Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘חמלה’

אתמול נכנסתי לאמבטיה וחשבתי לעצמי: קיץ שלם עבר מבלי שראיתי ז'וק אחד. איך שהמחשבה הזאת חצתה לי את הראש, אמרתי לעצמי תיכף תראי ז'וק, כנראה שמסתובב פה איזה אחד. בבוקר קמתי ועל הקיר בסלון בגובה שמשקיף על פני החדר, נח לו אקסמפלר בגודל של מלפפון חמוץ קטן. ציחקקתי ביני לביני.

אין לי מושג מה לעשות עם הסיפור הזה. פרשנויות פשט ודרש – תתקבלנה בברכה.

הנה כמה הצעות משלי:

·         המחשבה מייצרת מציאות.

·         התת מודע שלנו חש את מה שעומד להתרחש ומשדר להכרה הרגילה.

·         הסטטיסטיקה פועלת.

·         שום דבר לא מקרי.

·         הכל מקרי.

·         אני חוזה עתידות.

·         לג'וקים יש יכולת תקשור.

·         יש לי גלאי ג'וקים מנטאלי.

 

פרשנות מקורית תזכה את המחבר בכרטיס לברנו, צ'כיה – היישר אל חיק מערות הנטיפים המופלאות שהייתה לי הזכות לכתת בהן את רגלי, בדיוק היום לפני שבועיים.

תבורכו ותזכו לחתימות טובות ולחוזים לטווח ארוך.

 

תוספת מאוחרת על עוד ז'וק ברל שתרם את חלקו לתובנה של יצור אנושי

קייטי ביירון, בילתה שנים בדיכאון, וסבלה מאלכוהוליזם והפרעת אכילה, עד שבשנת 1986 היא התעוררה "לראות את המציאות" כפי שהיא מגדירה זאת. זה קרה לה כשהיא שכבה על רצפת החדר במוסד הגמילה שבו היא שהתה וגילתה שג'וק מטפס על הרגל שלה. בספר החדש שלה "אלף שמות לאושר" היא  מתארת:

בזמן ששכבתי שם והייתי מודעת, כלומר הייתי המודעות, התעוררה המחשבה, " זאת כף רגל". ומיד הבנתי שזה לא נכון. וזה היה האושר שבכך. הבנתי שהכל הפוך. זאת לא כף רגל, זה לא ג'וק. זה לא היה נכון, ובכל זאת היתה שם כף רגל והיה ג'וק. אבל לא היה שֵם לכל הדברים הללו. לא היו מילים נפרדות לתקרה או לפנים או לג'וק או למשהו מכל זה. אז זה התבונן בכל גופו, התבונן בעצמו, בלי שם. שום דבר לא היה נפרד מזה, שום דבר לא היה מחוץ לזה, זה פעם כולו מרוב חיים ואושר, והכל היה חוויה אחת רציפה. זה לא היה נכון להפריד את אותה שלמות, לראות משהו מחוץ לזה. כף הרגל הייתה שם, אבל היא לא הייתה דבר נפרד, וזאת הייתה הרגשה מגוחכת לקרוא לה בשם "כף רגל" או בכל שם אחר. הצחוק לא הפסיק לזרום מתוכי. הבנתי שג'וק וכף רגל הם שמות לאושר, ושיש אלף שמות לאושר, ובכל זאת אין שם למה שנראה אמיתי באותו רגע.

 

 

אחרית דבר:

היום, בשעה 22:10 שעון ישראל, פגש ג'וק ברל את מותו, תחת הקרוקס של הזוגי. היינו באמצע  הצפייה בסרט השלישי ברצף שצפינו בו ביום קדוש זה. סוג של התעללות עצמית שתכליתה מחיקת תאי מוח, סוג של אוטונזיה עצמית. טקס שאנו נוטים לחזור עליו בחגי ישראל, במיוחד אלו שמונעים ממך תנועה באמצעות כלים מוטוריים. היינו באמצע הצפייה ב"רוקנרולה" ( מומלץ) וזה אחרי שצפינו באיזה סרט מדע בידיוני, שלמרות שצפיתי בו לפני חצי שעה תהרגו אותי אם אני זוכרת איך קוראים לו – משהו עם גחלת ולפני זה ראינו את הסרט על ויקטוריה המלכה (הצעירה – גם חביב) כשלפתע ללא אזהרה וללא בקשה לעצירת הסרט, בתנועה חלקה ומהירה קם הזוגי ממקומו פסע לאמצע הסלון ורקע ברגלו. הנינג'ה שהוא התפתח להיות: בעין אחת צופה על סרט פעולה והשנייה רושמת תנועות חשודות על מרצפת הקרמיקה.

תהה נשמת ז'וק צרורה בצרור.

מודעות פרסומת

Read Full Post »