היום קברנו את גיסי

באחת בצהריים, כחום היום, צעדנו ערב רב בעקבות העגלה המתגלגלת. אתמול בלילה הוא נפטר. סרטן לבלב. תהליך מזורז ודחוס של סבל – לפני חודש וחצי הוא הלך לרופא כי כאבה לו הבטן. בדמי ימיו.
תהליך ההתמרה. לרגע אתה מדבר וחושב וכואב ופוחד וברגע הבא ישנה הגופה הזאת שמשלשלים אל הקבר ומניחים עליה את הבלטות. לאן נעלמת? לאן מה שהיה חי התאייד? איך זה שלא מחניק לך שם למטה בתוך האדמה? הרעיון הזה שהמוח והלב הם האחראים על החיים, הם מהות החיות – נראה לי מגוחך. זאת התודעה שהלב משמש לה בסיס. האם הלב והתודעה הם שני דברים נפרדים?

זה מה שאני אוהבת אצל היהודים, הכל ישר לפנים. הגויה שאינה מונחת בארון ורואים את הראש שמשתלשל כלפי מטה כשמחליקים את הגופה פנימה והכסף שדוחפים לרב לתוך היד, רגע אחרי האל מלא רחמים. רב, שנראה כאילו בטעות החליק אל תוך החליפה במקום להיות איזה סֶרְפֵר בקליפורניה. משקפי שמש כאלה עם זגוגיות כחולות ומשהו במבט, בשיער הבלונדיני, בשיזוף, בלסת הגברית. לרגע חשבתי שהוא יקרע מעליו את המעיל השחור, יפעיל טיפרקורד, ובסליפ שחור קטן יתחיל לרקד בין הקברים: יו קן אה אה אה, רינג מיי בל, שו בי דו בי דו.

הכל היה הזוי. החל ממסע הלוויה שמי שהוביל אותו מבית הנפטר אל בית הקברות טעה בדרך וכך שיירת המכוניות מצאה את עצמה טועה בכל מיני סמטאות ורחובות, והחל במסע הלוויה עצמו, זה שהתנהל ברגל. כאמור בחום היום, האלמנה, נתמכת בבת הבכורה ומסביב הילדות הקטנות, אני מאחורה בהשגחה ותמיכה של מים וטישו ושאף אחת לא תתמוטט, הזוגי שגדל עם האיש מאז שהוא היה ילד, צועד לידי והדמעות זולגות לו על הלחיים ומסביב ישנה ההליכה השקטה הזאת, פה ושם קול בכי, מישהו מקנח את האף. הרב- סרפר מסלסל ונתמך בעגלה שאותה דוחף הקברן. נראה שלרב- סרפר יש חיבה אל המתים שלו, מין קירבה כזאת, פמיליארית. ואני הולכת, תוהה ומתבאסת מהאופן שבו הרוחניות נגזלה מהחילונים שסביבי שברגעים האלה נצמדים אל הפורמט היחיד של איזה טקס שיש לו משמעות שאותו מציעים לובשי השחורים שצועדים לפנינו. אבל בה במידה ברגעים האלה אני מודה להם בלב, כי הם היחידים שמכניסים איזו לחלוחית של משמעות רוחנית לכל הטקס הזה. "עקביא  בן  מהללאל  אומר  הסתכל  בשלושה  דברים  ואין  אתה  בא  לידי  עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת?- מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך? – למקום עפר,רימה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?  לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא". הרב של האיש שקברנו היום נשא דברים. האיש שקברנו היום, החל איזה תהליך של חזרה בתשובה בעקבות מות אביו. כשאני חושבת על זה, אני חושבת שהוא רצה להתחבר מחדש אל האבא. אני חושבת שהוא כל כך התגעגע אל האבא שהוא מת אליו.

 א  יושב, בסתר עליון;    בצל שדיי, יתלונן.
ב  אומר–ליהוה, מחסי ומצודתי;    אלוהיי, אבטח-בו.
ג  כי הוא יצילך, מפח יקוש;    מדבר הוות.
ד  באברתו, יסך לך–ותחת-כנפיו תחסה;    צינה וסוחרה אמיתו.
ה  לא-תירא, מפחד לילה;    מחץ, יעוף יומם.
ו  מדבר, באופל יהלוך;    מקטב, ישוד צוהריים.
ז  ייפול מצידך, אלף–ורבבה מימינך:    אליך, לא ייגש.
ח  רק, בעיניך תביט;    ושילומת רשעים תראה.
ט  כי-אתה יהוה מחסי;    עליון, שמת מעונך.
י  לא-תאונה אליך רעה;    ונגע, לא-יקרב באוהלך.
יא  כי מלאכיו, יצווה-לך;    לשמורך, בכל-דרכיך.
יב  על-כפיים יישאונך:    פן-תיגוף באבן רגלך.
יג  על-שחל ופתן, תדרוך;    תרמוס כפיר ותנין.
יד  כי בי חשק, ואפלטהו;    אשגבהו, כי-ידע שמי.
טו  יקראני, ואענהו–עימו-אנוכי בצרה;    אחלצהו, ואכבדהו.
טז  אורך ימים, אשביעהו;    ואראהו, בישועתי.

הייתה שם נציגות נכבדה מבית חב"ד והם היו היחידים שנשאו דברים ואני התבאסתי שאף אחד מאיתנו לא אמר כלום.

וצעדנו בדרך ואז הגענו אל החלקה. שם נעצרנו. מסתבר שלא עדכנו את הרב-סרפר שקוברים היום יהודי שומר שבת. הידעתם יהודים יקרים שבבתי הקברות של החברא-קדישא ישנן חלקות לצאן קדושים שומרי שבת וחלקות לחארות מהסוג שלנו? התחושות היו מעורבות. האלמנה התבקשה להחליט האם היא מעדיפה לחכות רבע שעה כדי שיחפרו חלקה בחלקת שומרי השבת. זה טוב לנשמה שלו, אמר לה הרב. האלמנה כדי לכבד את בן זוגה המאמין ז"ל, בחרה בחלקת שומרי השבת, וכך מצאנו את עצמנו צועדים אל צידו השני של בית הקברות עד שהגענו קרוב לחלקה ואז מתחת לצילו של עץ עמדנו. המת היה מונח על העגלה ומסביבו אנשי חב"ד. הם עמדו ודיברו ליד הגופה ואני לא יכולתי לסבול את זה. ביקשתי להגיד תהילים וכמו באיזה מגע קסם הם התיישרו כולם וככה הם ואני במרחק, כשהמת שוכב בינינו, התחלנו להתפלל בשקט עד שהחלקה נחפרה. זה היה רגע מלא עוצמה.

ואז קברנו אותו. ונסענו אליו הביתה, אל הדירה החדשה שהוא קנה והוא לא גר שם יותר.

 

 

And who by fire, who by water,
who in the sunshine, who in the night time,
who by high ordeal, who by common trial,
who in your merry merry month of may,
who by very slow decay,
and who shall I say is calling?

And who in her lonely slip, who by barbiturate,
who in these realms of love, who by something blunt,
and who by avalanche, who by powder,
who for his greed, who for his hunger,
and who shall I say is calling?

And who by brave assent, who by accident,
who in solitude, who in this mirror,
who by his lady's command, who by his own hand,
who in mortal chains, who in power,
and who shall I say is calling?