בשעה טובה, הגענו לשלב הלכלוכים ההדדיים. זה הוא התחיל. בישיבת הצוות האחרונה הוא הסביר שאני בחוץ בגלל איכות העבודה שלי. אני מאידך החזרתי לו בסיקול מכתב ממוקד לאחת מחברות הדירקטוריון, זאת שהייתה הכי בעדו.
מה ששימח אותי היה, שכשלחצתי על שלח כבר הייתי במקום אחר. בטוחה בעצמי. לא כמו בבוקר כשפקחתי עיניים בחמש לפנות שחר. צלעתי היום ברחבות המדהימות של אוניברסיטת תל אביב, כשהעורב הקטן שלי במוח צורח: את כישלון, את כישלון, את כישלון [והשומע מבחוץ יצחק]. בשלב מסוים, הגיעה ההארה: אז כישלון. בסדר, גם ככישלון קולוסאלי אני עדיין יכולה ליהנות מהחיים. זה היה רגע חד כזה שבו הבנתי איך אני במו מוחי מבאסת לעצמי את היום, ללא צורך.
מה שעזר לי להתגבש זה הקול ההיסטרי של אחד מהמנהלים שסיפר לי שחייו כבר אינם חיים מאז שההוא הגיע. זה היה קול אובייקטיבי שנתן לי אישור לכל מה שהבנתי. נרגעתי. יש חסדים. היום בבוקר ביקשתי אותם.
השבוע שעבר, התחיל בשבת. הלכנו למאנטה ריי לאכול צהריים. אכלתי את זה.
מרק שעועית עם צדפה. ובתיאור הפלצני – מרק שעועית שחורה עם סקלופ מקורמל. במסעדה היינו מבסוטים עד מאוד.
כשחזרנו הפכתי למופע אור קולי. הצדפה יצאה לי מכל הכיוונים בו זמנית. ישנם רגעים בזוגיות, שאתה לא שוכח. עד המוות אתה לא שוכח. הוא הלך אחרי וניקה. אני שלו לנצח.
לפני יומיים נפגשתי עם חברים. היה שם אחד איזה דוקטור למתמטיקה. מהגאונים האלה. שתינו, אכלנו, צחקנו. בגלל שאני עדיין לא נוהגת הוא החזיר אותי הביתה. בדרך הוא נכנס בנתיב של התנועה שמגיעה ממול. מה שגמר אותי זה האופן השליו שבו הסברתי לו שהוא היה צריך לפנות לנתיב מימין, מעבר לגדר ההפרדה. הוא עשה רברס ופנה. נשארנו בחיים. עוד נס קטן.
עוד משהו שגומר אותי במוזרות שלו. קניתי אוטו חדש. זה עובר לידי כאילו קניתי בפלה. תיקון, אם הייתי קונה בפלה, זה היה יותר מרגש אותי.
בשומר מסך שלי שמתי את התמונה הזו.
אני צריכה מקורות אנרגיה. אני צריכה אומץ, חדות, מיקוד, כי אני שוב ממציאה את עצמי מחדש. כשעשיתי את זה הבנתי את הסיפור של האינדיאנים עם חיות הטוטם שלהם. הצטערתי שאין לי איזה ניב של אריה לשים מתחת לכרית.
לילה טוב יקרים. הזמן הוא המשאב הכי יקר שלנו.
גרמת לי לחשוב על הפער בין להיכשל ובין "להיות כישלון" שזה שני דברים שונים לחלוטין. זה נשמע שה"להיות כישלון" מפחיד אותך מאוד. כמו שכתבת, להיות כישלון, זה מושג שהמוח שלנו ממציא.אי אפשר להצמיד סרט מדידה לבני אדם.
לשאוב כוח מצילום של חיה: האם הצילום באמת מעביר את האנרגיה?
את צודקת בהבחנות שלך. בעניין הסרט מדידה, אז זה אפשרי כמדובר בדברים שניתן לכמת: כסף, מעמד, הצלחה. זה תמיד מחזיר לשאלה, שנראית אולי נאיבית – האם זה מה שעושה אותנו יותר מאושרים? כשאשור זה בדיוק הדבר שמתחמק מסרט המדידה. כסף עושה טוב בחיים, גם הצלחה. אבל אלו לא בהכרח דבריםש עושים את החיים שלך לטובים יותר.
בענייין הצילום שלך האריה – זאת סוג של תזכרות פנימית. הצילום הוא כמו הפנייה לכוחות שלי, לאנרגיה שלי.
לפני כשנתיים הכתה היא ההארה הזו – מסתבר שאני כשלון.
זאת היתה הקלה עצומה, ואחד הדברים הטובים שקרו לי בחיי. ומאז, דברים תמיד מצליחים לי. עד כדי כך שלפעמים אני מוטרד מכך שכל ההצלחות האלה יפריעו לי להמשיך את חיי ככשלון.
אבל עדיין, רוב הזמן, אני הרבה יותר רגוע מאז.
באותה הזדמנות אתנצל על הבלבול שאולי נגרם, מקריאה של אחד הפוסטים הסתבר לי שכבר יש כאן שין אחד. אני אינני הוא. ניתן להבחין בעזרת הURL בתגובות קודמות.
שבת שלום:)
:)))) הצלחת להצחיק אותי. מאוד! זה ללכת הפוך על הפוך הה? זאת אומרת במקום לחשוש במסתרים, ולתהות שמא שמא שמא – ווי אר אה פיילור מי פרינד. פשוט לזעוק את זה מראשי גגות: אני כישלון. אני מציעה שנעצב לנו דגל כמו שיש גאים גאים, אנחנו נעצב דגל לכישלונרים גאים 🙂
אני כישלון גאה!
בדיוק בדיוק אני עובדת על חומרים – ראיון שפעם ראיינתי את האדריכל הנערץ עלי – משה ספדיה וחושבת לעצמי איך זה להיות בתוך העור הזה שלו? משרד ענקי בבוסטון עם סניפים במונטריאול ובירושלים, כל סניף נאה ויפה יותר מחברו. הבן אדם עיצב בכל העולם מוזיאונים, אוניברסיטאות, מלונות. בניינים מופלאים. באמת מופלאים. ליצור כאלה יצירות מופת שמפוזרות בכל העולם. טוב, נו.
נחזור לאוגדת הכישלונרים.
הזכרת לי גם שפתחנו פעם שולחן, שיצא המקרה וכל מי שישב שם היה יתום. פתחנו בשיח יתומים, החלפנו חוויות יתומים ואז אחד מהיושבים הבריק:
הכישלון הוא יתום – הוא זרק לחלל האויר.
כן, יש בזה משהו משחרר. לפחות משחרר מהצורך להוכיח משהו.
אה שין2 – זה מצוין!
שין2, אתה יכול לקרוא לעצמך שין.
השלתי את נשל השין. הוא כולו שלך.
עניין הטוטם הזכיר לי תזכורות ביהדות כמו שמע ישראל
(אחלה מנטרה), מזוזה, כיפה וציצית.
הבעיה שמרוב שאתה מקיף את עצמך בתזכורות, בדרך כלל
אתה שוכח מה שרצית לזכור.
(מגיע לך מזל טוב על הבפלה החדש, לא?)
תתחדשי ואפילו שאת עדיין לא נוהגת, סעי בזהירות!
כישרון או כישלון? הזכרת לי קטע מ"חשיפה לצפון": תושבי העיר דנו בשאלה האם האמת היא אחת והעובדות משתנות או שמא העובדות הן קבועות והאמת משתנה. אין לי תשובה לכך.
מה שבטוח הוא שההכרה משחררת.
גילגמש כי זה הולך ומתארך…
או כי מלחמת ענקים היא זו
או כי האלים יתערבו במאבק האיתנים הזה
או כי וכי וכי…
אני נתפס לשמות ולכותרות. אני יודע.
אני מקווה כי גם בלי כותרת את בדרך הנכונה והראויה.
גם אם תתאמצי חזק חזק ותאכלי הרבה הרבה ופלות, לא תצליחי להיות כישלון.
אולי תיכשלי פה ושם, אך זו דרך הבריאה שלנו.
אנחנו עשויים מניסוי וטעייה…
שבתשלמתוק {}
לא טוב לריב עם אנשים.
עצה – אל תהפכי את הדבר הזה למלחמה שתצא משליטה – אני מרגיש שאת קצת שאננה – אולי זה בטחון עצמי וזה בסדר.
כנראה אני משליך מהנסיון הרע שלי. אבל כל פעם (כמעט ) שיצאתי למחמה אישית במישהו שעבדתי איתו (זה קרה פעמים – לא להיבהל), זה נגמר רע מאוד.
הבומרג הזה בא כואב. – מלחמות הן טובותץ כשהן (כמו של האריה שלך) באות כדי לקדם מטרות שלך (ציד – אוכל. פרוייקט. עבודה. כל דבר) מלחמות הן רעות כשהן באות מקום פגוע ופגיע – וכל מטרתן להשיג נקמה.
* מצטער על חוסר הקלילות – פשוט איכפת לי ממך.
נתחיל מהאחרון חביב – נתי יקר, כף לי שאיכפת לך ממני.
אני יודעת בדיוק על מה אתה מדבר נתי – במלחמות כאלה – כולם מפסידים. זה ברור לי לגמרי, אני מאוד נזהרת לא להיכנס לסיטואציות של כוחנות. לכן עשיתי את זה מאוד מכוון (במיקום מדויק להשאיר גרסא אחרת, מערערת את הניסיון שלו למרוח את ההנהלה, וגם- היה חשוב לי בשבילי לתת ביטוי לצד שלי וגם -זה חלק מההתכתבות שכבר הייתה איתה בנושא וגם המכתב לא היה מתלהם, אלא מצביע על מה שאני חושבת שהוא בעייתי בצורת הניהול, בבחינת זריעת ספק. היא מעריכה אותי ותומכת בו מאוד, אז אני יודעת שהיא תשתוק ולא תעביר את המכתב הלאה, אבל המידע שהיא קיבלה כבר נשתל) והכי חשוב, עשיתי עבודה עם עצמי. לעשות סדר עם מה ששלי. ברגעים כאלה באמת עוזר לי שאני מבינה, או לפחות מצליחה לזכור, שזה אף פעם לא מישהו שפוגע בי, אלא תמיד זאת רק אני. במצבים שאני בטוחה בעצמי, מה אכפת לי מה האחר חושב/עושה? אם נפגעתי סימן שהוא לחץ על כפתור שקיים אצלי. הכפתור זאת הסוגייה, הלחיצה היא שירות :))))
שדות יקר – הצחקת אותי עם הבפלות. כן מבינה מה אתה אומר. ברור לי גם לגמרי שזה איזה מין רעיון כזה, פחד כזה, אמונה כזאת שהולכת איתי ושזה תמיד לגמרי מין תמונה סובייקטיבית שאין לה שום קשר למציאות. ישנם אנשים שחיי יראו להם משו משו וישנם כאלה שאני מתבוננת על ההישגים שלהם בעיניים כלות.
לכן מה שמתחזק אצלי זאת ההבנה – שה"הצלחה" צריכה להיות אותנטית. במובן שהיא באמת מחוברת לנפש, לרוח, לייחוד שלך, לצבעים המיוחדים שהם רק שלך. למה שאתה באמת אוהב. לא רבלנטי הגודל, קנה המידה. מה שחשוב זאת תחושת הסיפוק האישית.
ולכן גם אם נניח ישנם כאלה שממש לא מצליחים להבין מאיפה אני לוקחת את החוויה של הכישלון, אני אומרת שהיא קשורה להצלחות שהן יותר מין משהו חיצוני כזה, במונחים חברתיים ופחות משהו שמחובר אלי. והמסע הוא לגלות את השכבות המכוסות.
ירון, מסתבר שיש לנו קטע עם אותן סדרות. חשיפה לצפון הייתה ענקית, אבל גיליתי אחת יותר ענקית "six feet under" יצירת מופת אמיתית. ממש, לטעמי הדבר הכי טוב שקרה בטלוויזיה עד עכשיו.
חידון יפה הם חדו שם באלסקה..
ההכרה אכן משחררת.
שלום – השלת את נשל השין..
כן מגיע לי מזל טוב. לא טוב קניתי את האוטו הזה. הייתי לחוצה למצוא משהו והזוגי, שעשה איתי את נסיעת המבחן – והכסא היה רטוב כי השאירו חלון פתוח והתרטבו לו המכנסיים בחלק של הישבן – ראיתי שהוא יותר מרוכז ברטיבות במכנסיים מהרכישה שלפנינו. והכל נעשה באיזה מין משהו לא קשוב, לא ממש מרגיש רוצה. מתחבר אל המכונית, ככה, על הדרך.
כרגיל, הרגשתי קרובה למה שסיפרת. בעיקר שמכונית בשבילך זה סוג של בפלה אולי… ושיש רגעים בזוגיות, שהופכים אותה לחזקים מאוד…
אני גם מאוד אוהבת את הרחובות באוניברסיטת תל אביב. למעשה, אני מאוהבת ברחובות אוניברסיטאיות בכל מקום, בכל קמפוס.
לפני מספר שנים, קיבלתי שרשרת זהב עם תליון ובו ציפרון של אריה- רק המחשבה על הדרכים האפשריות בהן הושגה הציפרון הענקית הזו, גרמה לי למסור אותה לאחי, שגם זנח אותה איפשהו. עדיף תמונה…:)
שיהיה המון הצלחה בדרך החדשה (או בעצם זו דרך ישנה- חדשה)
אפיסקה – רואים שלא היית בבר-אילן 🙄
ומכוניות – אני דווקא אוהבת מכוניות, בעיקר כאלה שנוסעות מהר. אני גם יכולה להתרגש ממכונאות רכב. משהו בקנייה נראה לי היה מנותק.
לימור – ציפורן של אריה, מממ – את חושבת שעוד יש לו את הציפורן? הוא מוכר? אולי נפתח טרנד חלופי לקמעות קבליות?
תודה על האיחולים.
הצפרון עדין אצלו איפשהו, אפשר לבדוק זאת :)בכלל אומרים שענידת תכשיטים מזהב מביאה אנרגיה טובה וחיובית לגוף…
וגם אם רוכשים תכשיט מכסף- כדאי שיהיה בו חלק קטן מזהב- עכשיו אני בדרכי לקנות טבעת כזו 🙂
חתונה, משו 🙄 ?
זהב זאת המתכת המועדפת עלי ויש לי גם חיבה למצב הזה שמחוברות אליה אבנים, בעיקר – טורקיז, אקוומרין, אודם (רובי) ויהלומים. ובנפרד מהזהב – קורלים אדומים וכתומים, ופנינים – לבנות וורודות – בזה פחות או יותר סיכמתי.
לא 🙂 אולי הייתי צריכה צריכה לקנות איזה רוז קוורץ או מונסטון…
יש לך טעם טוב 🙂
אני חושבת שזה עניין של טיפוסים שונים שמתחברים לאבנים שונות. כל התחום הזה של כסף, זהב לבן, האבנים הסגולות, שחורות, כחול כהה – לא מתחברות אלי. תחומי הצבעים שלי הם כל הקשת של הצהוב והאדום – זהב, כתום, אדום, צהוב (סיטרין אבל לא כשהיא מחוברת לזהב). והטורקיזים למיניהם – הטורקיז והאקוומרין שזה סוג של טורקיז שקוף. – הטורקויז והזהב זה שילוב מנצח מבחינתי.
אמא שלי התמצאה מאוד בכל הקטע של האבנים, היא יכלה להיות צורפת מדהימה. במקום זה היא הרכיבה שרשראות מחרוזים…וגם אותם לא בדיוק מכרה…פלא שאני כל כך פוחדת מהחמצה ואי ניצול של כישורים. להחמצה יש ריח חמוץ, של כל הכישורים האלה שתוססים ולא באים לידי ביטוי, הריח הזה רודף אותי.
חשבתי לא מזמן על איזה סיפור מד"ב שבא לי לכתוב, אבל אני אכתוב פה רק את הפאנצ', כי למי יש כוח, ועוד לא כתבתי אותו: האם הפחד מהחמצה לא יביא אותנו להחמיץ את החיים? אולי בעצם כל הבחירות שוות, ובלבד שנעשה בחירה (אקטיבית) כלשהי …
שיחקת אותה שיחוק אטא – כן גם אצלי חלפה לאחרונה המחשבה הזו. לא רק שתתקיים הבחירה, אלא שיצטרפו אליה התמדה והתמסרות ( שזה אומר לצלול לעומק) – וסביר להניח שהעניין יתפתח.
מצד שני זה מזכיר לי הגיגים שהיו לי לפני שהתחתנתי. זאת אומרת מערכת יחסים אחת לפני – כשחשבתי ביני לביני שבסופו של עניין זה לא ממש משנה עם מי מתחתנים (לא ממש כל אחד , אבל כשמתקיימים נתונים מסוימים, כך חשבתי), אלא איך מתנהלים בתוך הקשר – זה התברר כמאוד לא נכון.
זאת אומרת צריכה להיות התאמה ואפילו די מדויקת.
אני מניחה שגם עם העיסוק זה ככה.
ללא ספק שצריכה להיות התאמה מדויקת, אבל הנה כיוון המחשבה הכללי שלי: אנחנו משתנים כל הזמן. כל בחירה שאנחנו עושים משנה אותנו איכשהו. האם לא יתכן שהאתון בצירוף סט בחירות אחד יכולה לומר שהמקצוע המושלם בשבילה הוא א, והאתון בצירוף סט בחירות אחר תאמר ב' ? אולי בעצם אני אכתוב לך את עיקרי הסיפור באי מייל 😛
כן, תורת היחסות. סוגייה מעניינת שנוגעת לשאלה – האם יש דבר כזה ייעוד? ייעוד לא במובן שכשנולדת פיה נקשה על ראשך, אלא שהכישרונות והיכולות בעצם מייעדים אותך למשהו ספציפי שאותו את אוהבת ובו תהיי גם טוב במיוחד, או תוכלי להצטיין.
אי-מייל אינדיד.
התמונה של האריה מדהימה.
סורי, העיניים חזקות מדי מכדי להתעלם.
אכן צילום היסטרי
זה האח הרוחני של ברוס לי 😮