Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘צמיחה’

אללה ירחמי

איזה חלומות אני חולמת.
לחלום הזה שלי ניתן ללא חשש לתת את הכותרת "חלום תל-אביבי". שנים שאני חולמת על ירושלים אהובתי, שהחיבור שלי אליה מאוד משמעותי (זה היה לפי שהיא התחרדה ומשהו לא ממש טוב קורה לה), ולראשונה בחיי (למרות שאני כאן כמעט עשור) תל-אביב מופיעה אצלי בחלום.

ובחלומי אני יושבת בבית קפה/מסעדה תל אביבי טיפוסי ומזמינה מזון לי ולחברתי. למה תל-אביב? משהו באווירה, בעיצוב, לא יודעת. מההזמנה אני זוכרת רק שני יוגורטים (????) אמה מה מה? אין לי כסף לשלם ואני אומרת שאני הולכת להביא כסף. אני אכן הולכת ומגיעה למקום שהוא מעין גן, מעין מבנה פתוח ויש בו מין פלטפורמה כזו ובקצה שלה על שולחן רעוע עומדות כל מיני כוסות ובקבוקי זכוכית חלקם שבורים שבתוכם תקועים צמחים כאלה, כמו ששמים במים להשרשה. נראה שהמים בכלים זה מים שנקוו מגשמים וכל העסק נראה די מוזנח ומרקיב ולא מי יודע מה באיזה תהליך צמיחה. פה ושם עוד מזדקר לו איזה צמח שנראה חי. ואף על פי כן אני לוקחת קנקן מים ומחדשת את המים בתוך הכלים האלה. אני מרוצה ממה שאני עושה וחושבת שכל הכבוד לי על הנאמנות וההתמדה שלי – על זה שאני מקפידה להגיע ולשפוך מים. בצד על ספסל יושבת אישה עם ילד ואני שומעת שהיא מצחקקת. 'אה? בטח מצחיק אותך שאני משקה כאן, לא ממש נראה שיש מה להשקות אה?' , אני פותחת איתה בשיחה. האישה נדה בראשה להסכמה. 'אני מבינה אותך ואני דווקא מאוד גאה בעצמי, זה יפה העניין הזה שאני משקה. שתדעי', אני אומרת לה, 'אני משקה את גן האבסורד'.

אומרת וממשיכה ללכת. לא כל כך ברור לי איפה אני הולכת, אלא שתוך כדי הליכה אני קולטת שאני מסתובבת ברחובות העיר בבגד ים ואני קצת תוהה, איך זה שמרגיש לי כל כך נוח בלהסתובב חשופה ככה בבגד ים, ושוב אני מבסוטה מעצמי על זה שאני לא מחשבנת ושאני מרגישה נוח. אין לי מושג איך אבל הדרך שלי עוברת דרך אוטובוס. זאת אומרת אני עולה לאוטובוס מהדלת האחורית, ובאוטובוס יושבת חבורת גברים שמשחקת איזה משחק. משחק קוביות או קלפים. הם נראים כולם טוב כאלה. אני מנסה לעבור כדי לצאת מהדלת הקדמית ומישהו מהם אומר לי משהו. אנחנו צוחקים. יש אנרגיה מינית באוויר. אני לא יודעת איך זה מתפתח אבל נוצר מצב שאחד מהם מתחיל להיאבק איתי – זאת אומרת אני צריכה להיאבק איתו כדי להצליח לעבור ולהמשיך הלאה. הם שמים כזה שולחן שחוסם לי את הדרך. הכל נעשה באווירה עליזה וצחקנית כזו. שום דבר מלחיץ או מאיים. אני והוא מתחילים בהתחלה עם כאלה כיפופים הדדיים (כמו בג'ודו) שום דבר רציני ואחר כך אני לאט לאט עוברת לאגרופים, אבל עדיין לא ממש אגרופים של קסאח, אבל האגרופים הולכים ונהיים רציניים. ואני אומרת לעצמי, אה, הנה הוא בטח מופתע ואני מצפה ממנו לפרגון על איזה אגרוף נאה שאני מצליחה לתקוע בו, אגרוף עם משקל שפוגע אצלו יפה בבית החזה.

כאן אני מתעוררת. אני מתעוררת כדי למנוע או כדי לא לראות את האסקלציה של ההאבקות.
קמתי קצת מבועתת. מהו הגן הרקוב, חסר החיים שאני משקה? מהם הכלים השבורים והמוזנחים? מים – אלו הם רגשות, את זה אני כבר יודעת. אני שופכת מטען רגשי חדש, מטהרת משהו שהוזנח. וגן האבסורד, מה זה? אולי האמירה הזו היא המפתח – שאני משקה מקום שלא כדאי להשקות. שעצם הניסיון להשקות אותו הוא האבסורד. שתהליך הזה של ההשקיה שלי הוא חסר תוחלת. אני משקה את ההבל שבמילא אף פעם לא צומח. אני משקה משהו חסר סיכוי. ואולי זה משהו שאני חושבת שהוא חסר סיכוי. שהגברת המצחקקת היא החלק האחר שלי שמביט בציניות על הגינון שנראה בלתי רציונאלי בעליל. והאמירה "גן האבסורד" – זה משהו שנאמר כדי לסתום לה את הפה. כן, אני מתחזקת אבסורד, זה מה יש. התפיסה הרציונאלית שלך יקירתי מוגבלת.

ומה זה הגבר הזה שאני הולכת איתו מכות בצחוק ועוד מצפה לפרגונים על אגרופים מוצלחים? האם יש איזו היאבקות שאני פוחדת לראות אותה מתפתחת? האם זאת האבקות בין הצד הגברי, האסרטיבי, הפרגמטי שלי, מול הצד הנשי שלי – שמחפש את היצירתיות, הנאה, התת מודע. מה הולך שם? אוטובוס בחלומות זה בדרך כלל ביטוי לפוטנציאל אדיר לביטוי.

והמשחק, המשחק של הגברים והמשחק שלי איתם. איך החלק הראשון של החלום הוא על טהרת הנשים – חברה, בעלת המסעדה, האישה שמצחקקת שיש לה ילד ופתאום חבורה של גברים ומאבק ביני לבינם. אולי אני צריכה ללמוד לשחק מבלי שזה מיד יהפוך לתחרותיות, לרצון להשיג? הנה משהו שמתחיל עליז, משחקי ואני הופכת אותו לקרב.

לפותר נכונה מוצע פרס. משלוח שוקולדים לפתח הבית. אפשר גם במיילים. תזרקו אסוציאציות, חופשי.

Read Full Post »