Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 23rd ב-ינואר, 2008

איך לפרוט את זה לפרוטות? את מה שלא נותן את עצמו להיפרט? האוסף הזה של האירועים שאנחנו מנסים לחרוז על חוט, שנפרם. שרשרת חסרת היגיון שאנחנו מנסים לנחש. לחבר. לספר. לאסוף.
הפרטים הקטנים, מסודרים בקלסרים, על מדפים. בארונות.
הזמן.
ארבע עשרה שנה עבדתי בפרויקט הזה, עד שהגיע מנכ"ל חדש ולא רק שלא הצלחתי למכור לו, הצלחתי לאיים עליו. והוא הוא הודיע לי אתמול בטלפון שתודה רבה. אה, כן, גם תודה רבה לא הייתה שם. הוא תפס אותי נכנסת למונית במפגש שבין שני רחובות. באותו הרגע עצמו גם אמרתי לנהג לאן לנסוע וגם שמעתי, לא נצטרך יותר.
פאקן ארבע עשרה שנה.
עם זה התחלתי ועל זה שמרתי לאורך כל התהפוכות.
תחושה משונה.
איך זה יהיה אחרי ארבע עשרה שנה.
כמו עור שני.
עכשיו אני שוב ממציאה מחדש.
שוב יוצאת להסתער.
נחום תקום, נתי היקר לי מאוד קורא לי. מצד אחד זה מעליב, כאילו המצאתי משהו, כאילו לא כל העולם קם ונופל. כאילו זאת רק התכונה המכנית הזאת של הקימה ושל הנפילה. פעם למטה פעם למעלה. קופצים מהקופסה וחוזרים אליה. או מקבלים את הנבוט בראש נופלים ושוב קמים. או פעם שמחים, פעם מדוכאים. שזה מאוד מקטין. נותן תחושה של חוסר תכלית. תנועה אינסופית שלא מובילה לשום מקום. מצד אחר, אולי הייתה כאן מחמאה, משהו בסגנון עוף החול שמקים את עצמו מהחורבן, מהכאב. של מי שיודעת לחייך כשכואב לה, לא כפוזה, כאיזה פרונט מחפה, אלא באמת.

הגיע זמן ללכת.
הייתי שם. דברים נגמרו והתחילו חדשים. ובכל זאת זה צורב.

 

Read Full Post »