכי פשוטה לעקוף את זה היא להירשם ממחשב אחר ויש גם שיטות כיצד לשנות את ה-IP אבל זה נראה היה לי מסובך ולמיואשים באמת. וזה לא המקרה שלך אז אפשר לחייך ולהתנחם בזה שהם רעים ולהישאר רחוקה מכל הקטע.
יש פה אלמנט של אח גדול לפי דעתי שמאוד מטריד אותי וגרם לי למשל למחוק את עצמי מכל הרשתות שציינתי בחבר'ה. לא נראה לי בריא שמישהו ידע מאיפה אני עלולה לדלות חברים ברגע הצורך.
לגבי ה"חברה" ההיא – אני בטוחה שזה אכן קטע אוטומטי שזה בכלל נשלח אליך. בספר מתח נפלא שקראתי לפני כמה חודשים – "עיוורון שלגים" של קן פולט (קראתי באנגלית whiteout במקור)- יש משפט מחץ שלא שכחתי: "מי שאיכזב אותך לעולם לא יסלח לך על זה".
שבת שלום ומקווה שהרגל שלך מחלימה.
נחמד לדעת שאני לא ממש מפסידה, כי לפעמים עולה התהייה הזו. כן ידעתי שזה קשור ל-IP וזה דווקא מצוין. ראיתי בזה סימן מההשגחה העליונה.
המשפט האחרון מעניין.
והרגל משתפרת – תודה.
שבת שלום ומבורך.
גם אני לא שם. שאלו אותי לא מזמן אם אני לא סקנית לגבי אי אלו אנשים מהעבר. האמת? ממש לא…אנשים שאיכפת לי מהם ומעניינים אותי, מהווים חלק מחיי וההפך…להכיר חברים חדשים בדרך זו? כנראה שיש אנשים שזה מתאים יותר לאופי ולהתנהלות שלהם יותר משלי 🙂
חוצמזה לגבי אותה "חברה"- את לא יודעת שאת ה"אוייבים" צריכים לשמור קרוב יותר:)
הי, חזרת לעולמנו הוירטואלי? ברוכה השבה.
🙂 כן זאת חוכמה של פוליטיקאים… אני חושבת שעדיף שלא יהיו אויבים, אבל אם כבר יש, אז כמה שיותר רחוק
החיים המציאותיים קצת עמוסים…(תירוצים :))
צודקת, תלוי איך מסתכלים על העולם הוירטואלי, פעמים רבות אני מרגישה מרוחקת כשאני משוחחת עם אנשים וירטואלים, אבל הנה אותה "חברה-אוייבת"- הפכה באמצועותו לקרובה…
לא קרובה ולא נעליים, היה כלא היה. פשוט מחקתי את המייל ללא תגובה 🙂