איזה חלומות אני חולמת.
לחלום הזה שלי ניתן ללא חשש לתת את הכותרת "חלום תל-אביבי". שנים שאני חולמת על ירושלים אהובתי, שהחיבור שלי אליה מאוד משמעותי (זה היה לפי שהיא התחרדה ומשהו לא ממש טוב קורה לה), ולראשונה בחיי (למרות שאני כאן כמעט עשור) תל-אביב מופיעה אצלי בחלום.
ובחלומי אני יושבת בבית קפה/מסעדה תל אביבי טיפוסי ומזמינה מזון לי ולחברתי. למה תל-אביב? משהו באווירה, בעיצוב, לא יודעת. מההזמנה אני זוכרת רק שני יוגורטים (????) אמה מה מה? אין לי כסף לשלם ואני אומרת שאני הולכת להביא כסף. אני אכן הולכת ומגיעה למקום שהוא מעין גן, מעין מבנה פתוח ויש בו מין פלטפורמה כזו ובקצה שלה על שולחן רעוע עומדות כל מיני כוסות ובקבוקי זכוכית חלקם שבורים שבתוכם תקועים צמחים כאלה, כמו ששמים במים להשרשה. נראה שהמים בכלים זה מים שנקוו מגשמים וכל העסק נראה די מוזנח ומרקיב ולא מי יודע מה באיזה תהליך צמיחה. פה ושם עוד מזדקר לו איזה צמח שנראה חי. ואף על פי כן אני לוקחת קנקן מים ומחדשת את המים בתוך הכלים האלה. אני מרוצה ממה שאני עושה וחושבת שכל הכבוד לי על הנאמנות וההתמדה שלי – על זה שאני מקפידה להגיע ולשפוך מים. בצד על ספסל יושבת אישה עם ילד ואני שומעת שהיא מצחקקת. 'אה? בטח מצחיק אותך שאני משקה כאן, לא ממש נראה שיש מה להשקות אה?' , אני פותחת איתה בשיחה. האישה נדה בראשה להסכמה. 'אני מבינה אותך ואני דווקא מאוד גאה בעצמי, זה יפה העניין הזה שאני משקה. שתדעי', אני אומרת לה, 'אני משקה את גן האבסורד'.
אומרת וממשיכה ללכת. לא כל כך ברור לי איפה אני הולכת, אלא שתוך כדי הליכה אני קולטת שאני מסתובבת ברחובות העיר בבגד ים ואני קצת תוהה, איך זה שמרגיש לי כל כך נוח בלהסתובב חשופה ככה בבגד ים, ושוב אני מבסוטה מעצמי על זה שאני לא מחשבנת ושאני מרגישה נוח. אין לי מושג איך אבל הדרך שלי עוברת דרך אוטובוס. זאת אומרת אני עולה לאוטובוס מהדלת האחורית, ובאוטובוס יושבת חבורת גברים שמשחקת איזה משחק. משחק קוביות או קלפים. הם נראים כולם טוב כאלה. אני מנסה לעבור כדי לצאת מהדלת הקדמית ומישהו מהם אומר לי משהו. אנחנו צוחקים. יש אנרגיה מינית באוויר. אני לא יודעת איך זה מתפתח אבל נוצר מצב שאחד מהם מתחיל להיאבק איתי – זאת אומרת אני צריכה להיאבק איתו כדי להצליח לעבור ולהמשיך הלאה. הם שמים כזה שולחן שחוסם לי את הדרך. הכל נעשה באווירה עליזה וצחקנית כזו. שום דבר מלחיץ או מאיים. אני והוא מתחילים בהתחלה עם כאלה כיפופים הדדיים (כמו בג'ודו) שום דבר רציני ואחר כך אני לאט לאט עוברת לאגרופים, אבל עדיין לא ממש אגרופים של קסאח, אבל האגרופים הולכים ונהיים רציניים. ואני אומרת לעצמי, אה, הנה הוא בטח מופתע ואני מצפה ממנו לפרגון על איזה אגרוף נאה שאני מצליחה לתקוע בו, אגרוף עם משקל שפוגע אצלו יפה בבית החזה.
כאן אני מתעוררת. אני מתעוררת כדי למנוע או כדי לא לראות את האסקלציה של ההאבקות.
קמתי קצת מבועתת. מהו הגן הרקוב, חסר החיים שאני משקה? מהם הכלים השבורים והמוזנחים? מים – אלו הם רגשות, את זה אני כבר יודעת. אני שופכת מטען רגשי חדש, מטהרת משהו שהוזנח. וגן האבסורד, מה זה? אולי האמירה הזו היא המפתח – שאני משקה מקום שלא כדאי להשקות. שעצם הניסיון להשקות אותו הוא האבסורד. שתהליך הזה של ההשקיה שלי הוא חסר תוחלת. אני משקה את ההבל שבמילא אף פעם לא צומח. אני משקה משהו חסר סיכוי. ואולי זה משהו שאני חושבת שהוא חסר סיכוי. שהגברת המצחקקת היא החלק האחר שלי שמביט בציניות על הגינון שנראה בלתי רציונאלי בעליל. והאמירה "גן האבסורד" – זה משהו שנאמר כדי לסתום לה את הפה. כן, אני מתחזקת אבסורד, זה מה יש. התפיסה הרציונאלית שלך יקירתי מוגבלת.
ומה זה הגבר הזה שאני הולכת איתו מכות בצחוק ועוד מצפה לפרגונים על אגרופים מוצלחים? האם יש איזו היאבקות שאני פוחדת לראות אותה מתפתחת? האם זאת האבקות בין הצד הגברי, האסרטיבי, הפרגמטי שלי, מול הצד הנשי שלי – שמחפש את היצירתיות, הנאה, התת מודע. מה הולך שם? אוטובוס בחלומות זה בדרך כלל ביטוי לפוטנציאל אדיר לביטוי.
והמשחק, המשחק של הגברים והמשחק שלי איתם. איך החלק הראשון של החלום הוא על טהרת הנשים – חברה, בעלת המסעדה, האישה שמצחקקת שיש לה ילד ופתאום חבורה של גברים ומאבק ביני לבינם. אולי אני צריכה ללמוד לשחק מבלי שזה מיד יהפוך לתחרותיות, לרצון להשיג? הנה משהו שמתחיל עליז, משחקי ואני הופכת אותו לקרב.
לפותר נכונה מוצע פרס. משלוח שוקולדים לפתח הבית. אפשר גם במיילים. תזרקו אסוציאציות, חופשי.
אני כותבת בלי לסנן. זה מה שעולה לי.
החלום הוא חלום על מאבק, מאבק על הדרך – באוטובוס, מאבק בשמירה על רעיונות \ תהליכים שהתחילו ועוד לא הבשילו.
נתחיל עם הגן. את מבינה שצריך להזרים מים חדשים, אנרגיה רגשית חדשה בכל מני דברים שפעם התחלת, זרעים \ צמחים. תתעלמי מהזקנה. היא לא רלוונטית. ממילא את רוצה וממשיכה בדרך שלך. אפרופו דרך, את נכנסת לאוטובוס עם בגד ים, כאנדרדוג, נכנסת ונאבקת על הדרך שלך, על הכבוד שמגיע לך. לא מתביישת, גם אם את חשופה כמעה. שיפרגנו קצת, גם על האגרופים. מגיע לך הפרגון הזה. את נכנסת לדרך חדשה, נאבקת על הדרך, אבל לא שוכחת גם את הצמחים הישנים ומרעננת גם אותם.
סחטיין גם על כל הפרטים בחלום ועל הדרך החדשה ישנה שלך.
או בובה, שיחקת אותה. מעולם לא הייתי חושבת עלזה ככה. בהחלט אפשרי, בהחלט דרך חדשה. מה שכן, הבגד-ים לא מרגיש לי אנדר-דוג להיפך, זאת היכולת להיות חשופה ולהרגיש עם זה טוב, שלם. דווקא מקום חזק.
}{
אני רק בנאדם, צטערת על הטעות עם ההבנה של הבגד ים כמקור כוח. 😉
לא רק בן אדם, אלא אחלה בן-אדם
עכשיו לקחת את זה לצד השני של הסקאלה:) לא הבגד ים כמקור כוח, אלא עצם היכולת להיות חשופה ולהרגיש עם זה שלמה ובנוח. מעניין השיח בינינו איך דקויות משנות משמעות 🙂
רתיעה פנימית מנוחוּת.
האסוציאציה שלי היא קלף שמונה גביעים בסדרה של קראולי, מכירה ?
הלכת לגן האבסורד כדי להביא כסף. מה את לא אוהבת באופן בו את מביאה כסף ?
האם יש לך הרגשה שהזוגיות שלך נוחה מדי ? שאת לא מקבלת מספיק "קונטרה" ?
רק אסוציאציה שלי, והחלומות שווא ידברו וכו' : )
אהה זה קל.
נרדמת עם הטלויזיה פתוחה על 'האח הגדול' ושיחה של שפרה עם צבר גרמה לך להרגיש מאוד בטוחה בגוף שלך ובעצמך.לגבי הגברים באוטובוס, זה זועק לשמיים, זה קשור כנראה לריב שהתרחש באותו הזמן בין הגברים בבית על מי ישטוף את הכלים.
לגבי היוגורט…זאת באמת תעלומה.
חוד- לא הכרתי את הקלף הלכתי לחפש. זה מה שמצאתי:
שמונה גביעים/הליכה אל הלא ידוע קלפי טארוט.
דמות העוטה שכמייה אדומה ונועלת נעליים אדומות סמל לתשוקה נוטשת או הולכת לעבר נוף מסתורי( מזכיר בסגנון את הנוף בציורים של ליאונרדו דה וינצ'י- ללא שייכות לשום דבר). בקדמת הקלף שמונה גביעים מסודרים במבנה. הקלף מסמל נטישה או עזיבה לצורך ניקוי אנרגיות או חיפוש עצמי. נסיעה למקום ללא תוכנית מראש.
נשמע מתאים מאוד. יש הסכמה בינך ובין אפי. זה מעניין, כי אתם רואים שמהו שאני אל הצלחתי לראות בחלום הזה. הדגש על ההליכה, על דרך.
אתה נוגע בעניין חשוב, זה שאני הולכת להביא כסף מהדרך הזאת. זה באמת מתחבר למה שקורה בחיים, שאני מחזירה את עצמי אל עולם העשייה היותר פרקטית מאשר החיטוט האין סופי בטקסטים. יכול להיות שזה קשור לאיזה רעיון עסקי שהיה לי שנראה לי שאני ארד ממנו. הרעיון כשלעצמו לא אבסורד , וגם הרצון שלי להרוויח לא אבסורד. ואולי בכלז את אני לא שלמה עם חלוקת האנרגיות או משהו שם. כי במקביל אני כל הזמן חולמת על המנחה שלי בתזה.
כן, גם אני תהיתי האם המאבק הוא עם הזוגי. מספיק קונטרה, זה לא. בחרתי לי איש חכם וחזק – קונטרה ברוך השם, לא חסר. אבל אולי משהו אחר שאני לא מזהה, או לא ששה לזהות 😉
והחלומות שווא ידברו – זה מה שאמרו לי בקורס הויפאסנה – אם ביום יום אני חולמת ככה, תאר לעצמך איזה טריפים היו לי שם ועשיתי את השטות של לחלוק את אחד החלומות עם "המורה". "איטס רביש זאט דה מיינד סרווז (זורק) אאוט", הוא אמר לי. אפילו פרויד הרציונאליסט המדעי התהפך בקברו. ואגב אני מתכננת לקרוא שוב את כל מה שהוא כתב על חלומות. נשארה רק שאלה קטנה שולית – מתי אני אוכל לעשות את זה?
דאלי – יש משהו בפרשנות שלך. נרדמתי אחרי שקראתי את ה" טיימאאוט" אולי זה מסביר את היוגורט? "האח הגדול", השבח לבורא עולם, נחסך ממני. חוץ מאיזה קצה של פרומו לא ראיתי, לא רואה, לא אראה.
והגברים בבית – התכוונת אלי ואליו? – יש בזה משהו, מסתבר שאני הומו מודחק 🙄
הממ, לא זה מה שהתכוונתי. יותר קרוב זה : http://www.keen.com/CommunityServer/UserBlogPosts/Tarot_Wise_Woman/Thoth-Tarot-8-of-Cups—Indolence/350467.aspx
אבל גם זה לא בדיוק, מפורט מדי. התיאורים המקוריים של קראולי בחוברת שהיתה לי קצרים מאוד, יותר במילים בודדות ופחות במשפטים.
אני אשאל את מרמיט איפה הלינק של תיאורים של קראולי שהוא פעם הראה לי.
לי יותר בלט מצד אחד, השלמות עם עצמך ועם מעשייך ומצד שני הניסיון להצדיק את המעשים שלך לעצמך ולאחרים.העניין עם הכסף, קצת מעורר שאלות, כי יש לי תחושה שאת לא בן אדם שצריך לחזור כדי לשלם, או שזה היה להמשיך אחר הכסף לעשייה הבאה.
לפני בערך חודש, אני חלמתי עלייך, זו פעם ראשונה שאני חולמת על מגיבים/ בלוגרים- בחלום, את מגיבה אצלי בבלוג, כשאני קוראת, אני אומרת לעצמי שהתגובה כל כך מורכבת ועמוקה שאני לא מצליחה להבין אותה 🙂
איזה קטע לימור – איזה קטע מדליק, לא? הקטע עם החלום. לחלום על מישהו שמעולם לא פגשת. מדליק לגמרי. כי אתה חולם על המהות. אני יכולה להבין את זה כי חלמתי על נתי ולא רק שחלמתי עליו, היו לי קטעים מוזרים של לנסוע ברכבת בלונדון ופתאום "להרגיש" את הנוכחות שלו (ספוקי). הרגת אותי עם המורכבת והעמוקה.
הקטע של הכסף הוא כי אני באמת הולכת להביא כסף – כרגע בחיים שלי. הייתי באיזו מנוחה בעניין ואני חוזרת לעשייה, כולל להיכנס יותר לעומק לכל הנושא של עסקים והשקעות. אני רוצה ללמוד להשקיע מעבר לאיזה השקעות בסיסיות.
חודי מיי מן, אני לא מצליחה להיכנס לקישור. תשאל את מרמיט. אני לאט לאט לומדת להכיר את החוג שלך בישרא. דרך הפירגונים שלך (}{) מעניין החוג.
היי – הנה אני 🙂 – יקירתי – לא רק הרגשת את נוכחותי – אני הייתי ברכבת בלונדון, ממש לידך 🙂 (סתם) אבל חלמת עלי ? אולי תכתבי לי במייל על מה …
לגבי החלום שלך, קודם כל אני מקנא בך שאת זוכרת חלומות כל כך בפירוט.
הייתה לי תקופה כזו – וזה היה כשהייתי בזמן סוער בחיים.
אני חושב שאת פירשת את החלום שלך באופן הכי מדוייק שאפשר, וגם אפיקסה. יש פרט אחד שאת וכל השאר התעלמו ממנו והוא העובדה שלאשה שמביטה עליך יש ילד. לי הייתה תחושה שהאשה מביטה עליך במבט מלגלג, ספק פטרוני. עכשיו חזרתי לקרוא – וכן – כתבת "מצחקקת" – כלומר היא מביטה בך מלמעלה. ואת בדרכך האופיינית נדמה לי עונה לה תשובה שבאה כדי להגן על עצמך מביקורת או פטרונות תשובה מאוד "מודעת" – את מקדימה אותה – את יודעת מדוע היא צוחקת, זה מעשה מאוד רציונלי – פחות קשור לחוויה – חוויה זה למשל להיפגע מהצחקוק או להרגיש משהו אחר.
אני לא אכנס לפרטים כי אין לי איזו תובנה – ואולי הכל בעיני המתבונן. אבל יש לי הרגשה שהילד שנעלם מהניתוח שלך לא נעלם במקרה.
ומים הם רגשות, אבל מים הם גם חיים.
אולי החלום הוא גם על רגש מול רציונל.
ועוד דבר חשוב. את עומדת להביא לגבר אגרוף בבית החזה – ובאותו זמן מצפה ממנו להחמיא לך על היכולת שלך לעשות את זה.
קצת אבסורדי לא ? גם להכות מישהו במיומנות כל כך גבוהה וגם לצפות לקבל ממנו מחמאה על היכולת שלך.
איכשהו – זה מסתדר לי יפה עם האתון (היקרה והמיוחדת) שאני מכיר 🙂
הי יו, כמה טוב לראות ממך אות חיים. בחיי שכבר לא זוכרת על מה חלמתי (חבל, אה?) רק זוכרת שהייתי די בשוק מהעניין, לחלום על מישהו שאני לא מכירה ולדעת שאני חולמת עליו. אני חושבת שבחלום המצאתי לך דמות, כי זה היה עוד לפני שהתחילו להסתובב כאן כל מיני פורטרים שלך 😆
וכמובן בינגו ביחס לילד. לה יש ילד ואני מתעסקת בלהשקות צמחים רקובים, עם פה ושם איזה שניץ צומח…וברור שיש אצלה/ שזה אצלי סוג של פטרונות, ליגלוג, ביקורת, על העיסוק הזה שלי שנתפס כחסר תכלית, לא רציונאלי.
כן – וגם חשבתי על המכה הזאת בבית החזה (איפה שהלב) ושאני גם מכה וגם מצפה לפרגון על המכה. כן, יש בזה…אני חושבת שאני אפילו מתחילה להבין למה זה קשור, אבל באמת שיותר נראה לי שזה העניין של הרציונאל מול האינטואיציה/הרגש. זכר ונקבה. (לא שנקבות לא רציונאליות ולזכרים אין רגשות, או אינטואציות. הזוגי לוקח אותי בהליכה בקטע של האינטואציה).
אני יודעת שכשאני חולמת באינטנסיביות ומצליחה לזכור את החלומות בצורה בהירה זאת תקופה של מצב רוחני טוב, או של התרחשות אינטנסיבית. בשני המקרים זה טוב. הלוואי שימשיך ככה, הרבה מזה תלוי בי.
אם יצא לך לקרוא, תקרא את האוטוביוגרפיה של יונג: זכרונות חלומות מחשבות, בהוצאת מודן. אצלו תראה מה זו עבודה עם חלומות. מדהים. הרבה מהתורה שלו, מהמחקר שלו התבסס על החלומות שלו, ואיזה חלומות איזה. יונג הוא אחד מהגיבורים שלי. אני קרועה עליו. הייתי רוצה להיכנס ממש אל מתחת לעור שלו. זה אומר עוד קריאה 😐
ואני משתפכת לכבוד זה שנכנסת לכאן – אבל יש פטנט שנראה לי נכון וזה לבנות לעצמך מין פנתיאון כזה של גיבורים ולנסות לספוג מהם איכויות שאתה רוצה. גם אם הם מתים או לא קרובים אלייך. יוצרים שאתה מעריך – ללמוד אותם לעומק, לספוג אותם.
ואו יצא לי הרבה מהמפגש איתך היום – לדעת שליונג יש אוטוביוגרפיה – אני מת לקרוא.
כן – חלומות זה טוב. זה מעשיר את החיים. הייתה תקופה שכתבתי אותם. יש לי קובץ שיש בו איזה 5- 10 חלומות מפתח כאלו.
מדי פעם אני חוזר אליו וכל פעם זה מענין לקורא את החלומות מאז, כל פעם אני מבין עוד משהו קטן (או לא מבין משהו חדש אבל לפחות נזכר בדברים שהיום יום דוחק לפינה) – זה כנראה קפסולות של רגש החלומות האלו – המון רגש גולמי. זה דיי מרתק כשחושבים על זה, המוח עובד כשישנים…
וכן – אני מאוד מאמין בענין הזה של גיבורים מעוררי השראה.
** אגב, שמתי לב כרגע שלמרות הכל אני עדין מגיב העל שלך – מקום ראשון 🙂 וזה חימם לי את הלב.
נתי – בינתיים הלילה הספקתי לחלום עוד חלום שקצת שופך אור על החלום של הפוסט.
גם לי זה מחמם את הלב 🙂
מה חלמת?
חלמתי שאני בשדה פתוח ובאופק מתחילים להצטבר עננים שהולכים ומאפירים ומעידים על סערה שהולכת ומתקרבת. למרגלותי שוכבים כלב וחתול, שניהם שחורים ואני אומרת לעצמי שאני צריכה להציל אותם מהסערה. אני מתחילה בלהציל את הכלב. אני מביאה אותו לדירה שבה עברה עלי ילדותי, שם בצ'כונה. אני מדברת שם עם אנשים ותוך כדי שיחה איתם אני מתעוררת. נשארנו עם סוף לא ברור ביחס לחתול.
ממה שאני מבינה, בעניין של סמלים. הכלב מסמל את ההיבט הזכרי אצלי והחתול את הנקבי. הנושא שאני עסוקה בו זה כנראה הבמאבק בין הצד הזכרי (רציונאל, פרגמטיות, אסרטיביות, אגריסיביות, רצון, מודעות, מה שחודר מבין) לצד הנשי (יצירתי, אינטואיטיבי, מקבל, רגשי, מזין, התת-מודע מה שפתוח ניתן להיכנס אליו, לחדור אליו). המאבק בין הזכר לנקבה שבי. אני מרגישה ששני החלקים מרימים ראש לאחרונה.
שניהם בשחור – נוגע כנראה לתת- מודע. השחור כצב מסמל את הלא מודע.
אני מצילה קודם את הזכר – נראה הגיוני.
הסערה – מבול רגשי שצפוי להגיע. מתחבר למים שאיתם אני משקה בחלום הקודם. כשהסערה מתבהרת מרגישים מחודשים.
החלום שלי היה מאוד מוחשי, את הופעת בחלום, בדיוק כמו במציאות אצלי בחיים- בעזרת הכתיבה וגם פעמים רבות אני מפרשת או מבינה אחרת את דברייך, שזה דיי ברור שיקרה. אבל ישבתי שם בחלום וניסיתי להבין ולא הצלחתי- בחלום זה היה גדול עליי 🙂
מעניין. מעניין מה זה היה ובאיזה נושא. האם יש משהו שחלק ממך מבין וחלק אחר – מרגיש שזה גדול עליו? לי מרגיש שאני מייצגת משהו אצלך בחלום שלך.
יא איזה חלום מורכב השני. בובה, זה מורכב. יש לי ספר שמתייחס לבעלי חיים ולמשמעות המיסטית שלהם אבל אני עייפה עכשיו ואני צריכה לקלח את הקטנה להתקלח גם כן ולשים לק חדש.
בקיצור, בלי נדר, מחר.
מה שנחמד זה שחזרת לשכונה הישנה. למה דווקא חזרת לשם? מה היה שם? חזרת רק עם הכלב? החתול אולי בכלל לא צריך שתצילי אותו. הכלב צריך עזרה, החתול לא. אולי. אני עייפה עכשיו והם הולכים מכות שם למעלה הקטנים. לפני שירד למישהו דם, אני אלך לראות מה קורה.
באיזה צבע הלק? 🙂 בטח שמחר. בטח. אויש את בהולנד. פתאום זה מרגיש רחוק 🙂
בדרך כלל הלק הוא שקוף לגמרי, אולי אני היום אגדיל את הראש ואשים בורדו חגיגי.
יש לי בורדו באצבעות של הרגליים 8)
הכי טוב זה בורדו
הכי טוב זה אדום לוהט, כזה של פרחות. וגם כתום. וכל הגוונים של שני אלה. זה כמובן נורא תלוי בצבע הא(ע)ור
והכי הכי מסוגנן, פרנץ', לא?
אנחנו בונות את האינטימיות בינינו 😯
הרבה דברים נראים לי גדולים עליי, ביניהם דברים כתובים- אבל זה האתגר וזה כל הכייף בחיים האלה :), משקולות למוח…
אגב, אין על לק אדום לוהט, לצערי צבע העור שלי לא מאפשר לי לשים זאת, זה יפה רק על לבנות שלג, אני מסתפקת בפרנץ' ולרוב לק שקוף- כך שאם לא היה זמן להשקיע אף אחד לא ימצא אותי עם לק מתקלף (נורא…)
אחחחחחח… איך כולן יוצאות מהארון. אני לא לבנה שלג ( בכל זאת נולדתי באסיה), אבל שייכת לספקטרום של החיוורים 😈
הלאקים בידיים אצלי זה משחק חדש יחסית. זה התחיל קצת אחרי החתונה – חלק מתהליך ההתברגנות. התפנתה המון אנרגיה 😉
ולחשוב על הדור של אמא שלי – שהסתובבה עם ערכה כאזת מעור = שהיו בה כל מיני כלי משחית, כל מיני סוגי פצירות וכלי חיתוך, כאלה שהיום כבר לא מוצאים. אחחח…פעם היו נשים. והייתה לה פודרייה כזאת. ותמיד התיק התאים לנעליים. אה וכובעים. ככה זה, המסכנים האלה שהגיעו מאאורופה לאזיה ושלחו אותה עם כל כלי המניקור המפונדרקים שלה לעבוד בתעשיית שימורי הזיתים בקיבוץ. ובטח שעם הידיים המעודנות שלה היא חטפה דלקת ציפורניים ואז היקים של הקיבוץ לא ויתרו לה וטענו שזה בגלל שהיא פולניה עצלנית.
עד יום מותה היא הייתה מתריסה בין השיניים בתיעוב: קי-בו- צניקים.
יש לי סוג של ערכה כזו, אבל מי משתמש בה? או מי יודע להשתמש בה? :), אנחנו דור מפונק יותר, מפקירות (ויש גם מפקירים) את ידינו אצל המניקוריסטית וסוגרות עניין.
אני כל כך אוהבת להסתכל על נשים שמתלבשות בתיאום כמו אימא שלך 🙂
לא יכול להיות שיש לך ערכה כזו 😯 מעור אמיתי עם איזה שישה מדורים? מדור אחד לפצירות? מדוע אחד לפינצטות, מדור אחד לכל מיני מספריים?
אני אנסה לראות אם זה מצטלם. הערכה כמובן איבדה מהחן שלה בגלל השנים. זה היה יבוא אישי מפולניה.
אני אנסה לצלם את זה. אבל לפני זה אני צריכה למצוא אותה 🙄
הרסתן אותי. בורדו הכי מתאים לי לצבע עור. בורדו עם נטייה לחום ולא לאדום.
לא יודעת לעשות מניקור. בקושי יודעת למרוח לאק. התחלתי עם זה רק עכשיו, אחרי הפסקה של כמה שנים….
נהדר הדיון הזה.
טוב, הערכה שלי הרבה יותר מינימליסטית כמובן, וגם בה אין שימוש 🙂
אני אפילו לא צריכה לעשות מניקור ופדיקור, כל פעם שאני מגיעה היא חושבת שאתמול עשייתי, היא לא מבינה על מה אני משלמת לה- אני משלמת על ההתפנקות שאני מרשה לעצמי מדיי פעם ועל מריחת הלק- כי אני מורחת בצורה עקומה מחוץ לציפורניים (עוד סיבה למה עדיף לק שקוף), אז מה לי ולערכות…
יהיה מעניין לראות את התמונה 🙂
אפי – זה את התחלת. סוף כל סוף הרמת פה איזה נושא עם לחלוחית.
כן גם זה חלק מהסיפור – אמא שלי, ביקורים קבועים למניקור פדיקור וגם הקטע הזה שהן היו הולכות למספרה כל שבוע. זה היה עולם עם קצב אחר.
לימור – אני אחפש. נדמה לי שאני יודעת איפה שמרתי את זה יחד עם הדבר הזה מעץ שהיו משתמשים בו לתיקון גרביים. יאלה רגע של נוסטלגיה
לחלוחית ב"זה" שלי
—
הייתי מוכרחה
:))))) – אם הייתי יודעת שלאקים מוציאים ממך את המיטב, הייתי מתחילה עם "זה" מזמן.
😳 😆
את הולכת לחפש כסף ומתחילה עם חידוש והחיית רגשות ואינטאיציות שפעם טופחו ועכשיו מוזנחים. בדרך את משתיקה את האישה/האם שרואה בעשיה שלך דבר מיותר או חסר סיכוי.
את מסבירה לצד האמהי שלך ,שנח על ספסל ומטפל בילד, שאת גאה בכל העשיה והמרץ שלך.
ההליכה בבגד ים היא באמת כיפית- זה מרגיש טוב להיות חשופה וחופשיה במקום שכולם ללבושים באופן גורף. בעולם של עשית הכסף, בתל אביב המסמלת את העיר הגדולה והמעשית, אנשים לבושים ולא ישירים מסתובבים חופשי . ההליכה שלך בבגד הים במקרה הזה היא יחודית לך- לא פלא שאת שמחה מזה בחלום.
המעבר באוטובוס בדרך ההפוכה(בדרך כלל עולים בדלת הקידמית ויורדים באחורית!)- כאשר את נכנסת לעולם הגברי, הנמצא בתנועה כולם ביחד באוטובוס גדול- את מגלה שלא קשה להיות שם- צחוקים ומשחקים. אבל הצד הגברי (שלך בכל מקרה) מערים קשיים על ההליכה המיוחדת שלך (בבגד ים עדיין?) נגד הכיוון באוטובוס המחשקים הגברי. הקשיים הם הסחת דעת, צחוקים ומשחקים ושולחן בדרך:"בואי שבי . לאן את הולכת?" נגד זה את נלחמת.
אז עם מי נלחמנו פה בדרך לחיפוש הכסף? עם הצד האמהי והפאסיבי הנח על ספסל ועם הצד הגברי הנהנתן… בהצלחה בדרך המיוחדת שלך- בבגד ים, נגד הזרם, לבד וללא פירגון ,בטיפול הגן שהוזנח.
יולי אהובתי, אלף ואחת סחטיקות. האמיני לי שהניתוח שלך הוא קרוב נראה לי בצורה מדהימה. נפלתי ממך. בחלק הראשון הניתוח שלך הוא אחד לאחד. בטוח. כנ"ל הקטע עם הבגד-ים, הללכת עם עצמי, חשופה, להיות מי שאני בלי לחשבן ושזה ירגיש טוב וגם להבין את המיוחדות שבזה.
גם אני חושבת שהגברים באוטובוס הם הצד הגברי שלי ומעניינת מאוד ההבחנה שלך של ללכת מאחורה קדימה. זה נוגע אצלי בתחושה שאני עושה את הדברים הפוך. בניגוד לאיזה סדר מקובל, צפוי. כאילו להתחיל את הסיפור מהסוף. יש בזה משהו אופייני.
הגברים חוסמים אותי תוך כדי המשחק חצי בצחוק חצי ברצינות. אבל חוסמים. הם כאילו נחמדים, אבל הם לא. החלק הגברי המשחק שלי. משחק זה גם פוזה, זה גם כל הסיפור של החבר'ה. כן, החלק הזה פחות ברור.
את משו (נשיקה)
תגידי לי, לאן נעלם הפוסט "לזכרו"?
נמחק בהינף יד. כתבתי שטויות.
לואיז היי אמרה באחת ההרצאות שלה שאנו עומדים מול אוקיינוס השפע של חיינו עם כל מיני סוגי כלים יש מי שמביא קערה, יש מי שמביא כוס, ויש מי שיש לו כלי שבור או דולף או רק אצבעון ויש גם את אלו שבונים קו הובלה וזהו. טוב להם.
חשבתי על גן האבסורד שלך. אין בו אדמה. כלומר את לא שותלת. את משקה משהו שכבר הוכן למשהו אבל לא לשתילה באדמה. אולי האבסורד זה לקרוא לו "גן" כשבעצם זה סוג של משתלה שאת בינתיים רק משקה, מדי פעם. האם השולחנות שעליהם הכלים נמצאים דומים לשולחנות כלשהם? זה שולחנות כמו במשתלה או כמו במשרד/סלון/בית?
יש ספר פרשנות חלומות שאומר שאם אנחנו אוכלים בחלום זה סימן לא טוב. יעני אם רק הזמנת והלכת לחפש כסף – סבבה. יבוא שפע ואז רק השאלה באילו כלים את הולכת להכיל אותו.
האישה עם הילד – הוא היה ילד ששידר שמחה כלשהי מזה שהוא עם האישה? יש הרי תיאוריות שאומרות שכל אדם בחלום שלנו הוא אנחנו. האם הילד היה מטופל טוב או כמו הכלים והצמחים – אולי לא הכי מושקה?
מעניין שבשני החלומות יש המון התמודדות עם הצד הגברי שלך בעוד עם הצד הנשי את כל כך בסבבה שמול הסערה את לא באמת דואגת לחתול כי הוא ידאג לעצמו. אולי כי תמיד נחתת על הרגליים, לא משנה מה קרה וכמה היה קשה. ורק החלק הגברי שבך – דורש עוד עבודה.
מעניין שלא היו נשים על האוטובוס. אולי את לפני אתגר שאת חשה שהוא בעיקר מול גברים ששולטים בתחום שאת רוצה בו כבוד ודריסת רגל אבל בעזרת החוזק של הרוגע עם הבגד ים ולא בגלל הקרטה או האגרופים שאת יודעת שתדעי לתת אם יכריחו אותך.
הי אלוניסקה:) האבסורד כנראה שייך לכך שהצמחים רובם נבולים, מה שהופך את אקט ההשקייה למשהו חסר סיכוי. הילד היה שם בתור סטטיסט (שיחק בצד) – זאת אומרת יותר מסמן את האישה שאיתו במובן הזה אני נוטה לחשוב שהאישה בצד סימנה את הצד האימהי שלי.
בקטע של האוטובוס – האתגר נראה לי שייך כנראה להעלאה של איכויות נשיות יותר בתוך החיים שלי – ועבודה איתן: רגש, אינטואיציה. פחות החלק הגברי הביצועי – משימות, תוכנית, משמעת עצמית, לוגיקה ועבודה קשה.