Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘תיאום עמלות’

בהמשך לפוסט הקודם.
אחרי שהבנתי משהו ביחס לעניין הזה שהמחשבה יוצרת "אני" ושסביב ה"אני" הזה מתקיים הרבה סבל. זאת אומרת המחשבה יוצרת "אני" ואחר כך ישנה התחזוקה הזו שאני רוצה שאחרים יחשבו שה"אני" הזה מוצלח, החיפוש אחרי האישור, האהבה הקבלה וההערכה של ה"אני" הזה מאחרים ומעצמי והכיווץ שמתקיים כשה"אני" הזה מסתבר לא להיות כזה מוצלח בעיני עצמו או בעיני אחרים, וכל האנרגיה שמושקעת בעניין הזה. קיום שלם שמושקע בעניין הזה. זאת העבדות שעליה אני מדברת.

אחרי שראיתי את זה, קמה לנו פרובלמקה חדשה.

הפרובלמקה התעוררה מהנקודה שבה אמרתי לעצמי – שכל החלטה, היא החלטה ש"אני" מקבלת. מיד כמובן אני נזכרת בשיחה עם קייטי ביירון, כשאמרתי לה בדיוק את זה.

סיפרתי לה על מסע הל.ס.ד שהיה לי שבו ישבתי בביתי דאז וניסיתי להבין מה מכל מה שאני חווה הוא אמת. [מסתבר שהעסק הזה של חיפוש אחר האמת הוא מוטיב קבוע ב"חיים שלי" – הייתי אז ילדה בת 19] ואז אני זוכרת את עצמי תוך כדי הטריפ האינטנסיבי עם הצבעים ואיך שהכל משנה צורה סביבך והתפיסה החושית זה לא מה שאתה מכיר, ואז אני זוכרת את עצמי אומרת לעצמי: אם אני אגיד ליד שלי לזוז והיא תזוז – זאת אמת. אמרתי ליד שלי לזוז – והיא אכן זזה. אין לכם מושג איזו תחושת ביטחון העסק הזה נסך בי. ואחר כך קראתי לכלבה שהייתה לי אז והיא הגיעה – ואלו היו פיסות של עולם מוכר, בתוך הכאוס שבו ריחפתי.

[ואם כבר מדברים על הכלבה – היא זהרה בכל מיני אורות, ראיתי את ה"אאורה" שלה. את ההילה שלה (הטריפ היה המצב היחיד שבו זכיתי לראות את ההילות של אנשים וחיות) וכמות האהבה שאני הרגשתי כלפי הכלבה הזאת ברגע ההוא, הלוואי עלי עשירית מזה ביום יום שלי עכשיו.]
" "אני" אמרתי ליד שלי לזוז", חיקתה אותי ביירון וסימנה על עצמה עם האצבע: " "אני" אמרתי ליד לזוז". הבנתי את מה שהיא אומרת לי : הייתה מחשבה שאמרה ליד לזוז ואני מנכסת אותה לאני הבידיוני הזה.

ועכשיו אני גם מבינה תוך כדי כתיבה את האופן שבו העוגן הזה נתן לי ביטחון אז בטריפ והאופן שבו העוגן הזה שנקרא "אני" נותן לנו ביטחון ביום יום, והאופן שבו אנחנו מבינים את זה שיש לנו שליטה על ההתנהגות שלנו – איך זה נותן ביטחון.

קייטי ביירון אומרת על החלטה (עוד עמוד אצלי כאן בבלוג):

We never make a decision

When the time is right, the decision makes itself

אני מתבוננת בחיים שלי ורואה שזה נכון. היום בבוקר היה לי קר, היד הושטה אל השמיכה וכיסתה את הישבן החשוף שלי, קמתי לשירותים כי רציתי להשתין, כל ההתנהלויות האלו – לא עברו דרך "החלטה" מודעת, דרך תהליך מחשבתי. לא, עד כמה שאני יכולה להיות מודעת, הייתה שם מחשבה, עכשיו אתון תכסי לעצמך את התחת. זה היה תהליך אינסטקטיבי לגמרי.
אבל – ישנם לא מעט מקרים שבהם המחשבה מניעה לפעולה והתחושה היא שבלי ההנעה הזאת של המחשבה לא תהיה פעולה. קומי עכשיו לשטוף כלים, או קומי עכשיו ולכי להתאמן כשמה שנורא בא לי זה להמשיך לשבת על הכסא ולא לקום ממנו לנצח כי אני עייפה. ושלמחשבה הזאת יש כוח להניע תהליך שאולי לא היה מתרחש בלעדיה.
היא לא שלי המחשבה ועדיין היא לא פועלת לבד , היא חלק מהענן הזה שמורכב מגוף, זכרונות, הרגלים, תחושות. והעניין הזה שהמחשבה מניעה הוא הפתח היחיד שיש לנו אל השינוי. שינוי שהוא אפשרי. אני יודעת, אני עברתי כמה כאלה משמעותיים.
איך שביירון מתארת את זה – החלטה נשמעת כמשהו פסיבי לחלוטין. תהליך שאין "לי" עליו שליטה. בשלב הזאת זאת אמירה שאני עדיין לא מבינה/לא מקבלת [מה שאני מסכימה איתו הוא שהמחשבה מושפעת מאוסף שלם של התרחשויות ותחושות, שהיא לא עומדת לבד באופן עצמאי, היא תוצר של סך הכל התרחשויות] ומכיוון שכך – כל העניין הזה שאני קוראת ל"ענן", הזה אני, הוא עדיין במובן מסוים עניין של סמנתיקה. בסדר הענן הזה הוא אוסף של תופעות שאני במחשבה נותנת לו שם קולקטיבי.

נראה לי שמוקד החקירה שלי עכשיו יתמקד בנושא הזה של ההחלטה. מי לעזאזל מקבל אותה? ואיך היא מתקבלת?

המשך יבוא (אני מקווה).

_________________________________

הבלוג מרכין ראש בשל מותו בטרם עת, בתאונה אווירית של נשיא פולין לך קצ'ינסקי. למרות שאם כבר אקטואליה, יש לבלוג הזה לפחות שתי סיבות לא פחות טובות להרכין ראש. האחת היא ארץ הקודש (הולילנד) והשנייה זאת שקמה והטמטום שהתרחש סביב הסיפור. הכי גרוע בכל הסיפור הזה זאת השורה התחתונה, שהצבא עושה מה בראש שלו ולא סופר אף אחד ממטר.

מודעות פרסומת

Read Full Post »

הרגע שבו ההיסוס שלך, שיושב על הפחד שלך מהמשימה שמונחת לפניך, בא לידי ביטוי במציאות ומניח מקלות בגלגלי העגלה שהתאמצת כה קשה להניע. קשה להביט לרגע הזה בעיניים.
מצד שני – במצבים מסוימים הפחד מתבקש. האתגר חדש, המשימה גדולה. טבעי לפחד מהכישלון, מלא להצליח לעשות את זה טוב.
הכי חשוב, לראות את זה, להבין, לקבל ולהחזיר את העיניים אל המטרה.
אף פעם לא מאוחר מדי לכלום. ההתמדה היא הניצחון של הרוח. ההתמדה היא המפתח. הדלתות במוקדם או במאוחר תפתחנה. סוג של חוקיות שמוכיחה את עצמה ודורשת חוסר ויתור. העליות והמורדות גם הן חוק טבע.
מהמקום הזה קל לראות איזו עוצמה יש במצב משוחרר. מצב שלא פוחד ולא מתווכח. מצב שממלא אחר הוראות שאין בהן שום דבר אישי. ממלא הוראות מבלי לרצות שזה ילך לכיוון כזה או אחר. קשב.
תנו לצאת, צעק האיש שבבקבוק. תנו לצאת.
איך זה שביום יום אני לא מצליחה לראות את תא המעצר? מדוע הוא שקוף?

Read Full Post »

האמת היא שאני לא מבינה, ממש לא מבינה ולכן אני כותבת את הפוסט כי אף אחד בסביבה הקרובה שלי גם לא מצליח להסביר לי ואני מתרשמת שאני לא היחידה שלא מבינה.

בנק ישראל מבקש הדחה של יו"ר בנק הפועלים. הוא עושה את זה בלי לתת את פירוט הנימוקים, אלא תחת טענה כללית שיש מספר רב מאוד של מקרים שבהם הבנק תחת דנקנר פעל שלא כשורה ושלא בהתאם לכללים. המקרים האלה מפורטים במכתב דיווח רשמי שמחכה בבנק ישראל במידה ודני דנקנר לא יפרוש מרצונו או לא יופרש על ידי דירקטוריון הבנק.  בבנק ישראל לא מפרטים את הטענות, כך הם טוענים, כי פרסום כזה יפגע מאוד במוניטין של הבנק. זה מה שיקרה, אם תהליך ההדחה יהפוך להיות פורמלי.

בנק ישראל גם לא הכניסו את הבעלים, שרי אריסון בסוד העניין – הם לא פירטו בפניה או בפני הנציגים שלה את הטענות. פרופ ידידיה שטרן טוען שזאת לא זכותה  של אריסון להתערב, מי שצריך לנהל את כל הפרשה הזאת זה הדירקטוריון של הבנק ולא היא. כדאי לקרוא את העמדה שלו.

נשים בצד את עצם שאלת ההתערבות שלה, ונתייחס לטענה של אריסון: "אם לא אומרים לך מה העובדות, איך אתה יכול להתגונן בפניהן ולהתמודד איתן". הגברת גם טוענת שחזקיהו ופישר תופרים לדנקנר תיק – הם מבקשים את ההדחה שלו ואחר כך מבקשים עליו חומר.

מה שלי לא ברור: מה זה "הפעל הזה שלא כשורה" – אם אכן כך, האם הוא לא צריך לעמוד בעניין בפני ערכאה משפטית? ואם אין להם מספיק הוכחות – אז למה הוא מודח? ועם כל הכבוד שזה יפגע במוניטין של הבנק – האם אין ערכים שעומדים מעל העניין הזה של "המוניטין של הבנק", כמו התנהלות ישרה וראויה של יו"ר דירקטוריון בנק בישראל?

מה שבטוח שכל הדיבורים האלה – של תפירת תיקים על ידי בנק ישראל, זה  בטוח פוגע במוניטין של כל המערכת הבנקאית, שגם ככה לטעמי מדיפה כבר מזמן ניחוחות.
למשל, מה נסגר עם ה-290 מיליון ₪ שהחברה האלה צריכים לשלם על תיאום עמלות והם מזילים דמעות של תנין שזה הרבה כסף?

 ואם כבר אקטואליה – אז עוד משהו:

טוויטר – אנקדוטה היסטרית לא? איך כמה חברה מקימים אתר שמצליח להם ככה ועכשיו הם מחפשים לו מודל עסקי (חחחח). אם לא הייתי יודעת אחרת הייתי בטוחה שביז סטון (אחד הממייסדים) – הוא ישראלי. זה מתאים לישראלים קטע כזה. קודם מפתחים פתרונות ואחר כך מחפשים את הבעיה שהפתרון נותן לה תשובה. וגם לטעמי הוא עשו את שטות חייהם כשבשנה הקודמת הם דחו את הצעת הרכישה של פייסבוק – על סך חמש-מאות-מיליון דולר! גם גוגל רוצה אותם. זה ברור שקצב הגידול הזה שלהם לא יכול להמשך לנצח.
יש משהו יפה בעניין הזה של חדוות היצירה שקודמת לכל.

  ____________________________

בינתיים בזכות הצבת השאלה בפוסט הזה הצלחתי להבין קצת יותר. מדובר בהתנהגות "זחוחה", לא נכונה,לא מספיק אחראית – זאת אומרת לא מדובר במשהו שהוא פלילי, אלא לא שקול, לא אחראי, לא זהיר מספיק. היו לזה פרסומים בעיתונים ואם עושים את החיבור בין פרטי המידע השונים נראה שהדירקטוריון של הבנק ישן בעמידה ומיושב באומרי הן לאריסון ושות

וההתנהלות של פישר – יכול להיות שזה הפער בין האמריקאיות שלו לישראליות שלנו.

__________________________

המשך 2:

טידה שמיר, היועצת המשפטית של בנק ישראל וזאת שמנהלת את המשא ומתן מול בנק הפועלים,  יוצאת אל העיתונים בהצהרה שמסרו לאריסון את הסיבות לדרישה של המפקח. הכותרות של העיתונים כרגיל מקצינות. מהכותרות נראה שזה עניין של שחור ולבן – אריסון טוענת שלא פירטו בפניה טענות. כשקוראים מתחת לכותרות הטענה של אריסון היא שמה שמסרו לה לא נראה לה הסבר ראוי. וגם המבקר מודיע שהוא עדיין לא קיבל כלום מאריסון , זאת אומרת כל הדיבורים של אריסון על פנייה למבקר לא הייתה בהם כוונה אמיתית, או שיתכן שהיא נסוגה (?) בינתיים מחפשים מועמדים ליו"ר הדירקטוריון של הבנק, כרגע שני המועמדים היחידים הם של אריסון. בבנק ישראל רוצים יו"ר חזק ועצמאי שיוכל לעמוד מול ההשפעה של אריסון בבנק. במקביל מחפשים לבנק מנכ"ל, ציון קינן הוא המועמד שאריסון באמת רוצה ביקרו. חזקיהו ופישר חוששים ממשחק מכור של ועדת האיתור למינוי המנכ"ל, כזה שיוביל בסופו של דבר לקינן.
בשלב הזה טידה שמיר מנהלת מו"מ מול יורם ראב"ד. קודם זה היה רם כספי. סוללה של טובי עורכי הדין עוסקת כרגע בסוגיה איך להעביר את דנקנר מתפקידו תוך שמירה על כבודו…בגלובס סטלה קורין ליבק ועירן פאר מסבירים שהאופציה שנשקלת היא לאפשר לדנקנר להתמנות לתפקיד פיננסי כך שעצם המינוי יבהיר שהוא כשיר וראוי לכל תפקיד ושאין כתם על שמו.

מי צריך טלנובלות תגידו לי? אני פותחת את גלובס – ועולם מרתק נפרש לפני.

 

Read Full Post »