האמת היא שאני לא מבינה, ממש לא מבינה ולכן אני כותבת את הפוסט כי אף אחד בסביבה הקרובה שלי גם לא מצליח להסביר לי ואני מתרשמת שאני לא היחידה שלא מבינה.
בנק ישראל מבקש הדחה של יו"ר בנק הפועלים. הוא עושה את זה בלי לתת את פירוט הנימוקים, אלא תחת טענה כללית שיש מספר רב מאוד של מקרים שבהם הבנק תחת דנקנר פעל שלא כשורה ושלא בהתאם לכללים. המקרים האלה מפורטים במכתב דיווח רשמי שמחכה בבנק ישראל במידה ודני דנקנר לא יפרוש מרצונו או לא יופרש על ידי דירקטוריון הבנק. בבנק ישראל לא מפרטים את הטענות, כך הם טוענים, כי פרסום כזה יפגע מאוד במוניטין של הבנק. זה מה שיקרה, אם תהליך ההדחה יהפוך להיות פורמלי.
בנק ישראל גם לא הכניסו את הבעלים, שרי אריסון בסוד העניין – הם לא פירטו בפניה או בפני הנציגים שלה את הטענות. פרופ ידידיה שטרן טוען שזאת לא זכותה של אריסון להתערב, מי שצריך לנהל את כל הפרשה הזאת זה הדירקטוריון של הבנק ולא היא. כדאי לקרוא את העמדה שלו.
נשים בצד את עצם שאלת ההתערבות שלה, ונתייחס לטענה של אריסון: "אם לא אומרים לך מה העובדות, איך אתה יכול להתגונן בפניהן ולהתמודד איתן". הגברת גם טוענת שחזקיהו ופישר תופרים לדנקנר תיק – הם מבקשים את ההדחה שלו ואחר כך מבקשים עליו חומר.
מה שלי לא ברור: מה זה "הפעל הזה שלא כשורה" – אם אכן כך, האם הוא לא צריך לעמוד בעניין בפני ערכאה משפטית? ואם אין להם מספיק הוכחות – אז למה הוא מודח? ועם כל הכבוד שזה יפגע במוניטין של הבנק – האם אין ערכים שעומדים מעל העניין הזה של "המוניטין של הבנק", כמו התנהלות ישרה וראויה של יו"ר דירקטוריון בנק בישראל?
מה שבטוח שכל הדיבורים האלה – של תפירת תיקים על ידי בנק ישראל, זה בטוח פוגע במוניטין של כל המערכת הבנקאית, שגם ככה לטעמי מדיפה כבר מזמן ניחוחות.
למשל, מה נסגר עם ה-290 מיליון ₪ שהחברה האלה צריכים לשלם על תיאום עמלות והם מזילים דמעות של תנין שזה הרבה כסף?
ואם כבר אקטואליה – אז עוד משהו:
טוויטר – אנקדוטה היסטרית לא? איך כמה חברה מקימים אתר שמצליח להם ככה ועכשיו הם מחפשים לו מודל עסקי (חחחח). אם לא הייתי יודעת אחרת הייתי בטוחה שביז סטון (אחד הממייסדים) – הוא ישראלי. זה מתאים לישראלים קטע כזה. קודם מפתחים פתרונות ואחר כך מחפשים את הבעיה שהפתרון נותן לה תשובה. וגם לטעמי הוא עשו את שטות חייהם כשבשנה הקודמת הם דחו את הצעת הרכישה של פייסבוק – על סך חמש-מאות-מיליון דולר! גם גוגל רוצה אותם. זה ברור שקצב הגידול הזה שלהם לא יכול להמשך לנצח.
יש משהו יפה בעניין הזה של חדוות היצירה שקודמת לכל.
____________________________
בינתיים בזכות הצבת השאלה בפוסט הזה הצלחתי להבין קצת יותר. מדובר בהתנהגות "זחוחה", לא נכונה,לא מספיק אחראית – זאת אומרת לא מדובר במשהו שהוא פלילי, אלא לא שקול, לא אחראי, לא זהיר מספיק. היו לזה פרסומים בעיתונים ואם עושים את החיבור בין פרטי המידע השונים נראה שהדירקטוריון של הבנק ישן בעמידה ומיושב באומרי הן לאריסון ושות
וההתנהלות של פישר – יכול להיות שזה הפער בין האמריקאיות שלו לישראליות שלנו.
__________________________
המשך 2:
טידה שמיר, היועצת המשפטית של בנק ישראל וזאת שמנהלת את המשא ומתן מול בנק הפועלים, יוצאת אל העיתונים בהצהרה שמסרו לאריסון את הסיבות לדרישה של המפקח. הכותרות של העיתונים כרגיל מקצינות. מהכותרות נראה שזה עניין של שחור ולבן – אריסון טוענת שלא פירטו בפניה טענות. כשקוראים מתחת לכותרות הטענה של אריסון היא שמה שמסרו לה לא נראה לה הסבר ראוי. וגם המבקר מודיע שהוא עדיין לא קיבל כלום מאריסון , זאת אומרת כל הדיבורים של אריסון על פנייה למבקר לא הייתה בהם כוונה אמיתית, או שיתכן שהיא נסוגה (?) בינתיים מחפשים מועמדים ליו"ר הדירקטוריון של הבנק, כרגע שני המועמדים היחידים הם של אריסון. בבנק ישראל רוצים יו"ר חזק ועצמאי שיוכל לעמוד מול ההשפעה של אריסון בבנק. במקביל מחפשים לבנק מנכ"ל, ציון קינן הוא המועמד שאריסון באמת רוצה ביקרו. חזקיהו ופישר חוששים ממשחק מכור של ועדת האיתור למינוי המנכ"ל, כזה שיוביל בסופו של דבר לקינן.
בשלב הזה טידה שמיר מנהלת מו"מ מול יורם ראב"ד. קודם זה היה רם כספי. סוללה של טובי עורכי הדין עוסקת כרגע בסוגיה איך להעביר את דנקנר מתפקידו תוך שמירה על כבודו…בגלובס סטלה קורין ליבק ועירן פאר מסבירים שהאופציה שנשקלת היא לאפשר לדנקנר להתמנות לתפקיד פיננסי כך שעצם המינוי יבהיר שהוא כשיר וראוי לכל תפקיד ושאין כתם על שמו.
מי צריך טלנובלות תגידו לי? אני פותחת את גלובס – ועולם מרתק נפרש לפני.
אני מפסיקה לקרוא הארץ ושאר צהובונים בעברית ועוברת לקרוא את האקטואליה אצלך. בסדר?
כתבה מעניינת כאן http://www.news1.co.il/Archive/003-D-37546-00.html?tag=16-05-44
בכלל, כדאי לעיין ב-NFC מדי פעם, אתר עצמאי. האיכות לא אחידה אבל יש דברים טובים לעתים די קרובות. ויינט ונרג'י לא פירסמו לפני כן על האפשרות לניגוד ענינים של חזקיהו.
גם לי לא ברור כל הענין. נדמה לי שפישר בא מהתברות האמריקאית, שם מספיק מנוד-ראש של ראש הפדרל ריזרב כדי להעיף מנהל בנק. אבל כאן יש בסך הכל ארבעה בנקים, והוא רוצה להעיף את היו"ר והמנכ"ל של הגדול שבהם. לא ברור לי בכלל אם ראוי שתהיה יכולת כזו לנגיד, להעיף בלי לנמק לאף אחד.
אולי מבקר המדינה ישפוך קצת אור על הענין הזה.
היום בלילה אני טס ליפן, להת' בעוד שבועיים : )
למרות שיש לי איזה חסכון שמעלה אבק במרתפי בנק הפועלים, אני אקפוץ ישירות לפסקה האחרונה.
טוויטר זו לא ממש האפליקציה הראשונה שצמחה בלי מודל עסקי. האסטרטגיה הראשונית של גוגל למשל הייתה להביא כמה שיותר גולשים. הם האמינו שעם מספר עצום של גולשים יהיה יותר קל לפתח מודל עסקי. במקרה שלהם זה עבד. במקרים אחרים לא תמיד. המדיה הזאת עדיין מגדירה את עצמה ומודלים עסקיים חדשים מתפתחים לצד כאלו שכבר קיימים.
שווה להזכיר גם את יוטיוב – אתר נטול מודל עסקי עד שנרכש ע"י .. גוגל לפני כמעט 3 שנים בסכום מזערי של 1.65 מיליארד דולר. אפרופו יוטיוב, סקרים מראים שהפופולריות שלהם באתרי שיתוף הוידאו גבוהה מהפופולריות של גוגל באתרי החיפוש. המממ.. בעצם שניהם זה גוגל. מבולבלים?
בקיצור, זה אולי מתאים לישראלים אבל בטח שלא רק לישראלים.
אפיסקה – זאת אחריות גדולה שאת שמה אצלי על הכתפיים 😯
חוד – מכירה את האתר. אהבתי מאוד את הכתבה והיא באמת מתחברת עם השאלות שעלו אצלי ומחדדת אותן. מאוד אהבתי את מה שהוא כתב:
"כדאי לנגיד להתחיל לבדוק אצלו בבית: מדוע אנשיו נרדמו בשמירה; כיצד אירע שכעשרה טייקונים קיבלו אשראים כל-כך גבוהים בהיקף כולל של עשרות מיליארדי שקלים – בלא בטחונות ראויים, עד-כדי סיכון ממשי של המערכת הבנקאית כולה; וכיצד קבוצה קטנה של פקידים בכירים בפיקוח מצליחה להובילו בכחש תוך ניצול יושרו ותמימותו".
וגם זה שופך קצת אור על מה שמציק לפישר
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-37609-00.html?tag=21-53-55
איזה כף לך יפן, אני מתה לנסוע. כל שנה אנחנו אומרים: השנה נעלה את טוקיו על ראש שמחתנו וזה לא קורה. סע יקירי, תבלה. אתה לוקח איתך מחשב? אני אתגעגע נורא.
איל – טוב נו, בטח שזאת לא האפליקציה הראשונה שצמחה בלי מודל עסקי. אבל ל'יודעת זה שעשע אותי הקטע הזה שעכשיו הם מחפשים איך לעשות כסף מזה ולסטון הזה יש אשכים ענקיים – איך מסרבים לחמש מאות מיליון דולר 😯 ?
תגובתי הייתה מכוונת יותר ל"זה מתאים לישראלים קטע כזה". הרבה פעמים אנחנו נוטים להאשים תחילה את המנטאליות הישראלית. אולי בצדק, אולי לא. רציתי להראות שהפעם זה יותר בכיוון של הלא.
🙂 עכשיו באמת יותר מובן.
למה הישאלים צריכים לסבול את כל זה???
חיים – למה אתה מתכוון?
עכשיו בזכות הפוסט שלך, גם לי ענית על כמה שאלות :), אולי זה הפער ואולי משהו אחר שמסתתר ולא נדע.
ולגבי טוויטר, כנראה שקל להדביק ב"יהיה בסדר", אבל כמה נופלים בלי תוכנית עיסקית- מול כאלה שיכולים לעשות בית ספר לתוכניות מנהל עסקים…
הסיפור הזה עם הבנק כל פעם נראה לי אחרת, משנה צורה וצבעים. ברור שפישר וחזקיהו רצו להעיף את דנקנר – אבל היום קראתי גרסא שמדברת על זה שדנקנר לא "מעונב" ושזה בעיקר היה הסוג הזה של הסחבק, שלא שייך למילייה – שזה מה שלא נראה להם.
וגם – שראשיתו של העניין בספין תקשורתי של יועץ התקשורת של חזקיהו, שלא תיאר לעצמו שאריסון תיצור כזו מהומה.
כל כך קשה להבין מה קרה שם.
יש דברים לא נדע.
עוד סערה בכוס תה? לא מבינה בזה כלום. וגם אני שומעת על כל זה לראשונה אצלך. אחרי שגדלתי על פרשת מניות הבנקים ואיך לקח למערכת המשפט יותר מעשור לקבוע להם קנסות ועונשים וגם זה בקושי היה נשכני – קשה לתהות על זה שמנסים לחתוך פה עסקה לפני שמכניסים את העניין לקלחת משפטית.
אני לא מאמינה שאי פעם ייפתר העניין של העמלות. למדינה יש אינטרס של ממש שהעושק הזה יימשך. ולמה? כי הבנקים בישראל מקבלים יותר מ-80% מהרווחים שלהם דרך העמלות המוגזמות שלהם, בשונה מבנקים אחרים בעולם שעיקר הכנסותיהם מהשקעות. אולי המודל הישראלי יציב יותר? לך תדע.
בכל מקרה הבנקים בישראל ממשיכים לקבל מימון ציבורי ולהציג לעולם תמונה מזויפת לפיה הם רווחיים מאוד. זה משרת את הממשלה בניסיונה לשכנע אותנו ואת העולם שהכלכלה בארץ יציבה ולא לשים אותנו על ריביות מטורפות יותר מהבנק העולמי. ארץ שהבנקים שלה ממומנים על ידי פרה חולבת זה אחלה דבר. מושך משקיעים. וכו'. לכן אין 290 מיליון ולא יהיה. ועמלות הבנקים יישארו כמו שהן. עד שישראל תמצא דרך אחרת לנצוץ פיננסית.
על טוויטר אני שומעת לאחרונה לא מעט אבל הקונספט עוד לא גרם לי לגלוש אל האתר שלהם. אני אוהבת לקרוא ספרים, לא ציוצים. ומשהו בי מקווה שכל הדליחות המחשבתית של דור האמ טי ווי תעבור מתישהוא מן העולם. אך זה לא קורה – אז שלפחות תצא מזה קופה.
זה בדיוק העניין שזה לא סערה בכוס תה. זאת סערה אמיתית. זה האופן האמיתי שבו כל הנושא של מנהל תקין והנורמות הציבוריות הולך וקורס אצלנו. בעלת גרעין שליטה בבנק – שמדברת כמו אחרון התגרנים בשוק על המפקח ("הוא תופר תיקים"), האלימות, הוולגריות של כל הדיון וזה עוד לפני שנכנסו לכל העניין של מה קרה שם ואיך היינו קרובים (או לא) לקריסת הבנק – והאופן שבו דירקטורים לא מקיימים את האחריות שהם לקחו על עצמם ועוד כל מיני.
את ה-290 מיליון הם ישלמו (כך אני מקווה) או שכבר שילמו – לא הצלחתי למצוא בעניין כלום.
גם העניין של הריביות – בשלב מסוים ייגמר. זה תלוי בעם היושב בציון. היו ניסיונות להילחם בזה. יש להם לובינג חזק שמתחוזק בכסף שאני ואת (קונספטואלית אני מדברת) משלמות בחלב דמנו. הצעד הראשון שעשו בעניין היה לשים גבולות בעניין האשראי. זאת בחירה אישית האם להיות או לא להיות במינוס – גם זאת נקודה.
גם אני ניסיתי טוויטר -ואז, בהיותי הילדה הטובה שאני ( תסמונת הילדה הטובה) מצאתי את עצמי מרגישה חובה לדווח. לקח לי בדיוק יום להבין שאני לא בנויה לדבר הזה. אבל יש בזה משהו נחמד. צריך לדעת איך לעבוד עם זה. למצוא את המינון המדויק – את זווית הדיווח האישית המתאימה 🙂
אני כבר כמה שנים חושב שלגלובס יש עורך ארגנטינאי עם עבר באופרות הסבון.
:))))
אני מניח שעכשיו כבר אין לך סימני שאלה, וכל מי שמכיר את בנר ישראל והפירוח יודע שהמטרה שלהם היא לא לנגח את מי שזה לא יהיה אלא לשמור על יציבות.
כשהפרשה עוד רק פרצה המצב הכלכלי בעולם היה הרבה פחות יציב – והסיוט של כל מפקח הוא run על הבנק.
בזמנו דיברתי עם אחד המפקחים הקודמים והיה ברור שזה לא ציד מכשפות. גם אחד הדירקטרורים שפרשו טען כל הזמן שמה שקורה שם לא סביר – פעם הוא הראה לי כמה חומר הם מקבלים לקרוא 24 שעות לפני ישיבה – זה היה בנושא השקעות בני"ע מורכבים – ושאל אם זה אפשרי שבן אדם סביר יעבור על זה ב24 שעות.
זהו, מוזר שהנושא הטריד אותך.
אם היית אומר לי שהיום תגיב כאן, הייתי הולכת למלא פיס. שימחת אותי ביום לא פשוט.
כן, עכשיו אין לי סימני שאלה. ומעניין שאתה כותב שזה מוזר שזה הטריד אותי, אבל אני חושבת שכל בן אדם עם קצת שכל עשה אחד ועוד אחד והבין שהעסק מסריח.
הטריד אותי שלמרות שזה נושא לחקירה משטרתית בנק ישראל לא מוסר את החומר לחקירת המשטרה. חששתי שזה טיוח ושדנקנר רק ייקבל ריפודים כגמול על עמלו הטוב…
האריסון הזאת מסתבכת עם גברים קקות מצ'ואיסטים (שגם נראים דומה) באופן סדרתי.
המוזר היה כי את לא עוסקת בזה ביומיום, ואני משתדל לא להגיב איפה שאין לי מה להוסיף. אני לא אוהב את התגובות בסגנון גרעפס על כל פלוץ (וסליחה על השפה). ואת תמיד כל כך מסתורית שקשה לי אפילו להגיב.
מי אני במובן של איך קוראים לי ומה אני עושה בחיים לא ממש רלבנטיים בהרגשה שלי למה שאני כותבת כאן בבלוג. נהפוך הוא. אני משתדלת להישאר אנונימית, מרגיש יותר נוח לחשיפה שאני עושה כאן.