ואלס עם אתון

השתא הכינותי את עצמי מבעוד מועד.

 זוכרים את הצילומים העגומים של הנהר? – הפעם הרגל הייתה מספיק חזקה כך שיכולתי לצעוד עם כולם אל מעבר לנהר לחזות בחבישת הכובע על הפסל.

מחווה מזעזע של אחת מאגודות הסטודנטים לשפעת החזיר המשתוללת. זהו ראש של מה שהיה פעם חזיר חי בהחלט והוא מחובר לצלב.

(שימו לב למוטיב החזיר) סטודנט – הסרבל שהוא לובש מייצג את אגודת הסטודנטים שהוא חבר בה.

גברת מהודרת למדי שהתחפשה.

נכון שהוא מתוק?

***

כשכבר חשבתי ששמעתי את כל סיפורי ההורות האיומים ביותר שאפשר לשמוע, תמיד מגיע איזה סיפור חדש שמפיל אותי מהרגליים ומכניס אותי לפרופורציות. אתמול במסגרת חגיגות ה – Vappu ( ה1 במאי בפינית ) ישבנו עם חברים והיא סיפרה לנו איך כילדה סדר היום שלה היה מוכתב לפי השעון, כולל ניקיון השיניים לפני השינה. אתם קולטים? כילדה היה לה סדר יום שהיא הורשתה לחרוג ממנו – לא יותר מחמש דקות חריגה. וגם כשהיא התחתנה והיא הייתה מגיעה לביקור עם בן הזוג שלה, האמא שלה הייתה מכריחה אותו (ורק אותו) לשבת על כיסוי מיוחד על הספה (שלא ילכלך את הספה) וכשהוא היה הולך לשירותים האמא הייתה הולכת אחריו ומנקה את השירותים ומאווררת אותם. וזה חברים יקרים על קצה המזלג. הטירוף האנושי אין לו גבולות.

את הסיפורים האלה שמעתי במסעדתHerman  שנחשבת לאחת המסעדות הטובות בפינלנד (מדורגת במקום שביעי ב-2007, מעבר לזה שזאת מזקקת בירה – שמייצרת בירה מעולה). וזאת הייתה נפילה מארץ הנפילות.

זה:

זה

 זה

 

 ובירה אחת עלו לנו מעל 400 שקל. האמינו לי חוץ מהעיצוב, יום שגרתי במטבחה של האתון מנפיק תוצרת מוצלחת יותר מבחינת טעמים. היה גם מרק אבל אותו החזרתי למטבח – היה לו טעם בלתי אפשרי של קפה ועוד מרכיב בלתי מזוהה (מרק פירות ים). לא אוהבת ביזבוזים סתמיים כאלה של כסף.

***

אחרי הרמן הלכנו לבית-קפה מועדון ג'אז ושם רקדנו ואלס וטנגו וצ'רלסטון. והאתון נוכחה שהיא כבר יכולה לאט לאט ליצור משהו שמתחיל להיות דומה לריקוד. הפרקטיקה היא שהרגל הפצועה עומדת במקום ו/או נגררת והרגל השנייה רוקדת. זרג אטומי הפציעה הזאת. אבל תקשיבו לי טוב, אני אחדש ימי כקדם, כולל הכושר וכולל הקונג-פו שאני מפנטזת עליו.

***

אחר כך הלכנו לדיסקוטק!!!! שנים! לא הייתי בדיסקוטק, שנים! הם פה ברטרו אכזרי. הדי-ג'יי ניגן חומרים עתיקים והסאונד היה על הפנים. אבל אני מה היה אכפת לי. דיסקוטק!
הצטלמתי עם הבאונסר – מפלצת אנושית כזאת מזמן לא ראיתי – גורילה אמיתית.
בחזרה – מוקדם לפנות בוקר, חשבתי שאני לא שתויה, עד שהבנתי שאני מתקלחת עם המשקפיים.

***

אתמול זה היה היום הפאגני, יום הסטודנט הפיני והיום – חג הפועלים. צילמתי את התהלוכה של הקומוניסטים. קדמה לה התהלוכה של הסוציאל דמוקרטים. התרגשתי מהתהלוכה עד דמעות. לא ברור לי העניין הזה. או שיש לי פטיש לתהלוכות או שזה קשור לזה שנראה לי שבגלגול קודם הייתי חבר בתנועת השומר. רעיון שצמח אצלי בעקבות איזה חיזיון שהיה לי באחד מקורסי הויפאסנה. הייתי כנראה איזה ואניה, כזה מ'אצו, עם מגפיים, סוס ורובה, שז**ן כמו שפן חלוצות אידיאליסטיות. נרצחתי על רקע לאומני ואני קבורה מתחת לאיזה עץ באחד מהישובים שהקמנו. זהירות! אתם יכולים ברקע לשמוע אותי שרה את ההימנון הקומוניסטי (כשהמצלמה רוקדת) ואת השיחה שלי עם הפינים שהייתי איתם.
בוידאו ניתן לשמוע אותי מכנה את הקומוניסטים: זן נכחד. התכוונתי לקומוניסטים האורתודוקסים. הסוציאליזם או הגנת האינטרסים של העובדים הוא נושא שרחוק מלהיכחד. הפגנות ה-1 במאי האלימות למדי שהיו היום באיסטנבול, השביתה ביוון, וההפגנות בצרפת, אוקראינה ורוסיה – לא דומות בכלום למחזה שצילמתי בטורקו.

***

וגם הזוגי הבטיח שלי שכשאסיים את התזה הוא יקנה לי כובע כזה של אקדמאים (30 יורו). אפרופו אקדמאיים, הזוג שאיתם טיילנו היום – הוא פרופסור פיני במדעי הדתות. קפצתי איתו לאוניברסיטה וזכיתי לצלם את החדר הסמינרים שלהם.