Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘עבר’

החמישייה הסודית

בשבילי זאת הפעם הראשונה עם השרביט ואני דפקא שמחה לאתגר, זה הבון טון החדש – להילחם בקצות הציפורניים כדי לקבל שרביט. כל השרביטים והשירבוטים והכל בזכות האחות הקטנה והגדולה

ועכשיו לאקשן:

1. הלכתי מכות שלוש פעמים, בכל הפעמים הגנתי על חברות. זה התחיל ביסודי, הבריון של הכיתה (היום הוא בעל מוסך בגבעתיים) היה מחכה לנו כשהיינו הולכות בדרך הביתה ומחטיף בעיקר לחברות שלי. בי הוא אף פעם לא נגע. עד שיום אחד נמאס לי מהרוטינה הזאת. אני זוכרת את האקט הזה שלי זורקת בהפגנתיות את התיק על הרצפה ותמות נפשי עם פלשתים. הוא הרביץ לי אני הרבצתי לו ומאז הוא עזב אותנו לנפשנו. זה היה רגע מכונן. (מקונן, מחורנן).
הפעם שנייה הייתה בתיכון, ישבתי על הגדר ליד הבית ספר עם חברה ובא בחור ודגדג לה עם הארטיק שלו באף. חשבתי שזה נורא משפיל והתנפלתי עליו. לא לבשתי אז חזיות וכשהתחלנו להתגלגל על הכביש הוא קרע לי את החולצת בית ספר וככה עם השדיים בחוץ הלכתי איתו מכות. שום דבר לא עניין אותי. הוא קרע אותי במכות וגם אני אותו. זה נגמר בזה שהוא נסוג בקריאות של: תראי מה אני יעשה לך, תראי מה יעשה לך. ידעתי שניצחתי.
בפעם השלישית הייתי כבר אישה בוגרת. הלכתי עם החברה והבן שלה ואיזה ערס זרק עליה סיגריה בוערת וצירף איזו מילה. הוא היה קטן ועל כן הרמתי אותו מהצווארון. אחרי שהרמתי לא ידעתי מה לעשות הלאה. הוא ניצל את ההפוגה הרגעית ופשוט מלמטה הכניס לי אגרוף ישר ללסת. העניין הזה של לראות כוכבים הוא אמיתי. ראיתי כאלה והרבה באותו הרגע. באמת מה שחווים זה מין רקע שחור ועליו התפוצצויות של אור. המשכתי להחזיק אותו מורם עד שבדקה הבאה כבר הפרידו בינינו אנשים והוא קיבל על הראש: איך הוא מעיז להרביץ לאישה.

2. יום אחד פגשתי מישהו שלמד איתי תואר ראשון. לא ממש חיבבתי אותו. עמדנו שם וקשקשנו, ובסוף לחצנו ידיים. התכוונתי להגיד לו: 'שמור על קשר' ויצא לי: 'שמור מרחק!'

3. קראו על שמי חנות לכלי סניטציה. הייתי חיילת ולחבר שלי אז קראו משה. טוב לא בדיוק משה, אבל היו לו קפקפים עם פלטפורמה, ציפורן ארוכה בזרת וגורמט זהב ענקי. משה היה חיל ששירת איתי באותו הבסיס ויאמר לזכותו שהוא "גילה" אותי למרות שהתחבאתי מאחורי משקפי-ראיה ענקיים אותם הרכבתי בשאיפה להעלם. תקופת הצבא הייתה תקופה קשה בשבילי. אני קלטתי אותך, הוא תמיד השוויץ. גם אני קלטתי אותו.
את תקופת שירותו הצבאי ניצל משה לבניית פלטפורמה לעסקיו ולשתייה כבדה. עוד בהיותו חייל הפך לבעליהן של שתי חנויות לכלי סניטציה. בזמן קצר אחרי השחרור הוא הפך לאימפריה עם רשת של חנויות, אחר כך הרואה חשבון שלו מעל בו והתאבד (כן ההוא שקפץ מכלבו שלום) ומשה מצא את עצמו נאלץ לבנות הכל מחדש.

4. גבר(?) שחייתי איתו שלוש שנים, סיים איתי את הקשר באופן פתאומי בבית קפה. סתם יצאנו לשתות קפה. זה היה במילים אלה: 'אני לא רוצה לגור איתך יותר ואני לא רוצה לדבר על זה'. הוא היה אורח בחתונה שלי.

5. יצאתי פעם עם איש שהזמין אותי למסעדה "יוקרתית" שבה כולם הכירו אותו. יצא שהייתי מחוקה לגמרי אחרי אי אילו סיגריות מהסוג שהפסקתי לעשן. עשיתי לו פדיחות איומות: השפרצתי במרק עם הכפית, אחר כך ניסיתי להכניס את המקרוני אחד אחד לשרוול ובסוף גם אמרתי למלצר שיש לו כרס ושהסינור לא מתאים לו. הוא כמובן לא הראה שם יותר את פרצופו וגם לא דיבר איתי חודש אחורי זה.

ובמשואה זו אני מתכבדת להדליק את השרביטים של

נתי, מרסלו, שין, פראני, ונועם

Read Full Post »

« Newer Posts