Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 25th ב-מרץ, 2009

אם אשכחך הלסינקי

בחוץ יורד שלג ואני מתנהלת כאילו זאת השגרה. הליכה אל הסופר בתוך המעטה הלבן הזה שעוטף הכל, כשמתחת למגפיים נשמעים קולות פצפוץ כאלה. הלבן הרך הרך הזה. אתמול בלילה יצאנו לסיבוב בשכונה:


חצר המלון בטורקו      


צילום מהדרך שלנו מהלסניקי לטורקו. השמיים היו מדהימים והכל היה מואר באיזה מין אור תכלת כזה שבחיים שלי לא ראיתי כמוהו.

וזה צילום מהיום. נהר האאורה הקפוא

נעלי השלג שלי -הבי דיוטי

כשאני מגיעה לכאן, במיוחד אם נניח לא הייתי כאן מספר חודשים, תמיד עולה אצלי השאלה, איך זה יהיה, האם שוב יתרחש החיבור הזה. הפעם חשבתי שזהו פינלנד הפכה להיות שגרה וכמה נעים היה לגלות שוב את ההתרגשות הזאת בבטן. בעיקר הבתים, בנייני המגורים. הקווים הישרים, המינימליסטים, השקט הזה, החושך, האופן שבו הכניסות מוארות. בכל פעם זה מרגש אותי מחדש.
הטיסה הייתה נעימה. בקטע מפרנקפורט להלסינקי הדיילות שמו את ההקלטה בעברית עבורנו, היינו האנשים היחידים בביזנס ונראה לי שהתחשק להן להשתולל קצת. קלטתי שאני שומעת עברית כששמעתי "בטיסה זו אנחנו לא מגישים חזיר", הדיסוננס הקוגניטיבי העיר אותי.
כשהגענו לפינלד מזג האוויר קיבל את פנינו בברכה. שמש. מינוס מעלה אחת או שתיים. מזג אוויר מצוין במושגים פיניים, סימני אביב ראשוניים. כל הפינים יצאו מהבתים וקשה היה להשיג מקומות ישיבה בבתי הקפה הפופולאריים בהלסינקי.


מסעדת Kappeli (מסעדה-קפה) בשדרות Esplanadi, הרחוב האהוב עלי בהלסינקי.

עדיין קשה לי להתרגל למחזות שאני רואה פה מדי פעם, כמו זוג גברים, שיושב לו על ידי אחד השולחנות בחוץ, מעשן בנחת סיגר ומשוחח במינוס שתי מעלות. או לחילופין האופן שבו הפינים נוסעים על האופניים גם כשבחוץ יורד שלג והמעלות רואות את האפס מלמטה. 

Read Full Post »