היכולת הזו להחזיר את עצמי שוב ושוב להווה. להווה הבלתי מתהפנט לתכנים של המחשבה. ההווה שמניח לה להיות אבל לא נגנב אליה. וגם ההבנה שיש לי עניין אחד בחיים והוא המסע לשינוי התודעה שלי, תקראו לזה שחרור התודעה, תקראו לזה השחרור המלא והסופי מכל פחד, תקראו לזה אי היות אני, אי היותי אני אחוזה ונאחזת, תקראו לזה איך שתרצו. לא אכפת לי. לא אכפת לי כי למסע הזה נולדתי מהרגע שהגחתי מבטן. וכל הייסורים שלי וכל תחושת אי ההספק ואי הסיפוק וחוסר השלמות נובעת מחוסר המיקוד הברור והרצון להיות ברווז שונה מהברווז שנולדתי להיות.
זה היה שם כל הזמן אבל אני התעקשתי לחפש – מהו זה שאני עושה ב"חיי היום יום". הרגשתי את העוצמה וחיפשתי לה אמצעי להתבטא. עכשיו ברור לי שזה יתבטא כשזה יהיה מוכן להתבטא ואולי לא יתבטא בכלל וגם אם לא המסע שלי יהיה שלם. כי אני לא אחפש שום דבר מחוץ למסלול הזה. כל מה שייעשה מסביב יהיה תחזוקה. תחזוקה של הגוף והמיינד ותחזוקה של האישיות שמחפשת עיסוקים. וכל אלה המחפשים תחזוקה ואחזקה יוכפפו לשרות הוד מעלתה התודעה המחפשת מוצא לעצמה.
______________
האודות הישן שלי כבר מאוד לא התאים. גם האודות הזה שהוא למעשה פוסט שכתבתי בעבר, למרות שבהרגשה שלי הוא יהיה תמ יד תקף, בכל זאת הוא לא ממש מדויק. אולי כי בינתיים גם מצאתי לעצמי פינות ביחס ל"מהו זה שאני עושה בחיי היום יום" ואולי כי עכשיו, ממש בימים אלה אני עסוקה מאוד עם היום יום והתודעה שלי עסוקה בעיקר בטריוויה. בימים אלה אני כולי בתוך הכישוף, מהופנטת בעולם החלום, כפי שקוראים לזה האינדיאנים.
כתיבת תגובה