Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘הכי טוב בבית’

זהו מת הבלוג הישן. הבית הוירטואלי שלי. ממש לא היה לי פשוט.

להרמת המורל, אני מעתיקה לכאן טקסט שהופיע על כרטיס הביקור של מעצבת הפנים שהייתה אצלנו היום. היא התוודתה שהיא כתבה את הטקסט כשהיא הייתה שתויה.

שינוי מרענן מכל הפלצנים הכה-הו-רציניים וחדורי חשיבות עצמית שאיתם נפגשנו עד עכשיו. החל מאלו שעושים לך טובה שהם מוכנים לעצב לך את הבית, לא סליחה, התכוונתי, עושים לך טובה שהם מוכנים להיפגש איתך אצלם בבית, זאת אומרת לפנות לך שעה מסדר היום העמוס שלהם. ישנה מישהי שחמישה חודשים עברו ואני עדיין לא מצליחה לקבוע איתה פגישה. אני מקבלת ממנה הוראות בנוסח: תתקשרי אלי מחר בין ארבע לארבע וחמישה, בדיוק כשאני מורידה את המים בשירותים – כי אז אני פנויה. ועד החרטטנים – ש- אם את רוצה שאני גם אפקח על הקבלן (כאילו דה?) – אנא הואילי בטובך למכור את הבית כדי לממן את העבודה שלי וכל מיני כאלה.

יאללה אנשים תרגיעו. מדובר בעיצוב דירה. לא ביקשתי עכשיו שנפענח את החיבור בין הפיסיקה הקוונטית לתורת היחסות – מה ביקשתי לדעת? – איפה לשים ספה, ספרייה ואיפה יעמוד הזבל.

הכי אני אוהבת את התגובות לשאלה: כמה זה יעלה לי? – לא העבודה שלהם, חלילה, אלא השיפוץ שהם מציעים. אני חוטפת פרצופים כאילו ביקשתי שהם יורידו את התחתונים ויחשפו את הישבן בפומבי. הפרצוף שלהם מתעוות ומחוויר ותוך כדי התנשפויות הם מצליחים לחרחר: אין לי מושג, לא יודע. נוציא מכרז ואז נדע. באמא'לכם  – לא עשיתם עשרים דירות כאלה לפחות לפני כן. הערכה כללית, אתם לא מסוגלים לתת?

התוצאה – מתוכניות גרנדיוזיות שהיו אמורות לשנות את הקונסטלציה של הכוכבים בגלאקסיות – משהו בצבעי פסטל על רקע השקיעה בכוכב ונוס, נחתנו לספרייה בסלון, בלי לבנות עוד חדר על הגג עם אותם המדרגות, נוריד אולי איזה קירצ'יק, נשים מטבח חדש, נחליף איזו דלת וזהו. בעברית קוראים לזה חסכון באנרגיה, בעצבים ובכסף. רגע לפני שלא נוכל להמשיך לגור שם נמכור.

וזה הטקסט שנכתב על כרטיס הביקור בשיא הרצינות:
"זה שיש לך בית לא אומר שאתה ברלה.
אל תקנאו בדגים הבית שלהם רטוב.
למה שרק ליונה יהיה שובך?

היא סיפרה לי שאנשים אמרו לה שלמרות הטקסט הם שכרו את שירותיה. במקרה שלי  זה יהיה בגלל הטקסט.

בכיתי מצחוק כשקראתי. משהו שהזכיר לי את הצחוק והבכי שחוויתי בפיילוט של תוכנית האירוח של מרגול (אני מדברת 15 שנה אחורה) – אם לא היו מתיישבים לה על הזנב – זאת הייתה הופכת להיות תוכנית קאלט. בתוכנית הראשונה הופיע זמר בן 70 ששר "יושב בסן פרנסיסקו על המים" במבטא עיראקי וליווה את עצמו בנגינה בעוד ומרגול ראיינה את השחקן ג'וליאנו מר – ראיון שהתנהל תוך חלוקת מחמאות הדדיות, ביניהן למשל זו שבה מרגול פרגנה למרואיין שיש לו "פרצוף תחת".

(ואם אתם שואלים אותי, הייתי מעדיפה לקחת את הכסף הזה ולקנות בו אג"חים ובמחשבה נוספת – אתה לא קם אל האג"חים כל בוקר, כמו שאתה קם אל הגג שלך ).

Read Full Post »

אני חושבת לא מעט על הגישה של יו ג'י.  יש בה משהו מטעה, אם כי אני חושבת שאני מבינה מה יו ג'י מנסה להשיג. גם זאת דרך. זה לא רק שיש מוארים שונים יש דרכים שונות. יו ג'י לא צודק כשהוא אומר שמה שיש עכשיו זה מה שיהיה כשנפסיק להאמין ב"אני". ברגע שאני מפסיק לראות את הדברים דרך החרכים האומללים של האני, נראה לי שהחיים משתנים. אי אפשר להפסיק להאמין שהאני קיים מבלי להפסיק להאמין במחשבות. להבין ש"אין אני" זה לראות את האופן שבו המחשבה מייצרת דואליות שקרית. כל הזמן. יש לי כאב ראש – שקר. אני מפחדת –שקר. אני רעבה – שקר. מה שיש זה – כאב ראש, פחד ורעב. אין אף אחד שהכאב ראש הוא שלו ואין אף אחד שהפחד הוא שלו ואין אף אחד שהרעב הוא שלו. יש מחשבה שאומרת הרעב הזה שלי. אני רעבה. זה קונסטרוקט ( מבנה) מחשבתי שהוא שקרי ומתקיים רק במחשבה שמפרשת את המציאות. אותו הדבר עם העניין הזה של השוואות. יותר מ- , פחות מ- כשאני שוקלת או מודדת – אני יכולה להגיד יותר מ. אז המחשבה פועלת במקום הנכון והמתאים לה. אבל להגיד על תופעות שמשהו הוא יותר ממשהו – זה קשקוש. אני לא יכולה להיות חכמה יותר או יפה יותר או טיפשה יותר. זה קונסטרוקט. זאת מחשבה  וזה שקר. יש תופעות במימד המנטאלי ואין אפשרות/מקום להשוות ביניהם וכל השוואה כזאת היא דמיונית והסיבה היחידה שאנחנו עושים את זה היא כי אנחנו מתחזקים את האגו.

 בכל אופן – ברגע שמפסיקים להאמין לכל הקונסטרוקטים ( אני פשוט נורא אוהבת את המילה קונסטרוקט), ברגע שמפסיקים להאמין למחשבות – החיים משתנים ויו ג'י מטעה. אבל הוא לא מטעה כי הוא רוצה להטעות. הוא אומר את מה שהוא אומר כי הוא רוצה שהאמונה הזאת ב"אני" תמות. ומה שמתחזק את האמונה הזאת באני הן הציפיות העתידיות. בכלל תפיסת העתיד. אתמול פירסמתי בעמוד ציטוט של קייטי ביירון, אלוהים בדמות אדם, כמו כולנו, שאומרת שאם אתה רוצה גיהנום תשיג לעצמך עתיד. אז יו ג'י רוצה לייצר את הנקודה הזו שבא אתה מפסיק לצפות לכלום – ואז אולי אז , ייווצר מפסיק שקט, כדי שהתנועה הזאת תיפסק. אחרי שהיית מוכן לוותר על הכל  ( כשאין ציפיות זה ויתור, זאת התמסרות מוחלטת). במקום הזה של ההתמסרות – אפשר לצפות באופן נקי יותר בריקוד השקרי של המחשבה.

וגם נראה לי שהוא עבר קטע בעניין. במובן שאולי על רקע התרבות שלו – היו לו איזה  ציפיות גרנדיוזיות מההארה במובן שיתחילו לצאת ממנו קרניים של אור או שמשהו מאוד דרסטי ובומבסטי יתרחש. ובמובן הזה – זה לא קרה.

אלו היו 30 הגרושים שלי על יו ג'י, שאני מקווה שבמקום שאליו הוא התאייד הוא סולח לי שקראתי לו חרא של מואר. כל יצור אנושי שמוכן ללכת את הדרך הזאת שמובילה אל החופש, ומוכן ללכת לאיבוד, אני משתחווה לפניו. אין קדוש מזה.

Read Full Post »