Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 16th ב-יולי, 2008

Protected: יומנה של מיזנטרופית

אני שונאת את זה. את הרעיון שכל מיני כאלה שלא הייתי רוצה להכניס אל תוך עולמי הפרטי, יבואו לכאן וידחפו לי ידיים גסות לתוך המעיים שאני חושפת כאן מדי פעם. זה המתח הזה בין הרצון שלי לשתף תוך כדי שהדברים מתרחשים ובין הרצון לטשטש את הזהות. כך או כך, לאחרונה נראה לי הגיעו אלי כאלה שאין לי עניין שיגיעו אלי, כאלה שמזהים אותי, כאלה שאני אישית לא סובלת. לא סובלת זה קצת קיצוני, הייתי אומרת לא סומכת עליהם, לא רוצה להיפתח אליהם.

כמו חלקים שלעולם לא נפגשים, ישנם חלקים שונים אצלי. זה שמבין שעל הזין שלי כל מה שאחרים חושבים עלי, שכולנו בני אדם, שכולם בנויים מאותן קוביות ושבושה, או הרצון להסתיר, או החשש להיפגע, זה הכי פאטת. והחלק שנזהר, הסגור שלא רוצה לתת דריסת רגל לחצרות הפנימיים. שמרגיש שזה מסוכן לתת מפתחות. איזה מפתחות כבר אפשר לתת? שידעו שאני סובלת מרגשי נחיתות? שיש לי דימוי עצמי נמוך? – כן בדיוק מפתחות כאלה. אני מדברת על אנשים שיש להם יכולת לקחת את המידע הזה ולרכב עליו. אני מדברת על אנשים שאין להם כוונות טובות. הם מחפשים לנצח בתחרות. אני מדברת על אנשים שמתחרים איתי על עבודה בתחום האקדמי. בשורות האלה כבר החלטתי שהפוסט הזה יהיה מוגן ושאני אפתח אותו רק לכאלה שאני אבחר. נראה לי שמעכשיו ככה יראו הפוסטים שלי. מרביתם לפחות.

אני יושבת עכשיו באיזו וילה בצרפת וסופרת את הימים לחזרה הבייתה. הוילה מפונדרקת. חברה הציעה לי להצטרף אליה ואל קבוצת חברים שלה – ואין לי מושג איזה שד לחש לי באוזן להגיד לה כן. הייתה מין רומנטיזציה, שבאיזה אופן דילגה בקלילות על העובדה שזה חברים שלה ולא שלי. בסך הכל חבורה נחמדה של אנשים, אבל אין לי סבלנות לכלום ולאף אחד בימים אלה.

אני בעיצומו של מסע חריף וכבד של תהיות – מה אני עושה עם עצמי.

אני נוסעת לאוקספורד לשבועיים ללמוד עם פרופסור שנחשב תותח על בתחום שאותו אני לומדת. אחד כזה שקוראים לו גם סיר, יאני משפחת אצולה בריטית, ושאבא שלו הסתחבק עם פרויד ועם קרל פופר. זאת הזדמנות אדירה. מעבר לזה שאני הולכת ללמוד שפה, אני הולכת ליצור קשר מאוד חשוב. בדיוק בנקודה הזו, הכל מתחיל להסתבך. אני מוקפת במין חבורה של אנשים שלהיות באקדמיה זה כל עולמם. זאת אומרת חבורה של דוקטורנטים שמחפשים משרות – ויש את כל מה שבא עם זה. התחרות, ההתלקקות. בא לי להקיא.

זאת אומרת כל חיי ברחתי מעבודה בתאגידים ומהפוליטיקה המכוערת שבאה עם התלות הזאת של להיות שכיר, כדי למצוא את עצמי בדיוק במצב הזה – תלויה לקבלת משרה במשחקי פוליטיקה.

תוסיפו לזה את זה שלא ממש ברור לי האם מחקר אקדמי זה זה? וגם – אם לא זה, אז מה. ובכלל נהיה שמח. מה גם שאני כבר מתגלגלת – אני על הפסים של הרכבת שנוסעת וחלק מזה זאת הנסיעה לאוקספורד. אני הולכת ונהיית מושקעת וזה יהיה קשה יותר ויותר לסגת.
אני דואגת להפריד בין המוץ לתבן – העניין שיש לי בחקירת הנושאים והעניין של מה עושים עם זה. לא שזה ממש עוזר לי.

נראה.

זה הבית והוא ממוקם בעיירה קטנה שנקראת chateauneuf, שאני והזוגי קוראים לה "שותים נפט". הבית המפונדרק הזה תקוע בעיירה של אנשים קשי-יום, איכרים שמגדלים ומייצרים קוניאק. הפער בין הבית ובין העוני שאני מזהה מסביב מציק לי ומבאס אותי.

ועוד קצת תמונות:

____________________________

בינתיים התחלתי ממש להנות כאן. הנופים והמקומות מסביב מדהימים וגם הקונספט של בית כזה עם קבוצת אנשים שמשמש בסיס באמצע שום מקום – הוא קונספט נכון. בקצרה – התחלתי לכייף.

מודעות פרסומת

Read Full Post »