היום, מה לעשות אני נאלצת להקדיש את עיתותי למציאות האלטרנטיבית – זאת שקיימת מחוץ לבלוג. כמחווה לשאלון הבלתי אפשרי של מרג' מאתמול, אני משאירה אתכם כאן היום עם זה:
http://www.flix.co.il/MyClip/showVideo.asp?m=1175214
7 בדצמבר 2006 על-ידי אתון עיוורת
היום, מה לעשות אני נאלצת להקדיש את עיתותי למציאות האלטרנטיבית – זאת שקיימת מחוץ לבלוג. כמחווה לשאלון הבלתי אפשרי של מרג' מאתמול, אני משאירה אתכם כאן היום עם זה:
http://www.flix.co.il/MyClip/showVideo.asp?m=1175214
עכשיו בזכותך אני יודעת מה זה פינגבאק.
כל יום לומדים משו חדש.
חמורים זה עם משתדל שעושה הכל להרחיב את אופקי ההשכלה של קוראיו
ובמחשבה שנייה – מה זה פינגבאק? אצבע בחזרה? זאת תנועה גסה?
נראה שהיא תהנה מהתהילה הרבה יותר מהבחור הזה: http://hofman.blogli.co.il/archives/62
(נראה לי שזה פינג כמו פינג פונג ולא כמו פינגר)
זה מחזיר אותנו לדיון שלנו מאתמול, על העניין של החשש מההנצחה…
מסתבר שיש משהו בגישה של האתון שמנסה בכל כוחה ללמוד לשחרר את הסיפור הזה של הדימוי העצמי, ובמיוחד כשהוא מונצח בפורמט הדיגיטאלי. להבין שזה סיפור אבוד מראש, זה תמיד סוג של בידיון – היצירה הזאת שאנחנו מתחזקים שנקראת "אני".
מדובר שם בילד – וזאת אולי הנקודה המבאסת.
מצד שני כשאתה ילד יש סיכוי שהמראה החיצוני שלך ישתנה עם השנים ולא יזהו אותך בעתיד. כמו מולי שגב.
בעצם כל הזמן טורחים להזכיר שמולי שגב הוא מולי מקרובים קרובים. אז לא, אין לילד הזה הרבה סיכוי.
עצוב(2)
כי גם הגבתי כבר שם.
ומה נסגר עם החיים שלך? אולי די עם זה? הם דורשים הרבה יותר מדי תשומת לב. תחזרי לחיים האמיתיים. תביאי איזו תובנה עיוורת מסחררת. או סתם, ספרי איך יצאה התספורת. העם מחכה. וזה.
תיכף זה מגיע ההגיג. הולכת לזרז לו את היציאה…