Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 6th ב-מאי, 2010

לא יודעת

אתמול שוב צפיתי בוידאו הזה. חוקרת המוח, ד"ר ג'יל בולטה שחוותה שבץ. אין לי ספק שהיא חוותה הארה. מה שמחבר אותי אל מה שיו ג'י אומר שהסיפור הזה של ההארה יש לו אלמנט ביולוגי. משהו שקורה במוח. או.קי. אין לי ספק שלהארה יש גם צד ביולוגי – זאת אומרת משהו קורה במוח. עד כאן זה  קל, זה פשוט.

אבל הנה אישה שלא ישבה למדיטציות, שלא "עבדה" על עצמה בשום צורה – כל מה שקרה לה זה כלי דם שהתפוצץ אצלה באונה השמאלית והופס – היא מבינה את מה שבודהה הבין. שוב מהדהדות המילים של יו ג'י ( הוידאו התחתון);

what has happend to me is a pure and simple phenomena; the machinations of the mind have come to a stop.

ואם זה רק עניין של מכניזם במוח, כפי שמציג את זה יו ג'י, איך זה שקייטי ביירון באמצעות תובנה שקשורה לאופן שבו היא מאמינה למחשבות הגיעה לאותו מצב? זאת אומרת אנחנו יכולים להשפיע על העניין המוחי הזה – שלא באמצעות הביולוגיה אלא באמצעות ההכרה.  הרי גם יו ג'י עצמו עבר תהליך חיפוש אינטנסיבי.

זה מעלה אצלי שאלות נוספות – האמת הזאת שאני מחפשת אחריה מתחת למיטות ומתחת לספות, על הברכיים – האם זאת אכן ה-אמת? במובן שהנה יש לנו אונה שמאלית שיש לה סיפור X  על המציאות ( אני נפרד שיש לו זהות והנפרדות שמגיעה עם זה) ואונה ימנית שיש לה סיפור אחר ( הכי אהבתי זה את האופן שבו היא תיארה איך היא לא זיהתה גבולות בין היד שלה לקיר ושהכל הפך לתנועת חלקיקים זורמת – שזה תיאור שחוזר אצל אנשים שחוו הארה). ומדוע שהסיפור של האונה הימנית יהיה שווה יותר מהסיפור של האונה השמאלית? החתירה הבלתי נלאית הזאת שלי קשורה לאמונה, או הייתה לפחות עד עכשיו קשורה לאמונה, שמה שיש לאונה הימנית לספר לי קרוב יותר למציאות מהסיפור של השמאלית. עכשיו אני שואלת את עצמי: האמנם? האם יש לנו בכלל אפשרות לגעת בדבר הזה שנקרא מציאות? האם יש דבר כזה? האם כל הסיפור הזה של ההארה הוא בסך הכל דרך אחרת לתאר תפיסה של משהו שאינו לא בלתי תלוי בתופס אותו?

האם שיש ערך אחר למי שמגיע לאותו המצב באמצעות עבודה עם התובנה? יש מצב כי אז שתי האונות פעילות ואת מה שמבינה האונה הימנית גם השמאלית מבינה – שזה אולי ההישג הגדול. לא יודעת.

מה שבטוח זה שיש לי תחושת דה-ז'ה-וו חזקה מאוד ביחס לכתיבה של הפוסט הזה שמעולם, עד כמה שאני זוכרת, לא כתבתי אותו בעבר.

מודעות פרסומת

Read Full Post »