Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘האחד במאי’

שבועיים אנשים יקרים זה המון זמן מסתבר. בכל פעם שאנחנו מגיעים לכאן לשבועיים – אני קולטת ששבועיים זה המון זמן.

סיכום ביקור.

בשבוע הראשון נבחרת ההוקי של טורקו (העיר שאנחנו שוהים בה) זכתה באליפות פינלנד. שמענו צעקות ברחוב. ככה אנחנו תמיד מתוודעים לאירועים כאן. בכל אופן ברגע הראשון חשבנו שהניאו-נאצים כבשו את העיר . TPS -טה-פה-אס זה שם הקבוצה וזה הולך ככה: תוך כדי צריחת שם הקבוצה דופקים אגרוף קפוץ על החזה פעמיים ומסיימים במועל יד. תוסיפו לזה שצבעי הקבוצה הם שחור ולבן (וגם חרדל) וזה מה שראינו מהחלון של המלון. שיירות של מכוניות עם דגלים ונגינת המנון הקבוצה ובגדול היסטריה המונית.

במשך שלושה ימים המשכנו לשמוע את הקריאות האלה מתחת לחלון. למחרת עשו פה בכיכר, חגיגה. הם כאן שרים את ההמנון שיצא לנו מכל חור. כשהגענו בבוקר לאכול ארוחת בוקר במלון – קידם את פנינו הימנון הקבוצה שהשמיעו כאן ברדיו בלי הספקה.

 וכאן בגרסא הרשמית

 

אה כן, וגם הפעם בכיתי כששמעתי אותם שרים את ההמנון של הקבוצה ואני בוכה כל פעם שאני שומעת את השיר הזה. לא ברור הקטע הזה. אני נגנבת ממנו. אני מתארת לעצמי שהפינים סביבי חשבו שאני ממש מתרגשת מהנצחון של הקבוצה, מה גם שלגמרי במקרה הבאתי מהבית את הצעיף צמר השחור לבן שלי ואני עוברת לגמרי בתור פינית. אה ותסתכלו ותראו שכמו תמיד בפינלנד , הקהל מאוד מעורב –  בין אוהדי הקבוצה יש המון נשים וקשישות.

האחד במאי

זה לנו האחד במאי השלישי כאן. הפעם לא ממש חגגנו. שנינו היינו שפוכים מהעבודה. ירדתי קצת למטה צילמתי והתחככתי קצת עם המקומיים השמחים.

 

וזה הבלון האהוב עלי

האנקדוטה היוצאת דופן הפעם היא שיצא לי לפגוש את מנהלת המלון. איזו אישה מדהימה. היא בעצם מנהלת שני מלונות וארבעים (!) מסעדות ששייכות לרשת. איזו נוכחות. לבושה מדהים עם הבלאקברי שלה. היא שלחה לנו לחדר שמפניה ותותים.

 והרי לכם תמונת האחד במאי המסורתית.חייבת להגיד שכאן בפינלנד למדתי לשתות שמפניה ולאהוב את זה.

כשפגשתי את מנהלת המלון התרגשתי כמו שילדות בנות 16 מתרגשות כשהן פוגשות את הכוכב שלהן. המלון הזה מנוהל כל כך טוב שפשוט אי אפשר שלא להעריץ אותה. מכל המלונות בעולם שהייתי בהם והייתי –כאן אני מקבלת את השירות הטוב ביותר והאישי ביותר. לא קרה שרצינו משהו, היינו צריכים משהו ולא קיבלנו. כולל מנורות קריאה שיש להם כאן במלון

 

ורציתי לקנות עבורנו – ופקידת הקבלה חיפשה מי מייצר אותן, התקשרה למפעל (!) וקיבלנו שתי מנורות במשלוח ישיר למלון (!).

למחרת צילמנו מהחלון את תהלוכת האחד במאי

 

היה לי חשוב לתפוס את הזקן ההוא שזכרתי מהתהלוכה בשנה שעברה. מראה פאתטי  ומכווץ את הלב האופן שבו הזקן הזה נושא את כל מסורת הקומוניזם הפיני על כתפיו. השנה התהלוכה מאחוריו הייתה קצת יותר גדולה מהשנה שעברה (בשנה שעברה צעדו שלושה השנה ספרתי שישה צועדים – האם המפלגה הקומוניסטית בטורקו הכפילה את כוחה? חיוך). כל השאר הם מפלגות סוציאליסטיות – חלקן מיוצגות בממשלה)

 

 

 

מה שכן למחרת עשינו טיול מדליק באיים. זאת המעבורת שלקחנו. אל תתנו לשמיים הבהירים להטעות אתכם. שש מעלות ורוח צפונית מקפיאה.

 

 

וזה תמרור שמאוד אהבנו.

וגם הקטעים כאן בפינלנד שגם אחרי עשר שנים מצליחים בכל פעם לעשות לנו הפתעה. כאן למשל ראינו שלט לתחנת דלק, והיינו על מעט מאוד דלק – ובסוף הגענו לתחנה…

 

 אז כבר נכנסנו למסעדה שהייתה שם – המסעדה היחידה הפתוחה ביום ראשון ברדיוס של 100 קילומטר

 ***

היו כאן פעמיים אזעקות. פעם אחת ניסוי צופרים. חשבתי שאני הוזה. אני יושבת ועובדת בחדר של המלון ואני שומעת אזעקה עולה ויורדת. בהתחלה סירבתי להאמין למה שאוזניי שומעות. חשבתי שזאת תופעת פנטום, שרידים מיום השואה ויום הזיכרון שרודפים אחרי גם לכאן. צלצלתי לקבלה ומסתבר שכן – ניסוי צופרים. בפעם השנייה הייתה אזעקה של שריפה. לא הזזתי את עצמי מהחדר, נשארתי בחיים כדי  לספר .

***

יום הסטודנט הפיני

ואם לא הספיקו לנו כל האירועים המרגשים עד כה. הגיע לטובה גם יום הסטודנט הפיני. [יש לי סוף כל סוף הוכחה מצולמת שאנשים כאן תקועים עמוק בשנות ה-80 (במקרה הטוב) מבחינה מוזיקלית – אם לא הצלחתם לזהות היא שרה את "איימ סו אקסייטד" של הפוינטר סיסטרס].
מהו יום הסטודנט הפיני? הם מקבלים כרטיס כזה – שבו הם צריכים להחתים כל משבצת. איך מחתימים כל משבצת? הולכים מתחנה לתחנה (האוניות על הנהר זאת תחנה אחת) – מקבלים משקה אלכוהולי לבקשתך (בירה בדרך כלל) וממשיכים הלאה – כל המרבה הרי זה משובח. מי שמגיע ל-12 החתמות נקרא קפטן. בסוף היום יש מסיבה. מה שבפועל קורה שאת כל יום הסטונדט שלך אתה מבלה בעמידה בתור ובריצה מתחנה לתחנה. גומרים אותי הפינים האלה.

 

 

המסיבה הפעם בהתקיימה בדיסקוטק של המלון שלנו – 2,500 סטודנטים. ובמסיבה הם מקבלים את הפאצ' הזה שהם מדביקים על הסרבל –אחווה הזה שלהם (הסרבלים הצהובים). אלה למשל סטודנטיות שנה ראשונה/או מגה-חננות.

 ואלה חיות מסיבה. הם לומדים לנצח, זרק לי איזה פיני בציניות.

 ואי אפשר בלי גילויים חדשים בשדרת אספלנדי

בית קפה מדליק שגילינו בשדרות אספלנדי בהלסינקי. אין לנו בתי קפה כאלה בארץ. בתי קפה מוקפדים, המלצרים במדים עם חלוקים, השירות מתוקתק, תקרות גבוהות, עיצוב שחבל על הזמן. אין לנו ולא יהיה לנו. יען כי אנחנו אזיאתים.

 

 על המראה רשום מתכון של העוגה הזאת.

 

 אני אוהבת את האופן שבו העיצוב של בית הקפה משלב בין ישן לחדש. אלו השירותים. בצד זה המעיל האדום שלי. בכל תא יש תמונת ספורט ישנה אחרת.

 ****

ערכת הפיקניק החמודה הזו

וסידור השולחן החביב

 

 

מחר טיסה. חזרה לשרב. אני פוחדת.

מודעות פרסומת

Read Full Post »