Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 7th ב-נובמבר, 2009

מאטריקס אהובתי

שוב רואה את מטריקס. מהתחלה. זה אף פעם לא ייגמר לי – הטרילוגיה הזאת. חוזרת לסצינה שבה מורפיאוס מציע לניאו לבחור בין הגלולות.

מורפיאוס: המטריקס היא בכל מקום, היא מקיפה אותנו מכל הצדדים. אפילו עכשיו בחדר הזה ממש. אתה יכול לראות אותה כשאתה מביט דרך החלון או כשאתה מדליק את הטלוויזיה שלך. אתה יכול לחוש אותה כשאתה הולך לעבודה, כשאתה הולך לכנסייה, כשאתה משלם את המיסים שלך. היא העולם שמכסה את עיניך כדי לסמא אותך מפני האמת.

ניאו: איזו אמת?

מורפיאוס (נרכן אל ניאו): שאתה עבד. כמו כולם נולדת לעבדות. נולדת בכלא שאינך יכול להריחו או לטעום אותו או לגעת בו. בית כלא…למחשבות שלך.

(מורפיאוס נאנח)

למרבה הצער אי אפשר לספר לאף אחד מה היא מטריקס. עלייך לראות אותה במו עיניך.

(מורפיאוס מוציא משהו מתוך קופסה ומחזיק את מה שהוציא בשני אגרופים קפוצים זה לזה).

מורפיאוס: זוהי ההזדמנות האחרונה שלך [האומנם יש הזדמנות אחרונה ? – א.ע] אחרי זה אין דרך חזרה [מי רוצה לחזור? – זה רק הפחד מדבר]. תיקח את הגלולה הכחולה הסיפור ייגמר [בעצם יימשך] תתעורר במיטה ותחשוב מה שתרצה לחשוב. תיקח את האדומה תישאר בארץ הפלאות ואראה לך עד איזה עומק מגיעה מחילת הארנב.

(כשניאו מגיש את היד אל הגלולה האדומה מורפיאוס עוצר אותו לרגע)

מורפיאוס: תזכור, אני מציע לך את האמת בלבד. לא יותר.

 

 

***

וגם ההבנה שמעולם לא עשיתי משהו שלא רציתי. היו רצונות שונים שביטאו אינטרסים שונים וברגע מסוים אחד הכריע. תם סיפור הקורבן שאיבד את הקול האותנטי. הכל אותנטי ושום דבר לא אותנטי כל עוד קיים השעבוד ומה שמכריע זה הפחדים.

***

ואז מגיע החלק הבא המעולה. כל הגודיז בסרט אחד.

קונג פו של המחשבה. ההומאז' לברוס לי. וגם – אל תנסה להכות אותי, תכה אותי. לחזור לשם – עוד מטרה ששווה לחיות עבורה. אני מחפשת מורה וגם אחרי התאוששות מהתקופה המזוויעה שאני עוברת – לחזור לכושר עם או בלי הרגל הצולעת שלי שאחרי שנתיים מאז התאונה ההיא לא חזרה לתפקוד רגיל. אני עדיין לא יכולה לרוץ ולרקוד. זה מה שהולך להיות מספר אחד. לא מעניין אותי – שמתי את כל הסיפור הזה בהמתנה, מכל מיני סיבות, מוצדקות כולן. אבל מיציתי. את הסבל שלי בתור שלב הדודה-בטטה סיימתי, מיציתי בהצטיינות יתרה. קונג פו לקשישות זה מה שאני צריכה. כאלה שהורגות בהנפת תיק שבתוכו הן מחזיקות את הפודרה. יש למה לחכות.

***

ואת הפוסט הלוחמני הזה נסיים ב"התקווה".  תקשיבו ארלו מספר שם סיפור מעניין (בסוף הדקה השלישית).

 

Read Full Post »