אני אוהבת לצלם ארכיטקטורה. אומנות שהיא בניינים נוגעת בי באופן שונה מהאמנות שאני פוגשת במוזיאונים. אני אוהבת ארכיטקטורה כי יש בה מפגש בין הפרקטי לאסטטי ליצירתי. מפגש והלוואי שיהיה בכל יצירה שאני אצור.
ליצור בניין שיעמוד מאות של שנים וישפיע מאות של שנים על האנשים שיעברו לידו, יחיו בתוכו, יצאו ויכנסו אליו. יגדלו ילדים מול החלונות שעוצבו. יביטו דרכם אל הרחוב, אל החיים. ליצור בניין שיוצר מציאות. מבנה שיש בו עוצמה שמזינה אנשים, שממנה אנשים יכולים להיבנות, עליה הם יכולים להישען. בעזרתה להבין את העולם.
גיאומטריה של זוויות, צללים, גומחות וצבעים שנושאת איתה מסר.
להיות חתום על טונות של בטון. מטרים של זכוכית. משטחי טיח אין סופיים. אבן. מתכת.
לסלול תוואי בתוך הרחוב. בקו האופק. לצייר את הנוף. להצחיק. לאהוב, למסגר.
להעיז.
את הצילום הזה צילמתי באחד הקניונים ברחוב Eteläesplanadi במרכז העיר הלסינקי.
בריסל – "ארמון הצדק "
Rue Belliard, בריסל
נדמה לי שכבר אמרתי לך פעם שאימצתי את ה'צילום מלמטה' שלך.
קטע היסטרי דאלי. נשבעת לך שחשבתי עלייך הרגע כשחיכיתי שהאתר יעלה. חשבתי שמזמן לא ביקרנו זה אצל זו.
באמת? איזה יופי, אני מוחמא. מה שלומך?
אבל מזתומרת?! אני לא יודע מה איתך, אבל אני מגיע לכאן כל הזמן. כי מה, עד שאת כותבת אני לא אגיע?
נ.ב: היה כאן מסר סמוי במשפט האחרון.
:))) מדהים לא?- הקטע של הטלפטיה או איך שתקרא לזה. הקטעים האלה עדיין מפליאים אותי ביותר.
הפנמתי את המסר הסמוי.
רגע רגע, אני רוצה להבין משהו.
חשבת עלי בגלל התמונות או שאת נוהגת לחשוב עלי ברגיל כזה, את יודעת…בבקרים למשל? אני מניח שזאת אופציה ב' אבל אני רק רוצה לוודא את הנקודה.
גמאני גמאני גמאני אוהבת מאוד לצלם בתים חלונות דלתות ומבנים.
מה יש בהם לדעתך שכל כך תופס אותנו? מה יש בנו לדעתך שכל כך נתפס אליהם?
דאלי מותק, אני שמה לב שאתה מתקשה 🙂 עוד בכלל לפני שראיתי שהגבת, כשהאתר עוד לא עלה, חשבתי עלייך. זה מעניין דווקא בגלל שברגיל, צר לי, לא בבקרים ולא בלילות… 😆 – זה מה שמרתק בקטע הקטן שהיה כאן.
אפי – אני חושבת שבקטע שכתבתי ניסיתי לנסח את זה. וכן גם דלתות וחלונות זאת מחלקה.
חלונות – שבחלום זה הביטוי ליכולת שלנו לראות מעבר לסיטואציה הנוכחית ודלתות – ההזדמנות לגילוי עצמי.
חייב להגיד שבניינים ממש לא עושים לי את זה. כשאני מצלם מבנה זה מאוד מאולץ אצלי. אני הכי אוהב לצלם אנשים, למרות שלפעמים לא נעים לי לצלם סתם מישהו זר שאני לא מכיר… גם חיות או נוף הולך 🙂
כן זה מה שיפה, דברים שונים עושים את זה לאנשים שונים. אני חושבת שגם לי היה כף לצלם אנשים, אבל משהו בחדירה הזאת של המצלמה לתוך התחום של האחר, או מצד שני העמדה (ע' בפתח) שלו – לא פשוטים לי. זה בטוח אומר משוה על הפסיכולוגיה. אנשים שהם קרובים אלי, אני מצלמת בכף.
אחלה תצלומים. אני אוהבת במיוחד את התחתון, את הזרימה שבו.
אני מזדהה עם ההיקסמות מבניינים. תמיד יש מה לצלם בהם, בקליפותינו המוקשות.
אבא שלי ארכיטקט, וכך לא יצא לי אפילו להרהר אי פעם ברצינות בלהיות ארכיטקטית, למרות שזה אחד הדברים עליהם המליצו לי באבחון במכון הדסה.
בשנים האחרונות באים לי לראש לא מעט רעיונות אדריכליים, כנראה שאני מתבגרת.
עשית לי את הלילה מותק. וזה לא עניין של מה בכך. הפכתי להיות אשת הזאב, כשמגיעה שעת חצות נופל עלי משקל של ארבע מאות טון, מאז המלחמה, אני מרגישה כמו הילד שמחזיק את האצבע בחור של הסכר – מול השליליות שמטפסת עלי. לפחות במשך היום – יש שיפור. איזו תקופה יא ווארדי. הצצתי אצלך ונפלתי מתי הספקת שני פוסטים? אני בפיגור.
לקבל ממך אחלה על צילומים – זה משו משו.
אבא ארכיטקט. נשמע טוב 🙂
אני חושבת זושקה שהיית יוצאת אדריכלית מהסוג שהעיר תל-אביב הייתה עושה עלייך במאה הבאה קופה כמו ברצלונה על גאודי השתא.
אז היתה מלחמה ! ביייייייג דיל !! אז מה !!! גם אני סובל שבה מדורים על זה שלא אהבת את הנסיכה הקסומה ( !!! 😯 😮 !!! ) !! אז את שומעת אותי מתלונן על זה ?? לא ! סובלים בשקט, ככה זה בחיים.
לילה טוב עיוני 🙂 8)
באמת שאני מתפנקת. סליחה שלא אהבתי את הנסיכה – זה לא יקרה יותר!
לילה טוב כפרה!
רק לוודא, בדיחות הדעת שלי עברה בטקסט ? 🙄
;)))) חודי מותק, בטח.
אני חייב להגיד שאני מאוד מופתע!
רציתי להגיד לך ביחס לפוסט האחרון שלך שגם אני חושבת שעידית כותבת נהדר ושגם אני מבשלת איזו נסיעה להודו וגם אצלי יש הרהורים נוגים בעניין.
מה הדילמה אצלך?
אצלי זאת תהיה הפעם הראשונה ואני, איך להגיד את זה, רגילה לטיולים מפונקים, לא בדיוק איזה מוצ'ילרו. הזוגי לא מוכן לשמוע על הודו, אז כל הסיכויים שאני אסע עם חברה ואז יש את כל הקטע ששמעתי שמציקים לנשים שמסתובבות לבד. וגם לא ברור לי מאיפה כדאי להתחיל וכהנה.
וואו, יפה מאד.
הראשון הוא צילום? ככל שאני מסתכל בו יותר הוא נראה לי ציור.
מה שאני אוהב בבינינים זה שהם לא יכולים לצעוק עליך או לשבור לך את המצלמה כשמצלמים אותם ומחטטים להם בבפנוכו. אולי הם אפילו נהנים מזה.
בקשר לדיון עם דאלי על הודו – אני בעד לסוע. ואפשר גם בתנאי לוקסוס. עד כמה שהבנתי יש בהחלט אפשרות כזאת.
תודה איתי, כן זה צילום. החברה הפינית שאיתה הסתובבתי כשצילמתי את זה – אמרה שהיא שנים מסתובבת בקניון הזה ואף פעם לא הרימה את הראש…
אולי זה מה שאני אוהבת בבניינים? את השתיקה הזאת שלהם? שהם סופגים הכל?
אז אתה בעד לנסוע? הבעייה היא שהחברה שאיתה אני אסע לא ממש אוהבת תנאי "לוקסוס" ( 🙂 ). מה אתה אומר הטאג' מאהאל בניו דלהי 😉 ? חרשת את הודו? להתחיל בצפון? בדרום?
צפון או דרום, זה תלוי בעונה.
לגבי התנאים, גם אם תבחרי לחיות שם בתנאים טובים (באופן יחסי) עדיין המעברים ממקום למקום הם הסיוט האמיתי. כי מה זה משנה אם אתה נוסע באוטובוס ממוזג (זה לא מובן מאליו) או ברכבת עם מיטות שינה, סביב המציאות היא אותה מציאות. זה החלק ה"קשה" בטיול לשם לדעתי. כל השאר…אם את אוהבת את הסגנון מה יכול להיות רע כל כך.
המציאות שהיא? – אתה יכול לפרט קצת? כתבת קצת בפוסט שלך על הרעש, הריחות, הלכלוך.הכי קרוב שאני יכולה להתחבר לזה זה מצריים. אבל שם נסעתי עם מכונית ונהג מצרי צמוד [חאנאפי המתוק, אללה ישמור עליו] ובמובן הזה – זה מנע ממני קטעים שאחרות סבלו מהן. נכון שפה ושם היה לי מפגש עם בוחטות של ילדים שאם אפשר היה היו מפשיטים אותי שם ברחוב. זה התחיל מזה שרצו ממני כסף, מים, אוכל. גם מפגש מתמיד עם הקצוות, מאתיים מטר מהכניסה למלון מפואר – אישה עם ילד שוכבים על קרטון, מקבצים נדבות. לא פשוט ובכל זאת בשנייה הזאת הייתי אורזת מזוודה לחזור על החוויה שהייתה שם אחד לאחד.
במצריים הייתי רק בסיני אז זה לא נחשב. זה נשמע די דומה לאיך שתיארת את קהיר. אבל זה לא ככה בכל הודו, ממש לא. יש הבדל מאוד גדול בין הכפרים בצפון לבין הערים הגדולות, אלה דברים שונים לגמרי. בערים הגדולות זה עולם שלישי לכל דבר, איך שאת מדמיינת את זה. ובכפרים, זה עדיין עולם שלישי אבל בגלל כל הטבע והיופי מסביב זה פחות מפריע.
הייתי רק בצפון. לדאק והימאצ'ל פראדש (מנאלי, פרוואטי, דראמסלה, שימלה). חודשיים.
בחורף אני חושב שאי אפשר להיות שם. בטח לא בלדאק.
בעד לסוע, בטח.
יש מלונות לוקסוס, אני מכיר מישהי שנוסעת הרבה להודו בתנאי לוקסוס כאלה.
איתי – יש מצב שתוכל לקשר ביני לבין נוסעת הלוקסוס כשיגיע רגע התכנונים היותר קונקרטיים?
כן, אין בעיה. 🙂
גמאני אוהבת לצלם. גם בנינים. גם הכל… ולמה לא מצליח לי להרשם לרשית התפוצה שלך??? אני כהאוהבת לקרוא את הגיגייך!
תודה דרקונית מתוקה, ראיתי גם את מה שכתבת אצל זו ש – אני אבדוק את זה.