ראו הוזהרתם!!!
פוסט זה אינו מיועד לקריאה על ידי אנשים רגישים – אני מתכוונת לזה.
מלון קראון פלזה חיפה. אנחנו משחקים בלהיות תיירים דמילקו. זה המלון שבו במקום לעלות אל הקומות הגבוהות יורדים אליהן. כמה סימבולי. [המלון בנוי על צלע ההר והלובי ממוקם בקומה העליונה]. מלון מעפן למדי. נניח שאנחנו מדלגים מעל לחדר הקלסטרופובי שאין בו שולחן עבודה, שצריך לשלם על כל דקת שימוש באינטרנט, על המיטה שלא מחוברת ללוח שלה ומתרחקת מהקיר עם כל מתיחה, נניח שאנחנו מסתפקים בחוויית הנוף שקיבלנו – המפרץ, הנמל, הר החרמון וכו'. נניח. מה שבלתי נסלח בעיני זאת כמות השערות הזרות שמצאתי בין הסדינים כשהשלתי את השמיכה. מה שגרם לי לתהות: האם בכלל החליפו מצעים בחדר? או שמא פקיד/ת הקבלה חגגו כאן עם יותר מפרטנר אחר? השמיכות שקיבלנו הסריחו ואת הבונבון, את הדובדבן שמצאתי בשירותים אני שומרת לסוף:
במשואה זו אני גאה לא להדליק אף אחד לשהות בקראון פלזה חיפה. לתפארת מדינת ישראל.
את הזמן שהיה לנו לבלות כאן, החלטנו להקדיש לתערוכת עולמות הגוף המפורסמת. הביג-גליק של הסיפור זה שלקחו אנשים אמיתיים שמתו ותרמו את גופם למטרה זו, חנטו אותם, קילפו אותם, חתכו אותם בכל מיני חתכי אורך ורוחב, שלפו מהם את הקרביים ועשו מזה תערוכה. בגדול – אכזבה. בקטן – נו, בסדר. 185 ₪ טבין ותקילין עלתה לנו החוויה הזו שעומדת בסימן המומנטו מורי. כל העצמות האלה עשו לזוגי חשק למרק עצמות וגם היה אצלו איזה רגע של תהייה אקסיסטנציאליסטית: בשביל מה כל החרטא הזו? כל התנועה הזו, שמהצד נראית כמו איזה מסע סיזיפי חסר תכלית, של כל הגופות האלו שנוצרים על מנת להיכחד. בשביל מה זה טוב?
גם עבורי היו שם כמה הי-לייטס – אני אנסה לסכם:
* בעקבות החוויות האחרונות שלי, מדהים עד מאכזב היה הגודל המצוקמק והקטן שיש לאיבר הזה -הרחם. לפי רמת הבלגן שנהייתה ועודנה יש לי ממנו – בחוויה שלי זה משהו גדול לפחות כמו במידה של ראש. והנה אני עומדת ומביטה והוא קטן יותר משלפוחית השתן, שהיא, אם נדבר אקטואלית, בגודל של סופגניית ביס. הרחם הוא משהו כמו חמישית מהגודל הזה.
הכבד זה האיבר הכי גדול בגוף, אחריו במצעד הגודל צועדים הלב והקיבה ואחריהם הטחול והכליות. אה, הריאות ענקיות והמעיים אם מדברים עליהם בשם קיבוצי כולל – אז גם כאן מדובר בגוש לא קטן שיושב בתוך הבטן. בעצם רק אחרי הריאות והמעיים אפשר להציב את הכבד.
יש משהו נפלא ומשחרר בהתייחסות הזו אל הגוף. התייחסות שמאיידת את כל ההבל של גוף יפה ולא יפה ושאר הסיפורים שאנחנו משליכים על הגוף, שמהזווית הזאת נראים מגוחכים להפליא.
* אה, והיו שם עוברים משומרים ואנחנו שיחקנו בלהצביע על השלב המדויק במוקדמות ששלנו הצליח להגיע אליו. היה עובר וראו איננו עוד.
* ועוד תענוג שזימנה לי התערוכה הייתה הגשמת פנטזיה עתיקה שלי והיא לראות חתכי רוחב של זין ואשכים. כמי שבילתה לא מעט עם מיקרוסקופים וגם צפתה בחתכי רוחב של מיקרוסקופ אלקטרוני, וגם כמי שבילתה לא מעט…לא פעם תהיתי איך נראים איבר הרבייה הזכריים בחתך רוחב. וסוף כל סוף זכיתי לראות חתך רוחב והחוויה הייתה הרבה הרבה פחות מרגשת ממה שציפיתי. בזין, תסלחו לי על השפה ישירה – רואים את הסחוס במרכז ואת הרקמה מסביב ובאשכים – בעיקר מין רקמה כזו ורודה. שום דבר מרתק. התעלומה נשארה תעלומה ושום חתך רוחב לא יפצח אותה.
* מה שמחבר אותי לעניין שבכל התערוכה הזו לא היה חתך רוחב של כוס. היה חתך רוחב של אברי הרבייה הנשיים – אבל אחרי שקיבלת הסברים מפורטים על כל שריר ברגל, מין הראוי היה לקבל הסבר דומה על השרירים הוגינאליים ששותפים לחוויות היותר נעימות שלי. חתך רוחב של דגדגן? כלום. הקטע הזה מצליח להרגיז אותי. לא מספיק שדורות של גברים גדלו על בורות מזוויעה בכל הנוגע לאנטומיה הנשית ומהו זה שעושה טוב לנשים, אז הנה, יש לכם הזדמנות מופלאה לחנך קצת את ההמונים – וכלום. הכוס עדיין נמצא מחוץ לגדר.
להומואים כבר מותר להתחתן, יש טרנסית בבית האח הגדול, אבל חתך רוחב של ה"נרתיק" (שם כל כך דוחה) – לא תקבלו. מעצבן.
ואפרופו האח הגדול, האמת היא שמתחיל לשעמם לי. עד עכשיו, חייבת להתוודות, נהניתי מהנסיעה. המציאות עולה על כל דמיון ויש לנו כאן תסריט שנוצר בלייב. [למביני עניין: " סוזי התאבדה" זה לא היה רגע ענק? או "אני גיליתי את המנהיג שבי"? – לא למות?] וזה מדליק לא בגלל שאני יושבת מול המסך ותופסת תחת על האנשים האלה, אלא בגלל שכל מה שאני רואה על המסך מספר לי עלי.
נכון שיש מסביב פלסטיקה מעצבנת של המשימות המפגרות והקונטקסט התחרותי שבנוי על הזדהות באופן עקום במיוחד, אבל דורון צברי הבמאי של "מחוברות" [עוד תוכנית ריאליטי] הגדיר את זה נכון: "אין בן אדם משעמם" [האתון גורסת שיש, אבל הכל תלוי בחתך הרוחב שעושים לו].
מה שאומר שלא חייבים לחתוך כל דבר לאורכו ולרוחבו על מנת להבין שהמכאניזם של הדברים רחוק מהקסם שלהם.
או מזווית נוספת שמתאימה לבית היוצר של מטחנות הרייטינג, הראה לי בור חסר משכל ומשולל מסך ואראה לך אדם מאושר. (לא תופס לגבי חתכי רוחב וגינאליים לתודעת ההמון הגברי).
אני אומר על כל זה, אתון, טוב לראות אותך כאן, וכל השאר ממש לא משנה.
בדיוק. בעניין המכניזם והקסם או המכניזם והמהות.
בור חסר משכל ומשולל מסך – הבילוי שלי במלון הייתה הטלוויזיה. ככל שהשנים עוברות ואני בלי טלוויזיה בבית, אני מבינה איזו שטיפת מוח נחסכת לי. בעיקר הפרסומות, אבל גם התכנים. למרות שיש גם טלוויזיה מצוינת. במלון הספקתי לראות סרט שעשה בוריס מפציר עם אלי עמיר, היה מצוין.
ותודה דדי, גם מצוין לראות אותך פה.
וכל השובר דבר כדי לדעת ממה הוא עשוי, סר מדרך החכמה ( גאנדאלף לסארומן )
אני מקוה שנתתם בראש שם. נקין זה בסיס, למלון שמתיימר ל-5 כוכבים.
מה שאומר שהתאוששת כבר (במידה הראויה לחתכים לפחות).
אני מקווה שאת בטובטוב {}
חוד – גאנדלף היה כינוי החיבה של העובר :)))
אני בעיקר נחתי.
כן, נקי מסתבר זה לא בסיס. צילמתי כי חשבתי לשלוח את הצילום המדהים הזה למנהל המלון. יש בי חלק שלא מתחשק לו להתעסק עם זה.
וגם המלון שייך ללבייב – אני רואה קשר ישיר בין מצב המברשת למצב העסקים שלו.
שדות מתוק – התאוששתי במידה של לצפות בחתכים. לרמה הזאת התאוששתי 😉
תודה על הסיור הלא ויזואלי בתערוכה 🙂
מעניין היה לשמוע – גם אני נדהמתי לדעת שהרחם קטנטן כל כך. שמעתי שהמידה בה הוא גדל במהלך היריון מדהימה יחסית לגודלו הרגיל, אבל לא ידעתי שקטנטן עד כדי כך…
ותיאור המלון מזוויע (למה אין איקון מקיא?). אני חושבת שרוב המלונות בארץ מזוויעים.
בבקשה. את יכולה להודות לי לא רק על הסיור הלא וירטואלי אלא שחסכתי הרבה תיאורי זוועה. כותרת מתאימה לתערוכה הייתה יכולה להיות :"אדם וסרטנו". כמעט לכל איבר הציגו את המחלות האפשריות – כולל דגימות אמיתיות שמראות איך זה נראה. סרטן כבד, סרטן ראות, פחמת הראות, טרשת עורקים, דלק מפרקים, סרטן עור וכו'. התערוכה יכלה בקלות לקבל חסות של האגודה למלחמה בסרטן. אני חושבת פעמיים עכשיו על כל כוס קפה שחור שאני שותה. הקפה השחור כידוע דופק את הכבד ואחרי התערוכה אתה מבין עד כמה הכבד חשוב וזאת רק דוגמא. שמעתי אנשים שנשבעו להתחיל דיאטה וספורט תוך כדי המבט בחתכים.
הייתי בארץ בשני מלונות שנהנתי בהם עד כה – רויאל ביץ אילת ודן כרמל חיפה וגם מה שהיה פעם היאט בירושלים ותהרגי אותי לא זוכרת איך קוראים לו היום. מאידך מלונות שהיו גרועים היו גרועים עד הסוף. בגולדן טוליפ ים המלח (שכבר לא קיים לדעתי או לפחות מה שבטוח זה שהוא כבר לא שייך לרשת של פתאל) – קפץ לנו ג'וק מהעוגות וזה היה החלק הקל בחוויה.
מה השם של התערוכה איך אני מגיע גם לתרשם?
פריזאי.
כדאי שתמהר – התערוכה נסגרת בעוד עשרה ימים. כאן למעלה תקליק על המילים עולמות גוף – בשורה הראשונה שאני מתארת את התערוכה זה יוביל אותך לאתר של התערוכה – שם תמצא את כל הפרטים.
השותף שלי לתערוכה- תהה בקול אם בכלל כדאי לאכול צהריים אחרי זה…
גם אני ציפיתי ליותר, ובכלל היו שם יותר מייצגים של זכרים מאשר נקבות.
ולגבי המלון, מ-ז-ע-ז-ע!
נכון, את צודקת לגבי ריבוי המייצגים של זכרים ביחס לנקבות. אני חושבת שבכל התערוכה הזאת היו אולי שתי נקבות. גם אני תהיתי איך זה יהיה לאכול צהריים ומסתבר שזה היה מצוין והמצוין היה מבחינת התיאבון שלנו בלבד – הטבח במסעדת דנטה הגיש לנו חמאה עם שערות (מה הסיפור שלהם שם בחיפה עם שערות?) וגם רב בקולי קולות עם המלצר כי העזנו לבקש שדג הסלמון יהיה מבושל ולא חצי נע כפי שהוגש, אבל שלא ייבשו לו את הצורה. הטבח צרח שאין דבר כזה מבושל ולא יבש בדגים ואני פשוט קמתי נכנסתי למטבח והסברתי לו שאני מבשלת דגים למעלה מעשר שנים ויש חיה כזו דג מבושל ולא יבש. הוא השתתק. חזרנו למסעדה כי היה לנו זיכרון טוב ממנה מהבילוי הקודם בחיפה. לא עוד.
והמלון- כן מגעיל לגמרי. אחרי שהסבירו לי שאני לא יכולה לקבל עוד שמיכה מצופה בציפית ( כי יש להם מספר שמיכות ספור – כך אמר לי האיש ממשק הבית) לא התחשק לי לדבר עם אף אחד במלון הזה ולא היו לי את האנרגיות להתחיל לעבור מלון.
עשיתי אתמול דג הליבוט ברוטב. יצא אחלה.
אני גאה בך פרח. איזה רוטב? על בסיס עגבניות? שמנת?
זרוק פה מרשם לטובת האנושות.
לא אוהב שמנת בתבשילים.
המרשם טריויאלי. לטגן בצל, להוסיף מים, קצת תבלינים – מלח, רסק עגבניות, פלפל שחור, שום, חוויאג'. זהו. לפעמים אני מוסיף עגבניות חתוכות או כרובית או פטריות.
בעיקרון אני לא מקדיש הרבה זמן לבישול, אז מרשם צריך להיות קל וסלחני לטעויות זמנים. למשל עוד עשר דקות על האש – לא נורא, עוד עשר דקות בתנור = דג יבש.
: )
מרוב תנועות ימינה ושמאלה של אי נוחות על הכיסא התחמם לי הישבן…
חוד – ולתוך זה אתה מכניס את הדג??? קשה לי מאוד עם דגים מבושלים. בדרך כלל זה או תנור, או טיגון ( הספציאליטה של הבית זה דג סול מטוגן כמו שניצל בפירורי לחם ועליו שופכים רוטב עגבניות -פטריות ופלפל חריף אדום. אוי זה טוב. בזמנו, כשהייתי מכינה את זה לגבר שאיתי – זה היה הסימן בשבילי שהיחסים מתפתחים). דגים מבושלים אצלי זה קציצות ובמחשבה שנייה – את הקציצות אני מטגנת. אוי וגם זה יוצא טוב.
נחמד שהזכרת לי את החוויאג', מזמן לא עשיתי בו שימוש. איפה אתה קונה אותו? – מזמן גם לא הייתי בלוינסקי. בכלל מזמן לא ניהלתי חיים מתוקנים.
ירון – אין כמו קצת חום בישבן בימים סגריריים אלה. שמחה שעזרתי. וגם – מה בעיקר יצר את חוסר הנוחות ( הכל?) – אם נדלג לרגע על שרביט הניצוח המהודר שהוגש לנו בחסות קראון פלזה חיפה.
בעצם חוד – אני חוזרת בי. המנה היא דג נניח סלמון מטוגן בחמאה ושום ועוד כל מיני ועליו רוטב שמנת עירית יין וחמאה. אוי זה טוב. אבל משמין.
יופי, תכתבי לי מתכונים טעימים ומשמינים. אין לך לב, זה הכל 😕
בעיקר מהאנטומיה. לא שלא ראיתי דברים כאלו בעבר, אבל מה לעשות, "חתך רוחב של זין", זה כניראה משפט שתמיד יגרום לי לנוע באי נוחות. תמיד. 😉
😆 – הרגת אותי ירון.
חודי – באמת שפעם ב- אתה יכול להרשות לעצמך. ולא באמת משמינים מקציצות דגים. או מדג סול מטוגן ואפילו לא מסלמון בחמאה, שמנת ויין.
אני מצטרפת למתכוני דגים, טוב?
סלמון במחבת. מניחים חתיכות סלמון במיץ של לימון שלם (או ליים), מלח פלפל קצת שום וטימין ל- 10 דקות בערך. אחר כך, במחבת של סטיקים, מטגנים את חתיכות הסלמון מכל צד ומוסיפים את מיץ הלימון וכף מיים, עד שהכל מתאדה. מגישים ואומרים לכולם להיות בשקט, כי עם אוכל טעים צריך להתרכז.
נשמע מצוין ותודה רבה. אבל לי שאלה יש. הלימון לא מייבש לסלמון את הצורה?
הלימון לא יכול לייבש לסלמון את הצורה כי הסלמון במהותו הוא דג שמן. מקסימום הלימון יכול לעזור לסלמון להפריש קצת מהשומן שלו, אבל אני לא בטוחה שזה קורה. פרוסות הסלמון צריכות להיות בעובי של שתי אצבעות בערך, כדי שהכל יהייה מאוד עסיסי.
ספסיבה. חזרת כבר משם??? הולכת להציץ אם פיבלשת.
בדרך כלל עם פרוסות לימון דקות על הדג זה מיבש ללימון את הצורה והדג נשאר לח. את שלי אני סוגרת בנייר כסף שישאר דג רך ונימוח.
בהקשר לאיברי האישה עדיף שאשמור על שקט כי כל כך מכעיס אותי הבורות וחוסר מודעות של נשים לגבי גופן. על היחס של רופאים לנשים כאשר זה מגיע לנקודה של "מתחת לחגורה"
הוי הזוועה!!! רק עכשיו קלטתי מה העלת בעדשת המצלמה שלך. בוביק, זו עיתונות חוקרת פר אקסלנס!
אפיסקה – אני יודעת המחזה כל כך קשה, שקשה מיד להכיל את מה שרואים. נדרש זמן. לי ולזוגי יש בדיחה פנימית: "בפינלנד זה לא היה קורה". ואכן. המפגש עם הדבר הזה בא לי שנייה אחרי המפגש עם השערות במיטה. בבוקר ביקשתי מאחת המנקות שתחליף לנו את המברשת. התשובה שלה הייתה: "זה לא החדר שלי". גם זה בפינלנד לא היה קורה.
קינמון- (האמת היא שקשה לי לעבור מהנושא הנ"ל באותה הרובריקה של התגובות לדיון על אפיית דגים, אבל אני אדחיק 🙄 )
את אופה את הדג עם פרוסות הלימון?
לא סתם, "קשה להכיל מיד את מה שרואים"… בפעם הראשונה שראיתי את התמונה, רפרפתי עליה בעיניים, לא התעמקתי בפרטים, בדעה מוסחת תייגתי אותה במוח שלי, כתקריב של פרח לבן. תמונות בתקריב של פרחים לבנים לא מעניינים אותי, כך שלא טרחתי להתמקד. רק בפעם הלא יודעת כמה, כשאני נכנסת לעשות איתך שיחות מטבח בנושאי דגים, רק אז אני מתחילה להבין… אני מקווה ששלחת מכתב תלונה נוקב + תמונות להנהלת המלון + משרד התיירות.
~~~~~~~~~~~~~
את יודעת להכין חריימה? מאוד אוהבת, טרם הכנתי. יש לי מן יריאת כבוד למנה הזו שלפולנים קשה להכין אותה…
אז זהו שכשצילמתי חשבתי לשלוח אותה למנהל המלון. עכשיו אין לי חשק לאנרגיות האלה.
וזהו בדיוק בגלל החריימה ➡ התחלתי לתחקר את חוד – חשבתי שממנו תבוא לי הישועה 🙄
אבוד לנו אפיסקה על המצבות שלנו יהיה כתוב: פה קבורות פולניות שלא ידעו להכין חריימה 😥 למרות שבינינו – אם באמת נרצה – אין זאת אגדה.
אנא זיכרי שאני גרה מחוץ לישראל המון זמן ומילים מסויימות קצת קשה להבין. להדחיק, להקצין ושאר מרעי בישין 🙂 אני משערת להדחיק=לדחות או להפנים. רגע… להפנים זה ללמוד ולהכניס פנימה אני חושבת.
בפינלנד זה אף פעם לא היה קורה!
במרכול ביקשתי עזרה למציאת עוגיות בלי חלב והעובדת לא רק שלקחה אותי למקום הנכון גם לא עזבה עד שמצאנו 6 סוגים שונים.
דגים ובישול…לפי דעתי זה הגשר בין תרבויות. בכל ארץ שביקרתי וגרתי מתכונים פתחו את הדרך לחברויות ואנשים והרבה יותר. הגישו לי סלט גזר בפינלנד ואם המשפחה שאלה אם גם אצלנו אוכלים את זה. למחרת היא טעמה סלט גזר מרוקאי ובמרק הוספנו בצקניות פולניות מתובלות.
נייר כסף לשמן קלות עם שמן זית או שמן ללא טעם וריח לפי רצונך. להניח כל דג שיש (אפשר קפוא רק לחשבן את הזמן לבישול נכון) תבלינים לפי רצונך מסיגנון סיני לספרדי.
אחד משלי זה להניח פרוסות בצל דקות מסביב הדג אפשר גם עם עגבניות ושיני שום מקולפות.להוסיף פלפל ורוד מעל הדג להניח פרוסות לימון דקות על הדג, לאטום נייר הכסף וכל הכבודה לתנור 180C לאפות לפי עובי הדג.
לך ולאפיסקה There more ways to skin a cat..
מי אמר שחריימה חייבים להכין כמו כולם?
בסך הכל הטעם והרוטב עושה את החריימה או דג מרוקאי.
הכינו בתנור ותקבלו אותו דבר.
סינמון יקרה, להדחיק היא מילה ששיכת לז'רגון הפסיכולוגי והיא באה מהמילה לדחוק – פרויד חשב על זה ראשון. הדחקה של זכרונות. זאת אומרת הזיכרון קיים אבל הוא מודחק, האדם לא זוכר אותו באופן מודע, הזיכרון קיים רק בתת- מודע. גאון היה הפרויד הזה.
בעניין הדגים – את צודקת בעניין המתכונים (גישור בין תרבויות וגם על זה שאין על הפינים בקטע של השירות, פשוט אין וגם בקטע של הניקיון והתחזוקה ועוד כל מיני).
מה שתיארת שאת עושה עם הדג אנחנו עושים מאוד דומה. זאת בעצם ואריאציה שהזוגי פיתח רק שאנחנו ממסז'ים את הדג בשמן זית ומלבישים מתחתיו וןמלעיו בצל, עגבניות, שום.
פלפל ורוד??? הטאצ' של הלימון נחמד ננסה ואנחנו פשוט מכניסים את זה ככה לתנור.
אני חוששת שאת לא יורדת לסוף חוסר הביטחון שלי ושל אפיסקה. אנחנו לא יודעות ממה מורכב הדבר הטוב הזה שנקרא חריימה וזהו הולכת לחפש מתכון.
http://www.mevashlim.com/Recipe/4747001.asp
זה נראה לי לא רע. אבל אתן חושבות שהוא באמת התכוון לראש (!) של שום? לא לשן?
אהבתי את ה 0.25 כפית כמון…
אה אפיסקה – בסוף זה נחת אצלי – תקריב של פרח לבן 😆
איפה אני משיגה פה בורי או לוקוס… אבל הבנתי את העיקרון – קודם משחה ואחכ טיגון באיזשהו שלב הבישול עם המים ואחכ לימון ומלח .
איזה קטע זה הכמיהה לחריימה ויריאת הכבוד ממנה.
אכן קטע ומעניין שזה משותף. אני תמיד חשבתי שזה קשור לזה שהייתי החיוורת היחידה בשכונה 8)
Ok,את המובן הזה מכירה ויודעת. פשוט בארץ משתמשים במילים היום שלא תמיד שייך למובן הראשוני, נתקלתי גם במילה צומי…לקח לי המון זמן להבין שזה תשומת לב.
פלפל ורוד http://whatscookingamerica.net/Q-A/BrazilianPinkPepper.htm
חריימה זה דג חריף עם עגבניות והמון רוטב
דג מרוקאי זה דג חריף עם או בלי רוטב ותלוי בעיר מוצא יהיה עם עגבניות או בלי. כמויות של כוסברה גמבות ופלפל לפי טעם…
ראש שום=10 שיני שום ואני משאירה אותם מקולפים ושלמים. בדג מרוקאי נהוג אם משתמשים בפפריקה לערבב במעט שמן ואז להוסיף לתבשיל בשביל צבע אחיד. אני מדלגת על הלימון בדג מרוקאי. ויש ששמים כורכום במקום פפריקה. בחריימה כמון לפי טעם כי התבלין פשוט מאוד חזק.
את שניהם מבשלים בסיר רחב או מחבת עמוק כך שהדגים לא יהיו אחד על השני וישמרו צורה וצבע אחיד.
בכולם אני ממליצה להתחיל את הבישול על ה"גז" כי אצלי זה חשמלי. ברגע שמכניסים את הדג לעשות קיצור דרך ולאפות בחום 180C מכוסה עד שהדג מבושל. אם רוצים לצמצם רוטב ולתת צבע לדג אז להוריד מכסה עד שיגיע למידה רצויה.
תיבול בכולם זה באמת לפי טעם אישי…הסבתא לימדה אותי טריק קטן…לשים את הפלפל חריף קרוב לדופן הסיר וכך חריפות הדג יורדת ככל שהדג רחוק מהפלפל.
מספר מתכונים מעולים שאפשר לשחק בכמות החריפות
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=979917&passok=ok
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1050313
http://raphaeltlv.co.il/archive/%D7%93%D7%92-%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%90%D7%99-%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%A1%D7%99/
http://raphaeltlv.co.il/archive/%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%93%D7%92-%D7%99%D7%9D/
אני לא הייתי החיוורת היחידה בשכונה. אבל נכספתי לאוכל שאיננו מזרח אירופי.
נושא האוכל, הוא נושא כואב, אמיתי. פעם נפתח אותו. אולי בשבעה.
Any fish will do but deep water mild tasting fish is best. Tilapia Cod red snapper grouper and you get the idea. It can be skinless fillet if you worry about bones. The important thing is that they all about same size and thickness for even cooking.
סינמון יקרה,
האנגלית, התיאור של הדגים הזכירו לי תקופה קצרה שבה גרתי במונטריי, ליד האקווריום של הדגים שממוקם ליד המזח. אני זוכרת את עצמי הולכת לצפות באקווריום כדי לבחור לי איזה דג לאכול לארוחת הצהריים. אוי. אני זוכרת שהם היו מוכרים לי את הדגים הטריים עטופים במין נייר מיוחד כזה. אוי.
אפיסקה – בשבעה של מי כפרה? ואני נכספתי לאוכל מזרחי כי פשוט רציתי להיות כמו כולם. בסך הכל האוכל הפולני שאמא שלי הנפיקה בבית היה רחוק מלהיות רע. אוי. לקח לי לא מעט זמן להתחיל להעריך אותו באמת.
עכשיו חושבת על איך אוכל זה בית.
עוגת הפרג המסורתית שלה. השטרודל. הפירוגי. כבד קצוץ. אוי.
רק עכשיו ראיתי את התגובה הממתינה!
ועוד איזו תגובה. עשית לי ת'יומית. זהו אפיסקה – הדרך אל החריימה נסללה. נו מור אקזיוזס – בשל ערבות הקרפלעך עליהן גדלנו.
הפלפל הורוד 🙂 ייבאתי אותו מטורקיה בזמנו ואחר כך זרקתי כי לא עשיתי בו שימוש. אחפש בלוינסקי.
איזה מתכונים, איזה הסברים.
אחרי שיגמר עניין מעבר הדירה, אם אשכח את החריימה תדבק לשוני לחיכי!
סיפרתי אתמול לזוגי שהחריימה מתחיל להתבשל אצלי בבלוג. אורו עיניו
תודה סינמון. תודה תודה.