Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘שאולין’

מזה שלושה חודשים (אולי יותר) אני נגררת ממצוקה אחת לשנייה. זה התחיל עם כתף קפואה שלא יכולתי להזיז, פלוס כאבי תופת, המשיך בשריר וגיד קרועים פלוס כאבי תופת ותנועה מוגבלת ואחר כך מוגבלת פחות, וממשיך כעת (בנוסף לסד שעדיין על הרגל) עם שתי דלקות חדשות (קשורות זו לזו בקשר עקיף), פלוס ברדק ואנטיביוטיקה והסתבכויות, בנוסף שלשום הגיעה שפעת כבדה למדי ואתמול סבלתי מסחרחורות ותחושת מיסטול כבדה (זה היה החלק הנעים) כתוצאת לוואי של אחת התרופות.
אני מזכירה לעצמי את האביר השחור של מונטי פייתון. זה שמאבד כל פעם חלק ומבקש עוד.

את השפעת העביר לי הזוגי. יצא שהשבוע בילינו הרבה יחד בצפייה משותפת ומזוכיסטית בסדרה המעודדת והכה מתאימה: "עמוק באדמה".
שלשום כששקלנו מיון כי התחלתי להשתין דם (פרדון דה פרנץ'), התחלתי לעשות דילים עם אלוהים. מוכנה למות, אבל בהכרה, בלי סבל מתמשך ונוראי ויחסית מהר והכי חשוב – שהוא יהיה נוכח.
היה לי רגע אחד של פוקוס (לא משימה קלה), שבו היה לי הבהוב של מה זה אומר להיות שקטה בלב הסערה. גם אם מסביב יהום הסער, אפשרי שהתודעה תישאר יציבה. יציבה במובן של חזקה, לא מתבכיינת, לא נבהלת, לא קורסת, לא מזדהה עם הסבל. יציבה במובן של יכולת ריכוז, של כוח מנטאלי.
תמונה אחת רצה לי בראש, בלופ אין סופי. אם המנזר בשאולין (החלק של הנזירות), שהיא כבר קשישה מאוד, שנשארה לה רק יכולת התנועה של כפות הידיים, מאמנת כל היום את הידיים. ראיתי סרט תעודה עליה. מופת של אדם.
לפעמים כאן בבלוג אני מדברת על שחרור. מצבי המיוחד עזר לי לתרגם את זה למונחים פשוטים: שחרור מהתלות בתנאים החיצוניים. לא חשוב מהו זה שקורה, "אתה", שזה התודעה שלך, לא מתבלגן יחד עם זה. כל שנבקש לו יהי.

כאן אתון עיוורת בתפקיד איוב*.

___________________________

* מחווה למרג'

 

Read Full Post »