Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 4th ב-מאי, 2009

את קול התופים שמענו כבר בבוקר, אבל לא ממש התייחסנו. חשבנו, כל אחד לעצמו, שזאת עוד איזו להקת חובבים שמתופפת את עצמה לדעת בכיכר השוק [שאליה פונים הפעם החלונות שלנו, והזוגי מקטר שרועש לו!!! – נראה לי שאיך שאנחנו נוחתים כאן אנחנו עוברים מטמורפוזה והופכים תוך דקות ספורות לפינים. אני מקטרת שאני מתה מחום ב-15 מעלות, כל הזמן חם לי ואני מזיעה ( ואז כשאני חוזרת ארצה ב-30 מעלות קר לי) והזוגי (שאם הוא לא מסניף קצת פיח של אוטובוסים הוא לא מתעורר טוב בבוקר), מתחיל לקטר שהרעש מהרחוב מפריע לו…]

לאור ההמלצות שקיבלתי מאיל – החלטנו לנצל את יום השבת הנוצרי לסיור קטן לאורך נהר האאורה – אבל ללכת בכיוון שונה מהכיוון שאליו אני מטיילת לי ברגיל. טופפנו לנו אנגז'ה עד שהבנו שהדברים אינם כסדרם. זה התחיל ממחסומי המשטרה והמשיך למחזה של התקהלות המונית מול הקתדלה. אני מיד רצתי לתחקר את המקומיים, מה קורה. " זה יום החגיגות של הצופים" קיבלתי תשובה שהתקשיתי להאמין לה. צופים????   – תחשבו כיכר רבין מפוצצת – שאליה התקבצו המונים כדי לחגוג את שייכותם לתנועת הצופים. אתם קולטים את הקושי שלי להכיל את המידע ששמעתי?

המשכנו להתקדם עד שראינו אותם – המון ענקי של בני אדם בכל הגילאים לבושים במדי צופים. המשכתי לאסוף עוד מידע ולמדתי ש10% מכל הילדים ובני הנוער ב"מחוז טורקו" חברים בצופים (בהשוואה נניח ל-4-5% הממוצע במדינות השכנות),

 

 וכמו שתראו בתמונות יש גם לא מעט מבוגרים שפעילים בתנועה.

 

 

 

אל הכיכר התקבצו כדי לצעוד ברחובות העיר, נציגי כל השבטים שפעילים ברחבי מחוז טורקו. 

 

את המצעד פתח טקס דתי שהסתיים בשירת המנון דתי (הצופים בפינלנד, הוא בעיקר עניין דתי,  כ-80% מהשבטים פועלים כאן בחסות הכנסייה הפינית, ששייכת לכנסייה הלותרנית).

ואחר כך התחיל המצעד, שנמשך שעות.

אני מבקשת שכשאתם מביטים בוידיאו תשימו לב לכמה פרטים. שימו לב איך הפינים עומדים בשקט מופתי, אף אחד לא מוחא כפיים, לא זז, לא מביע רגשות, לא עושה סימנים ולא צועק לילד שיחייך אל המצלמה. החלק המדהים זה עד כמה הכול מסודר. אין גדרות, אין שוטרים ששומרים על האנשים והאנשים עצמם מקפידים לעמוד בקווים ישרים ומסודרים לאורך המסלול.

 

יותר מזה, אנחנו יחסית הגענו מאוחר, המקומיים כבר מזמן תפסו מקום לאורך המסלול. רציתי כמובן להתקרב והפינית שלידה עמדתי פשוט פינתה לי מקום! (אני רוצה לראות שמישהו בארץ או בכל מקום אחר בעולם היה מפנה מקום בשורה הראשונה למישהו אחר שהגיע מאוחר יותר). אף אחד לא רץ אל הצד השני והפריע לתהלוכה. הכל היה מסודר למופת. העיר לא עמדה מלכת. הכל היה מתואם. היו הפסקות בין הצועדים שבהן אפשרו לאוטובוסים לעבור וגם להולכי רגל מצד לצד. היינו המומים מהארגון.

עכשיו מי שטוען שזה לא לעניין לעשות הכללות ביחס לאופי של עמים, מקשקש קשקוש היסטרי. תביטו על הוידיאו הזה (שבו שומעים אותי ברקע מתה מצחוק – הפינים האלה חוזרים ומפתיעים  אותי כל פעם מחדש) ותבינו כמה זה שונה בתכלית השוני ממשהו שעשוי להתרחש בישראל.
כן, לעמים יש אופי שונה ותרבות שונה וכדאי להפנים את זה. אני מדברת על זה בהקשר לסכסוך הישראלי-ערבי. כשאנשים טוענים שיש לערבים תרבות אחרת שצריך וכדאי להבין אותה בהקשר של היכולת שלנו להתמודד עם הסכסוך יש מי שטוען שזאת גזענות. זאת לא. דבר אחד זה להבין את השוני, לאפיין אותו ודבר אחר זאת התנשאות וגזענות.

____________________________________

* הדיבר השמיני מתוך עשרת הדיברות של הצופה.

Read Full Post »