השתא הכינותי את עצמי מבעוד מועד.
זוכרים את הצילומים העגומים של הנהר? – הפעם הרגל הייתה מספיק חזקה כך שיכולתי לצעוד עם כולם אל מעבר לנהר לחזות בחבישת הכובע על הפסל.
מחווה מזעזע של אחת מאגודות הסטודנטים לשפעת החזיר המשתוללת. זהו ראש של מה שהיה פעם חזיר חי בהחלט והוא מחובר לצלב.
(שימו לב למוטיב החזיר) סטודנט – הסרבל שהוא לובש מייצג את אגודת הסטודנטים שהוא חבר בה.
גברת מהודרת למדי שהתחפשה.
נכון שהוא מתוק?
***
כשכבר חשבתי ששמעתי את כל סיפורי ההורות האיומים ביותר שאפשר לשמוע, תמיד מגיע איזה סיפור חדש שמפיל אותי מהרגליים ומכניס אותי לפרופורציות. אתמול במסגרת חגיגות ה – Vappu ( ה1 במאי בפינית ) ישבנו עם חברים והיא סיפרה לנו איך כילדה סדר היום שלה היה מוכתב לפי השעון, כולל ניקיון השיניים לפני השינה. אתם קולטים? כילדה היה לה סדר יום שהיא הורשתה לחרוג ממנו – לא יותר מחמש דקות חריגה. וגם כשהיא התחתנה והיא הייתה מגיעה לביקור עם בן הזוג שלה, האמא שלה הייתה מכריחה אותו (ורק אותו) לשבת על כיסוי מיוחד על הספה (שלא ילכלך את הספה) וכשהוא היה הולך לשירותים האמא הייתה הולכת אחריו ומנקה את השירותים ומאווררת אותם. וזה חברים יקרים על קצה המזלג. הטירוף האנושי אין לו גבולות.
את הסיפורים האלה שמעתי במסעדתHerman שנחשבת לאחת המסעדות הטובות בפינלנד (מדורגת במקום שביעי ב-2007, מעבר לזה שזאת מזקקת בירה – שמייצרת בירה מעולה). וזאת הייתה נפילה מארץ הנפילות.
זה:
זה
זה
ובירה אחת עלו לנו מעל 400 שקל. האמינו לי חוץ מהעיצוב, יום שגרתי במטבחה של האתון מנפיק תוצרת מוצלחת יותר מבחינת טעמים. היה גם מרק אבל אותו החזרתי למטבח – היה לו טעם בלתי אפשרי של קפה ועוד מרכיב בלתי מזוהה (מרק פירות ים). לא אוהבת ביזבוזים סתמיים כאלה של כסף.
***
אחרי הרמן הלכנו לבית-קפה מועדון ג'אז ושם רקדנו ואלס וטנגו וצ'רלסטון. והאתון נוכחה שהיא כבר יכולה לאט לאט ליצור משהו שמתחיל להיות דומה לריקוד. הפרקטיקה היא שהרגל הפצועה עומדת במקום ו/או נגררת והרגל השנייה רוקדת. זרג אטומי הפציעה הזאת. אבל תקשיבו לי טוב, אני אחדש ימי כקדם, כולל הכושר וכולל הקונג-פו שאני מפנטזת עליו.
***
אחר כך הלכנו לדיסקוטק!!!! שנים! לא הייתי בדיסקוטק, שנים! הם פה ברטרו אכזרי. הדי-ג'יי ניגן חומרים עתיקים והסאונד היה על הפנים. אבל אני מה היה אכפת לי. דיסקוטק!
הצטלמתי עם הבאונסר – מפלצת אנושית כזאת מזמן לא ראיתי – גורילה אמיתית.
בחזרה – מוקדם לפנות בוקר, חשבתי שאני לא שתויה, עד שהבנתי שאני מתקלחת עם המשקפיים.
***
אתמול זה היה היום הפאגני, יום הסטודנט הפיני והיום – חג הפועלים. צילמתי את התהלוכה של הקומוניסטים. קדמה לה התהלוכה של הסוציאל דמוקרטים. התרגשתי מהתהלוכה עד דמעות. לא ברור לי העניין הזה. או שיש לי פטיש לתהלוכות או שזה קשור לזה שנראה לי שבגלגול קודם הייתי חבר בתנועת השומר. רעיון שצמח אצלי בעקבות איזה חיזיון שהיה לי באחד מקורסי הויפאסנה. הייתי כנראה איזה ואניה, כזה מ'אצו, עם מגפיים, סוס ורובה, שז**ן כמו שפן חלוצות אידיאליסטיות. נרצחתי על רקע לאומני ואני קבורה מתחת לאיזה עץ באחד מהישובים שהקמנו. זהירות! אתם יכולים ברקע לשמוע אותי שרה את ההימנון הקומוניסטי (כשהמצלמה רוקדת) ואת השיחה שלי עם הפינים שהייתי איתם.
בוידאו ניתן לשמוע אותי מכנה את הקומוניסטים: זן נכחד. התכוונתי לקומוניסטים האורתודוקסים. הסוציאליזם או הגנת האינטרסים של העובדים הוא נושא שרחוק מלהיכחד. הפגנות ה-1 במאי האלימות למדי שהיו היום באיסטנבול, השביתה ביוון, וההפגנות בצרפת, אוקראינה ורוסיה – לא דומות בכלום למחזה שצילמתי בטורקו.
***
וגם הזוגי הבטיח שלי שכשאסיים את התזה הוא יקנה לי כובע כזה של אקדמאים (30 יורו). אפרופו אקדמאיים, הזוג שאיתם טיילנו היום – הוא פרופסור פיני במדעי הדתות. קפצתי איתו לאוניברסיטה וזכיתי לצלם את החדר הסמינרים שלהם.
הכי טוב דיסקוטק!!!
איזה יופי של פוסט והתמונות מכניסות לאווירה ממש ממש.
החדר של הסמינרים, קצת מזכיר לי סלון רקמה. אני יכולה לדמיין את הנשים משתופפות על הרקמה העדינה שלהן ושותות קצת תה, לא מחוזק…
😉
תודה מותק. יש לנו טלפטיה. נסענו היום לאיזה אי כאן שנקרא (בחיי שאני לא ממציאה):כוס-ת-אבי. בדרך חזרה חשבתי עלייך ועל זה שחבל שאת לא גרה בארץ, וזה שגם את עכשיו במקביל אלי קרעת את כבישי העולם וכמה טוב שאת עושה את זה.על התיאור של איך שהלונדוניות מתלבשות בהשוואה לאמסטרדמיות ( מה שמסביר לי את המגפיים של החברה שלי – פרגית אם את קוראת…) ככה מחשבות כאלה – ושכמה קרוב זה העניין הזה של ה"קוראים הקבועים" ושמי שלא עבר את זה בעצמו לא יכול להבין את הסוג הזה של הקירבה שנוצרת.
החדר הזה של הסמינרים זה סוג כזה של ניגוד מוחלט לחדרי הסמינרים של אוניברסיטת תל-אביב.
והדיסקוטק היה חוויה אחלה. אני אנסה היום לשחזר את העניין.
יפות התמונות. ניראה לי מוכר. דרך אגב, הוספתי כמה משלי גם כאן http://saunalogy.blogspot.com (וסליחה על הפרסומת הלא ממש סמויה ;)).
בסוף נשארנו בעיר וחגגנו עם חברים. גם בגלל המזג אוויר שהיה חריג בשמשיותו. את הפיקניק המסורתי של 1 במאי עשינו באי השכן (ruissalo) שבקיץ הוא בהחלט שווה ביקור. יש חוף נהדר לרחצה והתחרדנות.
הי, ממש לא סליחה על הפרסמות הסמויה – איזה כף שיש לך בלוג. הלכתי לקרוא, נראה מדליק!
עברנו ליד רואיסלו היום, נסענו לכוס-תביא. כוס-תביא יצא נפילה.
😆 גדול! אהבתי את ה'כוס-תביא'.
עד כמה שידוע לי המקום משמש רק כנקודת יציאה לסיבוב איים. עברתי שם פעם אחת בדרך לאיי אולנד.
שכחתי לתהות בתגובה הקודמת.. באיזה אוניברסיטה ביקרת? (זה נראה כמו הפקולטה לתאולוגיה של אובו אקדמי).
הבלוג שלי רק בתחילת דרכו והתהוותו. נקווה שיצא מעניין.
נכון ענק? זה של הזוגי. אכן בדיוק ככה – האמת היא שבהתחלה התכנון היה לנסוע לאולנד איילנד, אבל אחרי שהסתבר לנו שהמעבורת בתקופה הזו יוצאת רק שלוש פעמים ביום – החלטנו לוותר..לא התאים לנו להתקע באיזה אי לכל היום.
כוס-תביא נראה מקום עני ושכוח אל. נכנסו שם לאיזו מסעדה והמחזות היו קשים. היו שם בעיקר שיכורים וגם אלו שניהלו את המסעדה והגישו לנו את האוכל – היו מוזנחים פיזית. בעל המקום שנראה אלכוהוליסט פעיל בא לקחת את ההזמנה – והיה ברור לנו שאנחנו לא לוקחים סיכונים והולכים על הסלומון- ואז שאלתי אותו עם מה זה בא ואז הוא אמר לנו: "אני ממליץ לכם על הפירה". אמרנו כן והיה ברור לנו שזה הולך להיות משפט שילווה אותנו זמן ארוך.
כן זאת הפקולטה לתיאולוגיה באבו. איך אתה יודע? היית שם?
ועצה קטנה – הבלוג שלך – צריך קודם כל לעניין ולגרום לך הנאה.
אני רק חושב מה היה קורה עם מישהו היה שם את מוחמד עם ראש חזיר? נראה לי שהמוסלמים היו חוטפים ג'אנאנה קטנה…
כן, האופציה הזאת עלתה בשיחות בינינו כשראינו את יצירת המופת המזעזעת הזאת.. אני חושבת שגם היהודים לא היו סבלניים במיוחד לסוג דומה של "חילול קודש". אני פשוט חושבת על האומלל ההוא שהתבלבל והגיע לכיכר השבת ברכב…
אני חושבת שבגלל שמדובר בחג כזה שבו מותר להשתולל – זה עבר בסדר, מעבר לזה שהפינים די סובלנים ולא מאוד דתיים – עד כמה שהבנתי.
נגעת בנקודה רגישה – אוכל. מבלי להיכנס למגילות אני רק ינמיח את רף הציפיות ממי שמתעתד להגיע לפינלנד ולהנות מאוכל מקומי. זה כמובן לא אומר שאין בנמצא. אבל כשתפוחי אדמה מבושלים משמשים כסטנדרט בחתונות..
מה שקרה לכם בכוס-תביא נשמע מוכר. מדובר ככל הנראה בבר-מסעדה מקומית. זאת אומרת שלרוב רק מקומיים שותים שם (ולפעמים סועדים גם פירה). אני מהמר שכשנכנסתם כל יושבי המקום התחילו לבהות בכם. תופעה מוכרת בישובים כאלה. מזכיר לי את המערבונים בשחור-לבן כשאיזה זר מחנה את הסוס בחוץ, נכנס לבר, וכל יושבי המקום מסתובבים להביט.
המקום אולי נראה מוזנח אבל בתי הקיץ שם ממש לא זולים.
בבניין הפקולטה לתאולוגיה עוד לא יצא לי לבקר אבל איך שראיתי את התמונה חשבתי על המבנה. לאובו אקדמי יש כמה מבנים מרשימים. אם יש לך זמן, אני ממליץ לבקר באזור המבנה שנקרא Arken. זה צמוד לנחל, בקצה רחוב Piispankatu. באותו רחוב יש בית קפה מהאגדות שנקרא Café Mansikkapaikka.
😆 – כן אותנו לא צריך להזהיר בעניין האוכל וכן בדיוק כמו שתיארת עם המערבונים – זה היה בדיוק, אבל בדיוק ככה 8) מבחינתו עוד סיפור ממגוון סיפורי הביזאריה שלנו כאן. אתמול לפני שנירדמנו דיברנו על הקטע של השתייה של הפינים. נזכרתי בריק המנהל הפיני שעבד על הקו ליון-הלסינקי והתווה השוואה בין הצרפתים לפינים: שהצרפתים שותים כדי להנות והפינים שותים כדי להשתכר, ושהוא מקנא בצרפתים.
בלילה (כנראה בגלל השיחה) חלמתי שאני עובדת של אלקו ושאני מלווה חמושה של משאית מלאה באלכוהול ושאני נאלצת לירות באוויר כשפינים מתנפלים על המשאית 😆 😆 😆
ותודה תודה על ההמלצה איל.
אחלה סיפורים את מביאה : ) יופי לשמוע שחגגת ושהרגל מבריאה ( זו אותה פציעה מהחתונה + ההתעללות באוקספורד ? )
מה הטמפרטורה בחוץ שהם הולכים עם קצר ככה ?
לגמרי מתאים לך שומרת ואנייתית שכזו 😛
כן, זאת הפציעה מהמסיבה + ההתעללות מאוקספורד. אני מבינה שקשה לך להכיל שבגילי אני עדיין הולכת למסיבות (זאת לא הייתה חתונה…) חברים צחקו עלי בקטע הזה וטענו שבגילי אני צריכה לרבוץ מול הטלוויזיה. הבדיחה הייתה שכל זה לא היה קורה אם לא הייתי הולכת למסיבה, כי בגילי זה לא מתאים 👿 שבוע אחרי זה – חבר משותף שלנו חוטף התקף לב מול הטלוויזיה (מבוגר מאיתנו רק בכמה שנים) 🙄
15 מעלות. ותאמין או לא, גם אני מסתובבת כאן ובוכה שחם לי. לא ברור הקטע, בחיי.
בעניין ואניה – גם היום בכיתי מול תהלוכה 😥 אין לי הסבר לתופעה המוזרה הזו. אני לא בן אדם שבוכה. פרטים בפוסט הבא.
אני לא יודע בת כמה את : )
באמת מעניין. אולי האויר צלול ואין עננים אז קרינת השמש חזקה יחסית ? חם לך גם בצל ?
הייתי מנחש שזו רוח ה"ביחד", תחושת האחדות והכוח שבאחדות המטרה. קסמה רב מאוד. אבל אצפה לפוסט : )
אתה תותח חוד! בדיוק. אבל עד דמעות? תהלוכה של קשישים קומוניסטים ברחובות טורקו? – אבל זה זה. היום הבנתי שזה כנראה זה. זה נוגע שם אצלי במשהו מאוד עמוק.