Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for מאי, 2009

זרימה

הזרימה כשהיא נובעת ממני ללא פחד – אין אושר גדול מזה.
זכרונות ילדות מתוקים שנמחקו ונותר מהם רק טעם, הד עמום.
צבע, תחושה של אור כשהוא נשבר בין התריסים, נופל לא נופל.
הכאב הופך מתוק. נסבל.
הלוואי וכבר אז הייתי צליינית אדוקה.
עולה על מדרגות אבן רחבות
קשובה
כל רגע הופך מלא
מתגלגל אל הבא אחריו
עגול
זמן עגול
אין שירה עמוקה מזו

נקודת ראשית
שנחווית
שוב ושוב ושוב

Read Full Post »

האמת היא שאני לא מבינה, ממש לא מבינה ולכן אני כותבת את הפוסט כי אף אחד בסביבה הקרובה שלי גם לא מצליח להסביר לי ואני מתרשמת שאני לא היחידה שלא מבינה.

בנק ישראל מבקש הדחה של יו"ר בנק הפועלים. הוא עושה את זה בלי לתת את פירוט הנימוקים, אלא תחת טענה כללית שיש מספר רב מאוד של מקרים שבהם הבנק תחת דנקנר פעל שלא כשורה ושלא בהתאם לכללים. המקרים האלה מפורטים במכתב דיווח רשמי שמחכה בבנק ישראל במידה ודני דנקנר לא יפרוש מרצונו או לא יופרש על ידי דירקטוריון הבנק.  בבנק ישראל לא מפרטים את הטענות, כך הם טוענים, כי פרסום כזה יפגע מאוד במוניטין של הבנק. זה מה שיקרה, אם תהליך ההדחה יהפוך להיות פורמלי.

בנק ישראל גם לא הכניסו את הבעלים, שרי אריסון בסוד העניין – הם לא פירטו בפניה או בפני הנציגים שלה את הטענות. פרופ ידידיה שטרן טוען שזאת לא זכותה  של אריסון להתערב, מי שצריך לנהל את כל הפרשה הזאת זה הדירקטוריון של הבנק ולא היא. כדאי לקרוא את העמדה שלו.

נשים בצד את עצם שאלת ההתערבות שלה, ונתייחס לטענה של אריסון: "אם לא אומרים לך מה העובדות, איך אתה יכול להתגונן בפניהן ולהתמודד איתן". הגברת גם טוענת שחזקיהו ופישר תופרים לדנקנר תיק – הם מבקשים את ההדחה שלו ואחר כך מבקשים עליו חומר.

מה שלי לא ברור: מה זה "הפעל הזה שלא כשורה" – אם אכן כך, האם הוא לא צריך לעמוד בעניין בפני ערכאה משפטית? ואם אין להם מספיק הוכחות – אז למה הוא מודח? ועם כל הכבוד שזה יפגע במוניטין של הבנק – האם אין ערכים שעומדים מעל העניין הזה של "המוניטין של הבנק", כמו התנהלות ישרה וראויה של יו"ר דירקטוריון בנק בישראל?

מה שבטוח שכל הדיבורים האלה – של תפירת תיקים על ידי בנק ישראל, זה  בטוח פוגע במוניטין של כל המערכת הבנקאית, שגם ככה לטעמי מדיפה כבר מזמן ניחוחות.
למשל, מה נסגר עם ה-290 מיליון ₪ שהחברה האלה צריכים לשלם על תיאום עמלות והם מזילים דמעות של תנין שזה הרבה כסף?

 ואם כבר אקטואליה – אז עוד משהו:

טוויטר – אנקדוטה היסטרית לא? איך כמה חברה מקימים אתר שמצליח להם ככה ועכשיו הם מחפשים לו מודל עסקי (חחחח). אם לא הייתי יודעת אחרת הייתי בטוחה שביז סטון (אחד הממייסדים) – הוא ישראלי. זה מתאים לישראלים קטע כזה. קודם מפתחים פתרונות ואחר כך מחפשים את הבעיה שהפתרון נותן לה תשובה. וגם לטעמי הוא עשו את שטות חייהם כשבשנה הקודמת הם דחו את הצעת הרכישה של פייסבוק – על סך חמש-מאות-מיליון דולר! גם גוגל רוצה אותם. זה ברור שקצב הגידול הזה שלהם לא יכול להמשך לנצח.
יש משהו יפה בעניין הזה של חדוות היצירה שקודמת לכל.

  ____________________________

בינתיים בזכות הצבת השאלה בפוסט הזה הצלחתי להבין קצת יותר. מדובר בהתנהגות "זחוחה", לא נכונה,לא מספיק אחראית – זאת אומרת לא מדובר במשהו שהוא פלילי, אלא לא שקול, לא אחראי, לא זהיר מספיק. היו לזה פרסומים בעיתונים ואם עושים את החיבור בין פרטי המידע השונים נראה שהדירקטוריון של הבנק ישן בעמידה ומיושב באומרי הן לאריסון ושות

וההתנהלות של פישר – יכול להיות שזה הפער בין האמריקאיות שלו לישראליות שלנו.

__________________________

המשך 2:

טידה שמיר, היועצת המשפטית של בנק ישראל וזאת שמנהלת את המשא ומתן מול בנק הפועלים,  יוצאת אל העיתונים בהצהרה שמסרו לאריסון את הסיבות לדרישה של המפקח. הכותרות של העיתונים כרגיל מקצינות. מהכותרות נראה שזה עניין של שחור ולבן – אריסון טוענת שלא פירטו בפניה טענות. כשקוראים מתחת לכותרות הטענה של אריסון היא שמה שמסרו לה לא נראה לה הסבר ראוי. וגם המבקר מודיע שהוא עדיין לא קיבל כלום מאריסון , זאת אומרת כל הדיבורים של אריסון על פנייה למבקר לא הייתה בהם כוונה אמיתית, או שיתכן שהיא נסוגה (?) בינתיים מחפשים מועמדים ליו"ר הדירקטוריון של הבנק, כרגע שני המועמדים היחידים הם של אריסון. בבנק ישראל רוצים יו"ר חזק ועצמאי שיוכל לעמוד מול ההשפעה של אריסון בבנק. במקביל מחפשים לבנק מנכ"ל, ציון קינן הוא המועמד שאריסון באמת רוצה ביקרו. חזקיהו ופישר חוששים ממשחק מכור של ועדת האיתור למינוי המנכ"ל, כזה שיוביל בסופו של דבר לקינן.
בשלב הזה טידה שמיר מנהלת מו"מ מול יורם ראב"ד. קודם זה היה רם כספי. סוללה של טובי עורכי הדין עוסקת כרגע בסוגיה איך להעביר את דנקנר מתפקידו תוך שמירה על כבודו…בגלובס סטלה קורין ליבק ועירן פאר מסבירים שהאופציה שנשקלת היא לאפשר לדנקנר להתמנות לתפקיד פיננסי כך שעצם המינוי יבהיר שהוא כשיר וראוי לכל תפקיד ושאין כתם על שמו.

מי צריך טלנובלות תגידו לי? אני פותחת את גלובס – ועולם מרתק נפרש לפני.

 

Read Full Post »

את קול התופים שמענו כבר בבוקר, אבל לא ממש התייחסנו. חשבנו, כל אחד לעצמו, שזאת עוד איזו להקת חובבים שמתופפת את עצמה לדעת בכיכר השוק [שאליה פונים הפעם החלונות שלנו, והזוגי מקטר שרועש לו!!! – נראה לי שאיך שאנחנו נוחתים כאן אנחנו עוברים מטמורפוזה והופכים תוך דקות ספורות לפינים. אני מקטרת שאני מתה מחום ב-15 מעלות, כל הזמן חם לי ואני מזיעה ( ואז כשאני חוזרת ארצה ב-30 מעלות קר לי) והזוגי (שאם הוא לא מסניף קצת פיח של אוטובוסים הוא לא מתעורר טוב בבוקר), מתחיל לקטר שהרעש מהרחוב מפריע לו…]

לאור ההמלצות שקיבלתי מאיל – החלטנו לנצל את יום השבת הנוצרי לסיור קטן לאורך נהר האאורה – אבל ללכת בכיוון שונה מהכיוון שאליו אני מטיילת לי ברגיל. טופפנו לנו אנגז'ה עד שהבנו שהדברים אינם כסדרם. זה התחיל ממחסומי המשטרה והמשיך למחזה של התקהלות המונית מול הקתדלה. אני מיד רצתי לתחקר את המקומיים, מה קורה. " זה יום החגיגות של הצופים" קיבלתי תשובה שהתקשיתי להאמין לה. צופים????   – תחשבו כיכר רבין מפוצצת – שאליה התקבצו המונים כדי לחגוג את שייכותם לתנועת הצופים. אתם קולטים את הקושי שלי להכיל את המידע ששמעתי?

המשכנו להתקדם עד שראינו אותם – המון ענקי של בני אדם בכל הגילאים לבושים במדי צופים. המשכתי לאסוף עוד מידע ולמדתי ש10% מכל הילדים ובני הנוער ב"מחוז טורקו" חברים בצופים (בהשוואה נניח ל-4-5% הממוצע במדינות השכנות),

 

 וכמו שתראו בתמונות יש גם לא מעט מבוגרים שפעילים בתנועה.

 

 

 

אל הכיכר התקבצו כדי לצעוד ברחובות העיר, נציגי כל השבטים שפעילים ברחבי מחוז טורקו. 

 

את המצעד פתח טקס דתי שהסתיים בשירת המנון דתי (הצופים בפינלנד, הוא בעיקר עניין דתי,  כ-80% מהשבטים פועלים כאן בחסות הכנסייה הפינית, ששייכת לכנסייה הלותרנית).

ואחר כך התחיל המצעד, שנמשך שעות.

אני מבקשת שכשאתם מביטים בוידיאו תשימו לב לכמה פרטים. שימו לב איך הפינים עומדים בשקט מופתי, אף אחד לא מוחא כפיים, לא זז, לא מביע רגשות, לא עושה סימנים ולא צועק לילד שיחייך אל המצלמה. החלק המדהים זה עד כמה הכול מסודר. אין גדרות, אין שוטרים ששומרים על האנשים והאנשים עצמם מקפידים לעמוד בקווים ישרים ומסודרים לאורך המסלול.

 

יותר מזה, אנחנו יחסית הגענו מאוחר, המקומיים כבר מזמן תפסו מקום לאורך המסלול. רציתי כמובן להתקרב והפינית שלידה עמדתי פשוט פינתה לי מקום! (אני רוצה לראות שמישהו בארץ או בכל מקום אחר בעולם היה מפנה מקום בשורה הראשונה למישהו אחר שהגיע מאוחר יותר). אף אחד לא רץ אל הצד השני והפריע לתהלוכה. הכל היה מסודר למופת. העיר לא עמדה מלכת. הכל היה מתואם. היו הפסקות בין הצועדים שבהן אפשרו לאוטובוסים לעבור וגם להולכי רגל מצד לצד. היינו המומים מהארגון.

עכשיו מי שטוען שזה לא לעניין לעשות הכללות ביחס לאופי של עמים, מקשקש קשקוש היסטרי. תביטו על הוידיאו הזה (שבו שומעים אותי ברקע מתה מצחוק – הפינים האלה חוזרים ומפתיעים  אותי כל פעם מחדש) ותבינו כמה זה שונה בתכלית השוני ממשהו שעשוי להתרחש בישראל.
כן, לעמים יש אופי שונה ותרבות שונה וכדאי להפנים את זה. אני מדברת על זה בהקשר לסכסוך הישראלי-ערבי. כשאנשים טוענים שיש לערבים תרבות אחרת שצריך וכדאי להבין אותה בהקשר של היכולת שלנו להתמודד עם הסכסוך יש מי שטוען שזאת גזענות. זאת לא. דבר אחד זה להבין את השוני, לאפיין אותו ודבר אחר זאת התנשאות וגזענות.

____________________________________

* הדיבר השמיני מתוך עשרת הדיברות של הצופה.

Read Full Post »

השתא הכינותי את עצמי מבעוד מועד.


 זוכרים את הצילומים העגומים של הנהר? – הפעם הרגל הייתה מספיק חזקה כך שיכולתי לצעוד עם כולם אל מעבר לנהר לחזות בחבישת הכובע על הפסל.


מחווה מזעזע של אחת מאגודות הסטודנטים לשפעת החזיר המשתוללת. זהו ראש של מה שהיה פעם חזיר חי בהחלט והוא מחובר לצלב.


(שימו לב למוטיב החזיר) סטודנט – הסרבל שהוא לובש מייצג את אגודת הסטודנטים שהוא חבר בה.


גברת מהודרת למדי שהתחפשה.


נכון שהוא מתוק?

***

כשכבר חשבתי ששמעתי את כל סיפורי ההורות האיומים ביותר שאפשר לשמוע, תמיד מגיע איזה סיפור חדש שמפיל אותי מהרגליים ומכניס אותי לפרופורציות. אתמול במסגרת חגיגות ה Vappu ( ה1 במאי בפינית ) ישבנו עם חברים והיא סיפרה לנו איך כילדה סדר היום שלה היה מוכתב לפי השעון, כולל ניקיון השיניים לפני השינה. אתם קולטים? כילדה היה לה סדר יום שהיא הורשתה לחרוג ממנו – לא יותר מחמש דקות חריגה. וגם כשהיא התחתנה והיא הייתה מגיעה לביקור עם בן הזוג שלה, האמא שלה הייתה מכריחה אותו (ורק אותו) לשבת על כיסוי מיוחד על הספה (שלא ילכלך את הספה) וכשהוא היה הולך לשירותים האמא הייתה הולכת אחריו ומנקה את השירותים ומאווררת אותם. וזה חברים יקרים על קצה המזלג. הטירוף האנושי אין לו גבולות.

את הסיפורים האלה שמעתי במסעדתHerman  שנחשבת לאחת המסעדות הטובות בפינלנד (מדורגת במקום שביעי ב-2007, מעבר לזה שזאת מזקקת בירה – שמייצרת בירה מעולה). וזאת הייתה נפילה מארץ הנפילות.

זה:

זה

 זה

 

 ובירה אחת עלו לנו מעל 400 שקל. האמינו לי חוץ מהעיצוב, יום שגרתי במטבחה של האתון מנפיק תוצרת מוצלחת יותר מבחינת טעמים. היה גם מרק אבל אותו החזרתי למטבח – היה לו טעם בלתי אפשרי של קפה ועוד מרכיב בלתי מזוהה (מרק פירות ים). לא אוהבת ביזבוזים סתמיים כאלה של כסף.

***

אחרי הרמן הלכנו לבית-קפה מועדון ג'אז ושם רקדנו ואלס וטנגו וצ'רלסטון. והאתון נוכחה שהיא כבר יכולה לאט לאט ליצור משהו שמתחיל להיות דומה לריקוד. הפרקטיקה היא שהרגל הפצועה עומדת במקום ו/או נגררת והרגל השנייה רוקדתזעוף. זרג אטומי הפציעה הזאת. אבל תקשיבו לי טוב, אני אחדש ימי כקדם, כולל הכושר וכולל הקונג-פו שאני מפנטזת עליו.

***

אחר כך הלכנו לדיסקוטק!!!! שנים! לא הייתי בדיסקוטק, שנים! הם פה ברטרו אכזרי. הדי-ג'יי ניגן חומרים עתיקים והסאונד היה על הפנים. אבל אני מה היה אכפת לי. דיסקוטק!
הצטלמתי עם הבאונסר – מפלצת אנושית כזאת מזמן לא ראיתי – גורילה אמיתית.
בחזרה – מוקדם לפנות בוקר, חשבתי שאני לא שתויה, עד שהבנתי שאני מתקלחת עם המשקפיים.

***

אתמול זה היה היום הפאגני, יום הסטודנט הפיני והיום – חג הפועלים. צילמתי את התהלוכה של הקומוניסטים. קדמה לה התהלוכה של הסוציאל דמוקרטים. התרגשתי מהתהלוכה עד דמעות. לא ברור לי העניין הזה. או שיש לי פטיש לתהלוכות או שזה קשור לזה שנראה לי שבגלגול קודם הייתי חבר בתנועת השומר. רעיון שצמח אצלי בעקבות איזה חיזיון שהיה לי באחד מקורסי הויפאסנה. הייתי כנראה איזה ואניה, כזה מ'אצו, עם מגפיים, סוס ורובה, שז**ן כמו שפן חלוצות אידיאליסטיות. נרצחתי על רקע לאומני ואני קבורה מתחת לאיזה עץ באחד מהישובים שהקמנו. זהירות! אתם יכולים ברקע לשמוע אותי שרה את ההימנון הקומוניסטי (כשהמצלמה רוקדת) ואת השיחה שלי עם הפינים שהייתי איתם.
בוידאו ניתן לשמוע אותי מכנה את הקומוניסטים: זן נכחד. התכוונתי לקומוניסטים האורתודוקסים. הסוציאליזם או הגנת האינטרסים של העובדים הוא נושא שרחוק מלהיכחד. הפגנות ה-1 במאי האלימות למדי שהיו היום באיסטנבול, השביתה ביוון, וההפגנות בצרפת, אוקראינה ורוסיה – לא דומות בכלום למחזה שצילמתי בטורקו.

***

וגם הזוגי הבטיח שלי שכשאסיים את התזה הוא יקנה לי כובע כזה של אקדמאים (30 יורו). אפרופו אקדמאיים, הזוג שאיתם טיילנו היום – הוא פרופסור פיני במדעי הדתות. קפצתי איתו לאוניברסיטה וזכיתי לצלם את החדר הסמינרים שלהם.

Read Full Post »