Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘עתיד’

כאן ביתי – דה סיקוול

אחרית דבר בעניינו של סוכן הנסיעות ("בונבון שלי"): מסתבר שגם לזוגי הוא קרא 'בונבון' ואף הגדיל ועשה וקרא לו גם 'ממי'. אי לכך לזכותו יאמר שאין הוא שוביניסט. מה הוא כן? לא לגמרי ברור, להוציא את העובדה שהוא דווקא שייך למיעוט הנדיר יחסית בארצנו – אנשים שעושים עבודתם נאמנה.
_________________________

בעקבות שוס המתווכחים הגדול שחטפתי היישר אל עור התוף, פיתחתי את הנושא עם חברה. אישה יקרה זו היא ארכיטקטית במקצועה ועל כן כשהיא שוחה בים הנדל"ן, שעליו פרנסתה, היא אוכלת מתווכים לארוחת בוקר, ופולטת אותם תוך כדי תנועה.
'את חייבת להיות מאוד מוגדרת, מאוד מדויקת בדרישות שלך ואם הם לוקחים אותך לראות משהו שלא מתאים, תתני להם בראש. הם כנראה הרגישו שאת לא ממש יודעת מה את רוצה, שמשמעו שהם יצטרכו להתאמץ ועל כן התגובות', היא אמרה והדליקה אצלי נורה בגודל מגדלי השלום.
חייבים לתת לנתי קרדיט שהוא באינטואיציה שלו, בתגובה לפוסט נגע קרוב. נגע קרוב בזה שהוא החזיר את הדיון אלי – מה בי, אצלי, בהתנהגות שלי, הוביל למפגש עם שלושת גסי הרוח, במקרה הזה מתווכים.

________________________

מה זאת אומרת: מה בי?
הרי בארץ שלנו לא ממש נדרש מאמץ ליפול על אנשים גסי רוח; ליתר דיוק הם נופלים עלייך, ובהמוניהם. מה הסיפור?

במשפט אחד: המחשבה שלנו, הרגשות שלנו, תפיסת העולם שלנו – מייצרות את המציאות שלנו.

המחשבות הן בעצם רק ראשית התהליך. הן סוג של קטר שאם הוא לא מושך אחריו את הרצון, הרגש, הדימיון, את החיבור המלא שלנו אל המטרה, הוא יהיה קטר חלש. הקטר יהיה חלש אם לא נפתח את החשיבה, אם לא נוסיף לה ממדים, אם לא נתמיד.
אני אחזור אל סיפור המתווכים, ואסביר מה הבנתי ואולי כך אני אדגים את הנקודה.

הבנתי שהנה אני שוב פוחדת. פוחדת מהדבר הטוב הבא שצריך להגיע.
הדירה שאנחנו הולכים לקנות היא בהחלט קפיצת מדרגה עבורי, במובן מסוים היא התממשות של פנטזיות שהולכות איתי תקופה לא מבוטלת. זוכרים את הפוסט הזה? הנה אני אזכיר אותו בהזדמנות הזו גם לעצמי. בנוסף לדברים שכתבתי שם, אפשר גם להוסיף את חוסר האמון ביכולת להשיג ולהצליח.
הפחד יוצר היסוס, יוצר חוסר אמון בהגשמת המטרה, יוצר מקום לא מגובש. למרות, שכביכול הגדרתי לעצמי מה אני מחפשת, ההגדרה יושבת בשכל בלבד וגם בשכל היא לא מלאה וממוקדת. אני משדרת הססנות, משהו לא סגור וזה מה שמגיע אלי חזרה, זאת המציאות שאני יוצרת.
תחסכו לי את חוסר האמון שלכם.
הספר "חשוב והתעשר" מתמקד בדיוק בסוגיה הזו של האחריות שלנו ליצירת המציאות חיינו. כתב אותו נפוליאון היל, שהקדיש עשרים שנה למחקר שבמסגרתו ראיין 500 אישים מהמצליחים והבולטים ביותר באמריקה, כשהוא חוזר מולם על שאלה אחת: מהו סוד ההצלחה שלכם? הספר, שפורסם לראשונה ב-1937, אקטואלי עכשיו בדיוק כמו אז ומומלץ מאוד.
באופן דומה, באחד הראיונות מהיותר מעניינים שהיו לי ראיינתי בעלים של חברה גדולה. זאת חברה משפחתית והאיש ירש את העסק מהאבא. הוא ירש עסק קטן והפך אותו לעסק שמהווה תחרות לחברות ענק בזירה הבינלאומית. כששאלתי אותו איך נעשה המעבר, או מה היה הגורם המכריע בהתפתחות, הוא שלח אותי לדיבר התשיעי של כללי ה"עשה ואל תעשה" שניסח בן גוריון: "מנהיג חייב להקדיש זמן רב למחשבה". הוא גם אמר לי: "כשאתה יוצא למסע של שינוי, התכנס עם עצמך וחשוב. עלייך לדעת מה אתה באמת רוצה להשיג. כסף? שקט? להיות מפורסם? ליהנות? שאל את עצמך: מהי שלמות בשבילי? מה אני רוצה מהחיים? מה הכי חשוב לי? 99% מהעולם לא יודעים לתת תשובה על השאלה הזאת. הרוב יודעים להתגלגל, להתנהל בחיים. להתרגז על משהו. ההתחבטות בשאלות הבסיס הייתה אצלנו נקודת ההתחלה".

כך בכל נושא שרוצים בו שינוי. הזדמנות לבדוק מחדש את סולם הערכים והרצונות. אני רוצה בית. מה זה בית בשבילי? מה חשוב לי שיהיה בו? איך הוא צריך להראות? להרגיש? איך אני אמורה להרגיש חיה בתוכו את היום יום?
היום הלכנו לחפש שכונות שבא לנו לגור בהן.

__________________________________________

כללי "עשה ואל תעשה" של מנהיג /דוד בן גוריון

1. עלייך לדעת מה אתה רוצה להשיג.
2. עלייך להיות בטוח במטרותייך ולראותן לנגד עינך כל העת.
3. עליך לקבוע עדיפויותיך.
4. עליך לתת אמון באנשיך – לא פעם אמון רב יותר משהם נותנים בעצמם, שכן המנהיג האמיתי מכיר באופן אינסטינקטיבי את יכולתו של אדם ומסגול לעוררו למצותה ברגעי משבר.
5. עליך לדעת מתי להילחם ביריבך ומתי להפסיק לזמן מה.
6. לעולם אל לך להתפשר בשאלות עקרוניות.
7. עליך להיות מודע לגורם הזמן, וזה דורש ממך התמצאות מושלמת במה שמתרחש סביבך.
8. מאחר שהעולם אינו נעצר אף לרגע, ונתיב הכוח משנה את מרכביו כבתנועה של קלידוסקופ, עלייך לבחור שוב ושוב, בהתמדה, את הדרך שבחרת להגשמת מטרותייך.
9. מנהיג חייב להקדיש זמן רב למחשבה
10. מנהיג חייב להקדיש זמן רב לחינוך.

מודעות פרסומת

Read Full Post »

סוויטה דה-לוקס

כולם צריכים לכתוב, הוא אמר, גם חֵנְוָונִים, כדי לפרוק את זה. בילי בוב תורנתון, מתראיין בתוכנית "סטודיו של שחקנים". התכנית צולמה כשהוא היה עדיין נשוי לאנג'לינה ג'ולי. הוא מספר על האהבה הגדולה שלהם ועל האופן שבו הוא רואה את כל מה שקורה לו כמשהו שבעצם הוא ממציא. 'דמיינו שהמחר הוא היום', הוא אומר לסטודנטים שמקשיבים לו, 'תתרגשו מהחיים שלכם'.
בחוץ שקט. שנינו סחוטים, הגענו לכאן מחוקים. אני נהגתי. הג'י. פי. אס. דיבר אלי לראשונה בחיי. שידרגנו אתכם לסוויטה יפיפיה, אמרה פקידת הקבלה. אבל אנחנו כבר מפונקים והחדר שהוא הסוויטה, נראה בסדר, לא יותר. יוצאים אל הדֵק שפונה לנוף מדהים. בדֵק של הסוויטות, מבט למעלה מגלה לנו שיש סוויטות גדולות יותר, מפוארות יותר שפונות אל הנוף ויש להן מרפסת ענקית, לא כמו המרפסת המצ'וקמקת שאנחנו קיבלנו שבקושי מכילה את הישבנים שלנו ושפונה אל הבריכה. אין לזה סוף, אני חושבת, כשאת בחדר, את רוצה מיני סוויטה וכשאת במיני-סוויטה את שואפת לסוויטה. ואז את מגלה שיש סוויטה רגילה ויש סוויטה דה-לוקס, ומעל לסוויטה דה-לוקס יש את הסוויטה שרק שרי אריסון ועופר יכולים להרשות לעצמם. ומה הם רוצים? את הסוויטה הנשיאותית שקיבלה סוהא בלה-בריסטול?
מה עושה זה שכבר יש לו מטוס מנהלים פרטי? מפנטז על חללית פרטית? על טיסות למאדים?
אין סוף לטירוף הזה.
ביום האחרון פתחנו שולחן. זה היה אחד השולחנות היותר מוזרים שיצא לי להצטרף אליהם. היו שם: מנכ"ל של חברה גדולה מאוד, בעל המלון, כתב בכיר, בדרן בכיר, שני אמנים, משוררת ואמתכם. הבןזוג ישן. המוזרות הייתה בשילובים: כוכבי תקשורת, עמך (מי אינקלודד), הון וממון בחברותא – דנים בסוגיות רוחניות: אור וחושך, נפרדות ואחדות ורכילויות. תוך כדי שיחה אני מזהה איך העובדה שאלו שיושבים מולי מפורסמים עושה עלי רושם. גם בעל המלון: 'תשב כאן על הכסא הזה, הוא יותר נוח', הוא אומר לכתב הבכיר ומפנה לו את הכורסא שעליה ישב. כשהכתב הבכיר מתיישב סופית, אני עוזבת. לא יכולה לסבול את הנוכחות.

מנהל החברה הוא השכן שלנו לקומת הסוויטות. 'תגיד לי אתה לא מפנטז על הסוויטה שמעלייך?' שאלתי. לא, הוא ענה לי כאילו דיברתי על יבחושים כחולי כנפיים. אז אצלו זה לא סוויטות. אבל מעניין מה התפקיד הבא שהוא מפנטז עליו? ההשקעה המוצלחת הבאה? המאהבת הבאה? החופש הבא? תמיד לרצות להיות במקום אחר, טוב יותר, גבוה יותר, יותר, יותר, אחר, אחר. העתיד והפנטזיות. אותי זה החזיר לשאלה איך לדבר עם אנשים באופן שתגיות מוכרות לא תיסגורנה אותם. איך לחצות את המידורים שהם יצרו. מידורים זה טוב, לא? אמר לי המנכ"ל. לא רציתי להגיד לו שמידורים זה הפחד לאבד את הבָּלַטָה שהצלחת בעמל רב לעמוד עליה יציב.
דיברנו גם על איך פעם עשינו את הדברים אחרת. יותר נכון אני דיברתי, כי יום לפני נסענו לאיזה מושב, שבאחת הגבעות שלידו, אני וההוא של אז ישנו כמה לילות באוהל שהוא תפר במו ידיו. ככה הסתובבנו. הזיכרון דהה לגמרי. רק הצומת נשארה חקוקה. הצומת ותחנת האוטובוס שבה חיכיתי כשעזבתי אותו. תחנת האוטובוס עודנה עומדת ניצבת.
ושלשום? עצרנו ליד איזה מצפה, אכלנו בננה צופים אל הנוף וחזרנו אל האוטו, הפעלנו מחדש את הג'י.פי, אס. בשיחה במלון הנ"ל מצאתי נחמה בעובדה שיש כאלה שגם את שלב האוהל לא עברו.

חזרתי עם תובנות.
אין לי שאלה כי באמת אין לי שאלה. בתוך החיים ברור לי מה נדרש ממני. יש לי מפת התמצאות שכרגע מספיקה לי. הרצון שלי שהשאלה המחקרית תצמח מתוך צורך אמיתי שלי – היא לא נכונה. כדי שהשינוי יוכל להתרחש – נדרשים ממני דברים אחרים, יותר בסגנון של: התמדה, נחישות, משמעת עצמית, שחרור של המוכר. נדרשת ממני גם אמונה – האמונה בכוחות שלי.
אה, והיה גם רגע באחת הסמטאות. שקיעה. מולנו מגיח כלב ענק שחור. אנחנו מזהים רגל שבורה ושהוא שייך למישהו. אני מנסה להחליט אם לפחד או לרחם. הסיטואציה נפתרה. הכלב דידה אלינו, נעמד, והתרחק.

Read Full Post »

« Newer Posts